א

סימן תכג

מה שכתבתי לכתוב בתי"ו היינו לפי שעלתה על דעתי שנק' בשמאל וכן גם עכשיו נלע"ד שאין ההכרח כלל לומר שנק' בימין אלא שי"ל שנק' בשמאל אלא שהיו"ד שאחרי התי"ו הוא הגורם שידמה לכאורה כאלו הוא ימין. כי לכאורה נ"ל שהברת שי"ן ימנית בלא יו"ד אחר כך אין רחוק כ"כ משי"ן שמאלית עם יו"ד שאח"כ (ואיני מהמדקדקים. אבל כך נ"ל מהמבטא). וראי' לזה מט"ג גבי שם סאסיה כ' וז"ל שעפ"י הברתינו אם נק' סאשא בשין ימנית באמצע אין היו"ד נרגש בקריאה על הרוב טפי מאם הקריאה בס' סאסא עכ"ל. ולכאו' נ' דשם יודתיה הקריאה שוה עם בתיה ושם כ' בט"ג מהסתם לכתוב בתיה. וגם כמדומה לי ששמעתי שרבינו ז"ל חזר בו וצוה לכתוב בתיה. ולדעת מע"ל גם בתיה הקריאה בשין ימנית. וא"כ איך כותבין. וכן שם פעסי'. חסי' כותבין בס' והקריאה שוה ליודתיה ולמתתיה ולמתיא. אלעכצ"ל כמ"ש לפי שאין התי"ו נק' בפ"ע והיו"ד בפ"ע כמו בבתיה שבכתוב שהתי"ו בשו"א נח ולכן היו"ד שאח"כ היא בפ"ע והתי"ו שקודם לו נק' בפ"ע ונרגש השמאל אף שיש יו"ד אח"כ. אבל בענין יודתיה או בתיה עושין מהתי"ו והיו"ד קריאה א' כזה בתיה ע"כ מצד הצטרפות היו"ד אל התי"ו אינו נרגש התי"ו שמאלית ולכן נדמה שהוא ימין כנלע"ד. ומהיות שאיני בקי בדקדוק ואם יאמרו הבקיאים שהקריאה בשין ימנית דוקא איני מעמיד על דעתי ויכתבו יודשיא אם ניכר ג"כ יו"ד עם שי"ן ימנית אלא דלכאו' בשין ימנית די לכתוב בלא יו"ד כמ"ש מעל' בשם רבינו ז"ל שצוה לכתוב בשא בלא יו"ד. ומזה ג"כ קצת ראי' למ"ש לעיל. ואפשר דנכון לכתוב ב' גיטין הא' יודתיה והב' יודשא בשין ובלא יו"ד אחר השי"ן וכמ"ש רז"ל גבי בשא. ובזה יצאנו מכל הספיקות וכן נראה עיקר. ומיהו בגט הב' יש לכתוב אנת אנתתי דמתקריא יודשא. והא' יש לכתוב בה' בסוף כיון שאנו כותבין בתי"ו י"ל שנגזר משם הק' יהודית יש לכתוב ה' בסוף כמ"ש ב"ש בכללים סט"ו משא"כ הב' שכותבין יודאשא בשי"ן פשיטא שאין לכתוב בה' כ"א א' בסופו. והנה הרב ר"א ד"ץ דוויטעפסק אומר שכותבין יודתה גט א' ובלא יו"ד ובזה איני מסכים עמו להקל לכתוב לכתחילה בלא יו"ד כמ"ש למעל' בראשונה. ויותר יש לסמוך על גט א' יודתיה מעל יודתה ואם נכתב יודתיא באל"ף נ"ל שיש לחזור וליתן ב' גיטין הא' יודתיה והב' דמתקריא יודשא. ואף שמצד שנכתב אל"ף במקום ה' דעת הב"ש ססי' קכ"ט דכשר בדיעבד. מ"מ בג"פ ס"ק קל"ה פסק דבשמות שהם בלה"ק אין להקל אא"כ במקום עיגון ושעת הדחק. וה"ה בשמות היוצאים מלה"ק. ואף שבספר ט"ג צידד להקל בזה עיי' בכללים סט"ו. מ"מ הרי מה שצידדנו לכתוב בתי"ו ואף שהי' לחוש שיקראו התי"ו דגושה היינו משום שנגזר מיהודית. וא"כ מהאי טעמא גופא הי' ראוי לכתוב עכ"פ בה' בסוף בכדי שיובן שזה השם נגזר מלה"ק ואז לא יטעו לקרות התי"ו דגושה כי יבינו שנגזר מיהודית. משא"כ עכשיו שנכתב יודתיא בא' לבסוף יובן שזהו שם לע"ז ואז יש לחוש שיטעו בקריאת התי"ו כנ"ל אם אפשר ליתן גט אחר יתן וגם ראוי ליתן גט שני משום ספק היו"ד אמנם כשיש מקום עיגון אין להחמיר: