א

סימן תכא

נידן שם יודתיה שנכתב יודתה בלא יו"ד אחר התי"ו. ולדעתיך ה"ל שינוי השם שהיוד נרגש במבט"א. הנה לפע"ד אין כאן הברת יו"ד גמור רק מבטא ממוצע בין יו"ד גמור ובין תי"ו בלא יו"ד. כי יוד גמור היינו כמו שם בתיה שבד"ה שהתי"ו בשו"א נ"ח שהוא רהוט אל האות שלפני' דהיינו שהוא גבול הבי"ת. והלכך אות יו"ד הוא התחלה בפ"ע ונרגשת בשלימות במבטא. אבל בשם יודיתיה (וכה"ג כגון שאסיא חסיא לפי מבטא שלנו אין התיו דיודתיה בשו"א אלא בסגול וא"כ מה שנרגש אח"כ קצת יו"ד אין זה יו"ד בפ"ע כמו בשם בתיה אלא שהיו"ד סמוך וטפל אל התי"ו. שהרי אין אומרי' על היו"ד נקודה בפ"ע בזולת נקודת סגול של התי"ו דיודתיה. ולכן או' אני שהוא ממוצע בין בלא יו"ד ליו"ד גמור. וכה"ג מצינו באחרונים שיש מבטא ממוצע כמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סק"ג ב' ראנ"ח ח"א סי' פ"ז (ומה שהבאת מהבית אפרים בתשוב' סי' קכ"ב וסי' ק"ג שהחליט דהוי יוד גמור אפשר דאינו דומה הברת וואלין למדינתינו). ואי לזאת בלכתחילה יש להסתפק טובא איך לכתוב בגט שלא ליגע באיסור שינה שמה וכו' ולכן הי' ראוי לכתוב ב' גיטין כמ"ש בתה"ד סי' רל"ג (ויש לכתוב הראשון ביוד שהוא יותר עיקרי והב' בלא יו"ד) אם לא בשמות דדשו בהו רבים ופשט המנהג לכתוב באגרות ושטרות ביו"ד אז סגי בגט א' ביו"ד (וכן להיפוך. ומה"ט נמי בשם בילא יש לכתוב בילא בלא יו"ד אחר הלמ"ד לפי שכך פשט המנהג לכתוב האיג' ושטרות) כנלע"ד בזה:

ומעתה בנידן דידן דשם יודתיה איננו מהשמות דדשו בהו רבים כ"כ ואין בזה מנהג מבורר. לכן נלע"ד הי' צריך לכתוב ב' גיטין הא' ביו"ד אחר התי"ו והב' בלא יו"ד (וסדר נתינת ב' גיטין עיי' בתו"ג סי' קכ"ט ס"ק כ"ו) ובדיעבד אם הי' כאן מקום עיגון גמור שהיבם הרחיק נדוד אפשר הי' מקום להקל. אך לא הייתי סומך על עצמי בלי ישוב עם גדולי הוראה. אך בנ"ד שהיבם עמה נ"ל שיחלוץ לה וכמ"ש הרמב"ם ספ"ב מהלכות יבום שאפי' במקום ס' דדבריהם אם זקוקה ליבם צריכה חליצה עיי' שם דאפי' בדיעבד שכבר נישאת אין להקל בלא חליצה. ובשעת חליצה א"צ לומר מה שאומרים בסדר חליצה סעי' מ"ט אם תרצה לייבמה ייבם כו' כיון דאסורה להתייבם מחמת הגט וכמ"ש בפי' ס"ח סס"ק מ"ג. עיי' בתשובה אחרת העליתי לכתוב השני גיטין בענין אחר היינו יודתיה והשני אנת אנתתי דמתקריא יודשא: