א

סימן תטז

[סיום לתשו' איטא יוטא הנדפסת בשו"ת אה"ע סי' ר"ל] וממילא יובן שזהו שמה. גם זה דחו הפוסקים ולא הבנתי תירוץ לזה עד דהצצתי בהבית שמואל של אאזמו"ר הגאון ז"ל ומצאתי הוגה בכי"ק ממש על דברי רמ"א הנ"ל שבססי' קכ"ט שכתב כל כינוי כו' מ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים. וז"ל שהם דקדוקי הכינויים אבל שם העצם צ"ל נכתב כפי לשון המדינה אפילו לעכב עכ"ל קדשו. והפי' דשם העצם היינו ודאי אפילו הוא שם לעז כמו פריידא או איטא כנ"ד רק שהוא שמו העצמי שניתן לו בעריסה ואין לו שם אחר וכינוי היינו רק כשיש לו שם העצם בפני עצמו רק שמכנים לו ג"כ שם אחר הוא הנק' כינוי אבל כשזה האיש אין לו רק שם אחד ודאי נק' שם העצם אפילו הוא מלשון לעז וכן מוכרח ג"כ מלשונו ז"ל שם העצם צ"ל נכתב כפי לשון המדינה. את"ל דשם העצם אינו רק שם הקדש מלה"ק הרי אין שייך חילוקים בלה"ק כלל. ושינוי לשון המדינה היינו רק בלועז א"ו הפירוש כנ"ל. והשתא יתורץ לנו הקושיא הנ"ל דודאי שינוי קל פוסל ג"כ בשם העצם וכדמוכח מכל הראיות הנ"ל שהבאתי רק קולא דרמ"א היינו רק כששם העצם נכתב בטוב ויש שינוי מועט וקל בהכינוי ע"ז הוא דהקיל רמ"א. וטעם קולא זו יש לה יסוד וטעם נכון. כי מאחר דשמו העצם נכתב בטוב הרי יובן לכל דמ"ש וייבוש היינו פייבוש כיון שכינוי זה הוא תמיד על שם העצם הזה א"כ יגיד עליו רעו דוייבוש. היינו פייבוש וכמש"ל ב' מהרא"ש גבי וידה דמתקרי זוהי. ועוד יש קצת טעם שני כמו שיראה המעיין בספר מכמ"א שער ד' סי' ל' על גט שהי' שינוי בכינוי אבי האשה שכתב בת שלמה טרנטה והכינוי של אביה טרנטו בחולם וי"ו בסופו ופסלוהו מהרי"ט ומוהרח"ש והוא ז"ל נחלק עליהם דכיון דא"צ לכתוב כינוי האב מאחר שכתב שמו העצם על כן אין שינוי קל פוסל בו כו' יעו"ש. וכך י"ל בנד"ז כיון שנכתב שם העצם בטוב אין להחמיר כ"כ בשינוי קל בהכינוי. ואעפ"י שהמכ"א לא הקיל רק בשינוי בכינוי דשם האבות ולא בכינוי דשמו ושמה ממש אע"פ שנכתב שם העצם בטוב כמבואר שם בפי' ולא עוד אלא דגם בשינוי כינוי שם האבות ביטל דעתו להלכה למעשה נגד הגדולים מהרי"ט ומהרח"ש אע"פ שנכתב שם העצם דהאבות בטוב ע"ש. מ"מ בטעם קולא דרמ"א י"ל דכשהכינוי מובן משם העצם דהיינו ששם העצם מורה על שהכינוי הוא פייבוש כנ"ל אז יש להקל אפי' בשמו ושמה ממש כששינה בהכינוי מעט וכדעת שו"ת מהר"א ששון גבי וידה דמתקרי זוהי שכ' כן בהדיא להקל מה"ט כמש"ל בשמו שאף שנניח ונאמר כו' ע"ש. וכ"ז לא שייך רק כשנכתב שם העצם בטוב והוא מורה על הכינו י. ולכן הקילו קצת פוסקים כשנכתב אור שרגא המכונה וייבוש כנ"ל משום דיובן מאור שרגא דהכינוי הוא פייבוש. משא"כ בנדון זה ששם אשה זו הוא איטא לבד ואין לה שם אחר א"כ כשנכתב בגט יטא ודאי ה"ל שינה שמה ואין שום מקום להקל כלל:

וה"ז ק"ו בן בנו של ק"ו מהנדון דמהרי"ט ומהרח"ש הנ"ל שפסלו בשינוי כינוי שם אבי האשה בשינוי מועט מזה דהיינו בת שלמה טרנטה והכינוי צ"ל בחולם. ואעפ"י שנכתב שם העצם בטוב דהיינו בת שלמה ואע"פ שגם טרנטה בה' אפשר לקרות בחולם כמ"ש אסרי לגפן עירה. וגם השינוי מסגול לחולם בסוף התיבה מועט יותר מנ"ד שהשינוי מן אל"ף ליו"ד שהוא שינוי גדול בהברה כדלקמן אי"ה ובתחילת התיבה ובשם העצם של האשה דפשיטא דפסול לדברי הגאונים הנ"ל שהם עמודי ההוראה. ומכ"ז יובן איך שיש להחמיר בדין שינוי שמו ושמה. ולא כדברי המסדר הלז אשר מקלו יגיד לו כו' להקל מסברת עצמו בלי שום ראיה. והריב"ש ז"ל בתשו' סי' נ"ז כ' וז"ל ומפני החומר שיש בשינוי שמו ושמה כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה איני רוצה לסמוך על דעתי אמנם אם יראה בעיניך עם משכילי עירך שאפשר לסמוך בזה לחוש לעיגון האשה עשה כטוב בעיניכם עכ"ל הנה לא רצה לסמוך להקל אפילו במקום שנראה לו להקל ובמקום עיגון ושלא היה חשש השינוי בשמה ממש כ"א בשם עירה מזה יש ללמוד איך לא להיות גסה"ר להקל בחשש שינוי שמו או שמה כו' אא"כ בראיה ברורה ומוכרחת: