א

סימן תכב

שאלה:

איך לכתוב שם האשה יודשיא אם באל"ף או אפשר שיוצא משם הק' יהודית וצריך לכתוב יודשיה בה' בסוף:

תשובה:

לכתחילה צריך לכתוב יודתיה כזה ביו"ד (ובדיעבד אם נכתב יודתה בלא יו"ד הארכתי במ"א והסכמתי להקל לפי שאין היו"ד מורגש כ"כ והוא מבטא ממוצע לפענ"ד) ולא כמ"ש מעל' בשי"ן ואל"ף. ולכאורה טעמו משום דתי"ו אפשר לקרות דגושה כמו ט' והלכך טפי עדיף לכתוב בשי"ן אם הוא בימין או בסמ"ך אם הוא בשמאל. אך נראה לי דזה אינו דשם זה קרוב מאוד לשם יהודית שבתורה פ' תולדות (וביוצר דחנוכה) ובקדושין י"ב ריש ע"ב יבמות סה:

יהודית דביתהו דר' חייא. ע"כ מסתברא לכתוב בתי"ו כמו שם בתיה. עיי' בש"נ בשם מהרש"ל גבי סירקא. וא"כ יש לכתוב ג"כ בה'. ועיי' ט"ג בש"נ סוף אות יו"ד גבי יראת שם האשה שהקשה מפני מה אין כותבין בסמ"ך דתי"ו אפשר לקרותו דגושה. והגם דאיכא הוכחה שאינה דגושה דא"כ הי' כותבין טי"ת מ"מ מה"ת לעשות כן לכתחילה. ואפשר משום די"ל שנק' ע"ש הכתוב אשה יראת ה'. ומ"מ נראה דאם חותמת בסמ"ך י"ל דא"ז טעות דבאמת נראה שהוא שם לע"ז ויש לכתוב כמו שחותמת ירא"ס. עכ"ל בקצרה וע"ש ב'. וא"כ י"ל דבנ"ד דודאי י"ל שנק' כן ע"ש יהודית הנ"ל נ' שיש לכתוב בתי"ו. וע"כ נ"ל טעם כעיקר לפי שלא נשמע כלל שם אחר שיהי' נק' יודטיא ע"כ אין לחוש כ"כ שיטעו והלכך נ"ל לכתוב יודתיה כמ"ש ומה"ט נ"ל שגם החולקים על מהרש"ל בשם סירקא יודו כאן דהתם שייך שפיר טעות שיקראו בימין כו' משא"כ בנ"ד ליכא חששא כיון דשם יודתיה ידוע והוא ע"ש יהודית הידוע אין לחוש שיבדו לקרות טעות שם שאינו נודע בטי"ת דתולין במצוי וכו' ובמפורש. וכן נמצא בגמרא שם התנא ר' מתיא בן חרש. וגבי כלי חרס דמדייתי. ועיי' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ק"ל. עוד נ"ל דאם היו כותבין בשי"ן הי' מקום להסתפק להצריך אל"ף אחר הדלי"ת לנקודת פת"ח משא"כ כשכותבין בתי"ו רפוי' אין צריך דבלה"ק א"צ אל"ף על פתח וכ"מ בג"פ שם ס"ק ק"ל. וז"ל ונשאל הרח"ש סי' יו"ד אם שבתולה בתי"ו או בטי"ת (כמ"ש מהרא"י הובא בש"ע סל"א בהג"ה כל כינוי כו' תי"ו או טי"ת כו') והשיב וז"ל ומה שנסתפק אם כותבין שבטול"ה בטי"ת לפי דבריו יש להסתפק אם כותבין שבאטולה. אמנם ג"ז יראה לי פשוט דאפשר שקראו לה כן משום שנולדה ונגזר מתיבת שבת יש לכתוב שבתולה עכ"ל וכך י"ל גם בנ"ד. ועיין במהרא"ג גבי מיכל דכותבין בכ"ף אע"ג דאפשר לקרות הכ' דגושה כו' אין לחוש לזה ע"ש הטעם הרי עכ"פ דכשיש טעם אין חוששין לזה כמש"ש דכמה כפי"ן רפוין מצינו כו' והכי נמי בנ"ד אין לחוש לזה דכמה תוי"ן רפוין מצינו וטעמא רבא א יכא כיון ששם זה יוצא מיהודית כנ"ל (ומ"מ אפשר דנכון לכתוב ב' גיטין א' בלא יו"ד אחר התי"ו. והב' ביו"ד לפי שיש להסתפק שמא אין צורך כ"כ לכתוב יו"ד) אח"כ ראיתי בתשו' ב"א סי' פ"ז גבי שם מתתי' שהכינוי שלו מאטיא וחלק שם על מי שרוצה לכתוב בט' כיון שהוא דגוש והורה לכתוב בתי"ו כיון שנגזר ממתתיהו. וא"כ ה"ה ממש בנ"ד: