א

סימן תיג

ב"ה יום ט' ניסן לכבוד אה' ידידי הרב המופלג הותיק מו"ה אברהם נ"י בנדון שאלתו ע"ד שם איטא אם לכתוב דמתקרי' איטא. הנה ענין סברא לכתוב כן נובע ממהרי"ט בשם אבגלי ע' ב"ש בש"נ אות א' והיינו משום שמסופק שמא נקראת מעריסה אביגיל. לכן כשכותב אנת אנתתי דמתקריא אבגלי סגי שבדמתקריא יש רמז לשם אחר כ"ה בג"פ סי' קכ"ט סס"ק צז. וכ"ד בעל ספר שמות בכמה דוכתי כ"כ הג"פ וכ"ה בב"ש בש"נ אות ב' משמו וכן ראיתי שפסק א' מהגדולים בדור שלפנינו כנדפס משמו בהרמב"ם ח"ג דפוס בארדיטשוב משנת תקס"ח ע"ש בדף האחרון בשם מינדי. ועפ"י סברא זו הי' ראוי לכתוב כן בשם זה ג"כ משום שמא הי' שמה יוטא מעריסה כי אפשר ע"פ רוב כן הוא. (מיהו יש לחלק דדוקא בשם אביגיל או שרה וכה"ג שהם משמות הקדש לכן מסתבר טפי שנתנו בעריסה שם זה משא"כ יוטא לפ"ד הב"ש אינו ענין לשם יטה שבפסוק בשם עיר). אמנם לפמ"ש מעל' שאביה אמר שקראה איטא. משמע שמעריסה ניתן לה שם זה א"כ ודאי אין נכון כלל לכתוב דמתקריא. אפילו אם נאמר שדעת מהרי"ט לכתוב גבי אבגלי דמתקריא אף אם מעריסה ניתן לה רק שם זה היינו משום דס"ל דשם זה נגזר מאביגיל שהוא שם אשה בפסוק משא"כ באיטא כנ"ל. ועוד דהט"ז כתב דאין דורשין בשמות א"כ פשיטא שכשידוע שנקראת מעריסה איטא שיש לכתוב כפשוטו:

וגם דעת בעל ספר שמות נ' כן שכשידוע השם מעריסה יש לכתוב כפשוטו ע"ש בב"ש אות ב' משמו ואם א"י שם העריסה כו' טפי עדיף לכתוב אנת אנתתי דמתקריא כו'. וא"כ נ' שהבין כן בדעת מהרי"ט ג"כ. ולזאת בנ"ד אם אין ספק בשם העריסה שנקראת איטה הדבר פשוט שאין לכתוב רק כפשוטו לדברי הכל. ואם יש ספק אזי יש מקום לדעת מעלתו עפ"י סברת מהרי"ט והנמשכים אחריו. ומ"ש מעלתו שיש מי שרצה לומר שבשם לעז יכתבו המכונה בכה"ג. ז"א דהמכונה אין כותבין רק כשידוע שיש לו ב' שמות אז כותבין על הכינוי המכונה. משא"כ כשיש ספק שמא נקרא מעריסה רק בשם זה א"כ אין לקרותו כינוי מאחר שהוא שמו עצמי וזה פשוט מאד וכ"מ להדיא בב"ש גבי אביגיל ע"ש ודו"ק:

אמנם בעיקרא דדינא אם לנהוג כדעת מהרי"ט הוא צ"ע כי האחרונים חולקים עליו. ובטיב גיטין להגאון ר' זלמן מרגליות גבי אבגלי העלה שאין לכתוב כלל דמתקריא רק כפשוטו וכ' כן בשם הג"פ. וכן ראיתי בג"פ ס"ק ס"ז וקל"ב שהאריך בזה ומסיק כן ושכן הסכימו גדולי דורו:

וטעמו דכיון שלשון זה היתר של תיבת דמתקריא. בא לרמוז שיש לה שם אחר. כיון דאפשר דמעולם לא הי' לה שם אחר אכתי איכא לעז כו' להרואה ומכיר אשה זו משעה שנולדה שלא הי' לה שם אחר כו' ע"ש:

ואפשר הי' ליישב ד' מהרי"ט שלשון דמתקריא אינו מרמז שבהחלט הי' לה שם אחר רק דמספקינן שמא הי' לה שם אחר כמו שהוא האמת. וא"כ ליכא לעז כו'. ומ"מ לדינא הנה גם הגאון המכתב מאלי' שער ד' ססי' כ"א השיג על מהרי"ט ושם מסיק וז"ל ויותר נלע"ד שאם ספק זה הוי ספק הי' ראוי לכתוב שני גיטין א' בשם אבגלי לחוד וא' בשם אביגיל דמתקריא אבגלי דממ"נ מגורשת בלי שום פקפוק עכ"ל. ולפע"ד א"צ כלל לשני גיטין. דהנה אף אם היינו באים לחוש לסברת ריא"ז בש"ג פ' השולח שצריך לכתוב בגט כל השמות שיש לו בין שקוראין אותו בעירו בשני שמותיו כו' ואם כ' א' מן השמות בלבד ה"ז גט פסול עכ"ל הביאו המכמ"א ש"ד סי' ב'. וא"כ הי' אפשר לחוש ולומר דלסברתו אם נקראת מעריסה אביגיל או יוטא ולא נכתב בגט דיש לחוש:

אך באמת זה אינו שהרי כ' ריא"ז הואיל והוחזק בשני שמות כו' הוחזק דייקא. משא"כ בנ"ד שיש ספק שמא לא נק' גם מעריסה רק בשם זה. אין לחוש כלל וא"צ לכתוב רק שם זה שהוחזק בו וכ"מ בגמ' ורש"י (דף ל"ד ע"ב) גבי והוא דאתחזק כו'. ואין לומר כיון דרוב הנקראים בשם דקטנות יש להם מעריסה שם אחר א"כ רובא לא גרע מחזקה. זה אינו דלאו כללא הוא דלא בכל המקומות אזלי' בתר רובא ולא כל רובא שוי' ועי' בר"ן פרק האיש מקדש גבי סבלונות דרוב שאינו אלא מצד מנהג העולם והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש למיעוטא ע"ש הביאו הב"ח בא"ח סי' ח. ועכ"פ אין דומה כלל שום רובא לחזקה שהוחזק לפנינו בשני שמות ואין חזקה זו דומה לשאר חזקות. ואין להקשות ע"ז ממהרי"ק ש' פ"ו א"כ הוא דשם בלי אינו אלא שם כינוי כו' ע"ש דהתם מבואר שדרכם שאיש מהם לא נעזב שלא יהיה לו שם בלה"ק. משא"כ בשמות נשים. ועוי"ל דאפילו את"ל שנק' מעריסה בשם אחר מ"מ הרי נשתקע. אע"ג דהב"ש בש"נ אות ב' ובשמות אלו אין חילוק בין נשתקע כו' מ"מ בתשו' לחם רב סי' למ"ד משמע דלא ס"ל כן הביאו הג"פ סי' קכ"ט סס"ק נ'. גם להב"ש עכ"פ אין פוסל בלא כתבו שהרי מסיק אם א"י שם העריסה והיא נק' שארקה נ"ל לכתחלה יש לכתוב שארקה עכ"ל ולא הזכיר לכתוב אנת אנתתי דמתקריא שארקה. מכל הלין טעמי נלע"ד שיש לכתוב רק השם שמוחזקת בו לפנינו כפשוטו בלבדו וא"צ לכתוב כלל דמתקריא. רק השם בלבד כהסכמת הג"פ והמכמ"א:

ומ"ש כת"ר שנשמע לו בשם כאאזמו"ר הגאון נ"ע לכתוב דמתקריא ודאי אילו הי' בירור שאמר כן בלי ספק הייתי מבטל דעתי בזה כי מי יבוא אחר המלך כו' וכגבוה שמים מעל הארץ גבהו דרכיו מדרכינו כו' אך ידוע לנו שיוכלו לומר בשמו מה שאינו כו'. ולזאת אין לסמוך על השמועות. גם אפשר הי' באותו הענין כמה וכמה צדדים אחרים שהי' ראוי לכתוב כן. אם אמת הדבר. מיהו זהו בשמות איטא וכה"ג שיש ספק שמא באמת מעריסה נק' רק איטא ועכ"פ יש מיעוט שלא נק' כן מעריסה. אבל בשם שארקה שבב"ש קרוב בעיני לדמותו למ"ש מהרי"ק הנ"ל איש מהן לא נעזב כו' שלא יקרא מעריסה שרה. ולזאת לפענ"ד בכה"ג אם א"י שם העריסה יש לכתוב ב' גיטין כמ"ש המכמ"א א' בשם שארקה לבד והשני שרה המכונה שארקה אע"ג דלכאורה בגט הב' לא הי' צריך לכתוב רק שרה לבד ע' מהרא"י סי' י"ב ומה בכך אם נשתכח כו' ומ"מ בכה"ג שנשתכח כ"כ עד שא"י אם נק' מעריסה שרה. ולזאת אפילו נק' כן מעריסה י"ל דאין סגי בשם זה לבד ובעי' נמי הכינוי ובפרט לדעת תשו' ל"ר הנ"ל. ולענין הנדון שלפנינו לא מיבעיא לפמ"ש מעל' שאביה אמר שקראה איטא. ודאי פשוט. דא"צ לכתוב כלל דמתקרי'. אלא אפילו אם יש ספק בשם העריסה א"צ לכותבו מטעם הנ"ל:

נידון הג"פ לאיש אשר שמו נחום וואלף. וסידרו מנחם דמתקרי נחום זאב המכונה וואלף. כבר פסלו גט כזה הרבה מגדולי זמנינו כמבואר בתשו' בית אפרים סי' פ"א נדון מעשה שהי' בק' בארדיטשוב ולית דין צריך בשש שיש לכתוב כמ"ש מעל' מנחם זאב דמתקרי נחום וואלף ואין לכתוב מכונה כיון שאחד מהשמות והוא נחום הוא שם הקדש:

וזו"ז יקבל החו"ש מאדה"ש ומנאי אה' הד"ש מלו"נ מנחם מענדל