א

סימן תטו

מכתבו הגיעני אשר כתב שתופסים לודאי ששם איטא הוא קיצור השם מיטא וכמו יצחק איצחק ממש. ושם אף אם אינו יודע שם העריסא. והעלי' לס"ת והחתימה ג"כ לפה"נ יכולים לכתוב יצחק לחוד (ואפשר אף אם שם העריסא איצחק. שזה יותר טוב אף משרה שארקה עי' ט"ג). עכ"ל כת"ר. ואני בעניי נלע"ד שאין הנדון דומה לראי' כלל. דבשלמא גבי יצחק איצחק. התם ידוע וברור כלל שעיקר שם הנחת השם הזה בישראל הוא יצחק. שהוא שם שנק' בו יצחק אבינו ע"ה ומלא בכל התנ"ך וש"ס ופוסקים בכתבם יצחק. וגם שגור כן בפי כל העולם בעלי' לתורה ובקריאה וגם בחתימה. הילכך אם יש מי שקורא בשינוי כגון איצק (ואיצחק אינו נק' כלל אצלינו רק או יצחק או איציק. או איצעלא דהיינו כינוי. אבל כשקורין השם כמו שהוא נק' יצחק ולא איצחק) ה"ז ודאי קיצור השם שבודאי כוונתו לשם יצחק הנודע ומפורסם בישראל ואליו מתכוין אלא שקוראו בלשון געגוע וקטנות כו'. ואף את"ל דלא נתכוין רק קוראו סתם. מ"מ סתמא לשמה קאי לשם יצחק. ועוד מאחר שידוע לכול שכל מי שנק' איציק שמו הוא יצחק. א"כ אף אם זה האדם פרטי לא נק' מעולם רק איציק י"ל שאין שינוי כשכתב עלי' יצחק דהרי מוחזקים שניהם ממש לשם א' בפי כל קהל עדת בנ"י. הרי כל איציק מוחזק בפי כול ליצחק. מאחר דעצם שם איציק מוחזק בפ"כ לשם יצחק מ"ה לא חשיב שינוי דבתר חזקה כי האי והנחה פשוטה אזלינן ולא גרע מכינוי לכן אף אם זה האדם לא נק' יצחק אין חשוב שינוי בדיעבד. ומ"מ היינו דווקא כשהשמות קרובין מאוד בתכלית עד שלא יפול ספק כלל שהוא ודאי זה. וה"ט דהב"ש בשרה שארקה (ואיציק צ"ע אם קרוב כ"כ ליצחק כמו שארקה לשרה ותדע דבשערלין אם כתב שרה פסק מהרא"י דהוי שינוי השם ממש) וגם שם לא הקיל רק בדיעבד. אבל בנ"ד לא שייך כל הסברות הנ"ל דמי נתן ליטא כח עיקר השם עד שנאמר שהקורא איטא מכוין ליטא. או שכל מי שנק' איטא מוחזק בפ"כ ליטא הרי שניהם שמות לעז הן ואינן מרומזים בתורה (דלא כט"ז. וגם לדידי' א"י כלל זה לשום אדם וגם להט"ז היינו יטה בה' ולא יטא בא') ושניהם שוין זל"ז בכח. ואדרבה בכל מדינתינו יודעים רק איטא או איטקא. ושם יטא לא נשמע כלל. רק יוטא יודעים בכתובות ואיגרות אבל לא יטא. ואעפ"י שבמדינות אחרות הרחוקות מאוד כמו באשכנז יוכל להיות שנק' יטא. מ"מ אנו אין לנו רק השם שבמדינתינו והרי אפילו אם אדם א' יש לו שני שמות א' ביהודה וא' בגליל וכ' שם דיהודה בגליל ה"ל גט פסול וולד ממזר כו'. וכש"כ כשזה האדם אין לו רק שם א' רק שזה השם אפשר נק' במדינה אחרת ביו"ד. וגם אין מוחזק לנו כלל ע"ז ג"כ מהיכא תיתי להקל כיון שבמדינתינו מי שנק' איטא אין שייך כלל שמוחזק לכל שזהו יטא. ע"ד שמוחזק לכלל מי שנק' שארקה שזהו שרה. שזהו חזקה גמורה והנחה פשוטה אפי' לתינוק. מ"ה מקילי' בזה דכל עניני הגט צ"ל מבואר לכל אפי' לתינוק כמו שכ' גבי אותיות להראותם לתינוק כו'. וקרוב לזה הוא ענין שארקה ושרה. אבל אם על מי שנק' איטא כ' יטא לא שייך לומר כן שזהו ודאי לכל ששמה איטא. דיש להסתפק שמא זו באמת נק' כן יטא ביו"ד. דאל"כ אלא שנק' איטא למה לא כ' כן בגט. ומדלא כ' איטא רק יטא יוכלו לפרש ששמה יטא והרי זה שינוי השם. משא"כ בשארקה שכתב עלי' שרה בגט לא יפול שום ספק דשפיר יוכלו לומר שנק' כן שארקה והא דכתב שרה מפני שזהו שם המובהק ומפורסם בתנ"ך ובפ"כ בכתבי' וכל שארקה חותמת א"ע שרה מש"ה לא חשיב שינוי אבל ביטא ליכא למימר הכי אלא היחיד בעיר יוכל להבין שכ' כן מפני שראה כן בב"ש. ועל סמך זה אין להקל כלל כיון שגם באמת עפ"י דעת הפוסקים אין לילך בשמות אלו כלל אחרי מה שנדפס בס"ג כמ"ש הרמ"א וא"כ מפני שאחד מעיר יוכל להבין הטעות של המסדר מהיכן נובע. לא מפני זה יקילו באיסור שינוי שמו ושמה. ועיין בשו"ת דבר שמואל סי' קל שאין לערער על נתינת הגט שכתוב בו שם האשה יהודית אעפ"י שהמון עם קורים יודישה דאזלינן בתר עיקר השם ומקורו כ' בתורה אשר ממנו יצא ללועזות נשים והדיוטות עמקי שפה וכבדי לשון לבטא אותו בשפתיים בקצת שינוי במבטא האותיות הן חסר הן יתיר הן חליף כדרכן ברוב שמות המקרא וכולם כוונתם לרמוז אל השם העיקרי המונח בראשונה עכ"ל. וזה מספיק בשמות המבוארים במקרא שהן יסוד מוסד. וע"ז שייך לומר כולם כוונתם כו'. וגם ע"ז יש להעיר מסוגיא רפ"ק דנדרים גבי כינוי נדרים קונם כו' שהוצרכו התוס' ורא"ש ליתן טעם דמהני ע"ש ולא סגי הסברא דכוונתו לרמוז לקרבן. ומהרא"י הפוסל בשערלין שכתב בגט שרה י"ל דלא ס"ל כלל סברת הדבר שמואל. אך עכ"פ הבו דלא להוסיף ודוקא בשמות המפורשים בתנ"ך ומפורסמים אצל כל שייך סברת הדבר שמואל. משא"כ בנד"ז פשיטא שהקורא שמה איטא אין מכוין לשם יטא שאין נודע לנו כלל וגם אינו עיקר כלל לגבי איטא. איני מוצא מקום להקל כלל כ"ז שלא נשאת דלכל הפחות יש לדון בזה כדין היותר קיל שבגמ' דבדקדוקי השמות והוא ענין מרים וכל שום ולא שרה וכל שום שאינו שינוי שם ממש ועכ"ז קיי"ל דהגט פסול ולא תנשא בו: