א

סימן תיט

בלבוש סוף סי' קכ"ט בשמות נשים אות למ"ד כתב לכתוב לובקא בבי"ת. לפי שבלשון רוסיא הוא לשון אהובה. והט"ז והב"ש שם כתבו שאין דורשין השמות. ואם ידוע שנק' לופקא אין לשנות מ"מ כשאינו ידוע שמה העלה הב"ש לכתוב לובקא בבי"ת דמסתמא אהובה. א"כ גוטיא נובע ג"כ משום גוטא שהוא ענין טוב בל"א. וי"ל דעדיף מלופקא לגבי לובקא. דהא הט"ז שם כתב דיש לנו למיזל בתר לשון המורגל בפי אנשים. וכן בכל שם שאינו ידוע לנו מקור שלו צריך לכותבו כמו שהוא עכ"ל. משא"כ בנד"ז י"ל שמקור שם גוטיא הוא מענין גוטא. ולכאורה ראי' לזה מירושלים שנקראת בפי כל ביו"ד אחר הלמ"ד ואעפי"כ כותבים ירושלם בלא יו"ד. כמ"ש בנוסח הגט שבספר ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ה. והיינו משום שבמקרא נכתב ירושלם. וגם שנק' ע"ש יראה שלם. כמ"ש במד"ר פ' וירא פ' נ"ו. ע"כ כותבין רק ירושלם. (עמ"ש בתשו' דיני גיטין ח"א דק"ו ע"ב). והנה בנ"ש בש"נ כתב בלומא ולא בליומא. וצ"ל ממ"נ אם אין נרגש יו"ד מהכ"ת לכתוב בליומא. ואם נרגש יו"ד מ"ט לא יכתוב בליומא. לכן אפ"ל דס"ל דשם בלומה נובע מלשון עדיו לבלום. וכמו בלום פיך מלדבר. וזהו מעלה שאינה צריכה מתג ורסן כ"א היא מעצמה בלומ' ואינה דברנית. והיפך מ"ש ראוה מדברת וכו'. ע"כ אף שמרגישין יו"ד ס"ל לכתוב כשם העיקר. מיהו אין זה דיוק כי בס"ש כתב דשם בלומא אינו נובע מלשון עברי. ולכן יש לכתוב בלומא באל"ף. ומ"מ גבי גוטא וגוטיא דשניהם שם אחד בוודאי ולא שני שמות י"ל אף אם דילג היו"ד אין זה שינוי השם. כמ"ש בתשו' מהריב"ל ח"א סי' ך' גבי גרשון וגרשום דשני שמות הן. כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' י"ד. וע"ז כתב מהריב"ל דאלו לא נמצא רק שם גרשום והי' נכתב גרשון בגט היינו אומרים כי הי' גרשון כינוי לגרשום כו'. ובמכמ"א שער רביעי סי' כ"ה הביא שיש חולקים ע"ז. מ"מ י"ל שחסרון היו"ד דגוטיא קיל מהשינוי שבין גרשון לגרשום (עמ"ש בח"א מדיני גיטין דמ"ח) וכמ"ש בגמר' פ"ק דב"ק ד"ו ע"ב על מ"ש במשנה חב המזיק בתשלומי' חייב מיבעי' לי'. האי תנא ירושלמי הוא דנקט לישנא קלילא. הרי מדלג ב' יודין בשביל לישנא קלילא. כמ"כ י"ל אם דילג היו"ד דגוטיא אין זה שינוי כיון דשם אחד הוא ובמדינה אחרת נקראת אשה זו גוטא. גם במדינה זו שנקראת גוטיא אין נמצא שם אחר גוטא בלא יו"ד. ואליעזר אלעזר ע"י חסרון יו"ד הוי לי' שם אחר לגמרי י"ל שאני התם שהם שני שמות בתורה כמו גרשום גרשון:

עיין בשו"ת דיני גיטין ח"א דק"ו ע"א) נידון בליומא שנכתב בלא יו"ד בלומא. ודף מ"ח ע"א) נידון יודתה שנכתב בלא יו"ד. ובחלק ב' דף פ"ו ע"א) בענין שנכתב בילא בלא יו"ד. ובח"א הנ"ל דקי"ג ע"א) בענין טייבא שנכתב טובא: