א

סימן תיב

מדברי מהרא"י בתה"ד סי' רל"ד ובפסקיו סי' רס"ו מבואר בהדי' דאם הי' כותבין העניא בריינא לבד לא פסלינן לגט כלל ואפשר יש להוכיח קצת מדבריו דאפי' לכתחי' יש לכתוב כן ע"ש בפסקיו במ"ש ולא כתבינן מרים שרה כו' ע"ש. שי"ל דדוקא התם דפורת' דקרו לה שרה היינו שרה לבד ולא מרים שרה משא"כ הכא דהפורתא קרו לה העניא בריינא ועוד שזהו שמה מעריסה י"ל לדברי מהרא"י דגם לכתחי' כתבינן הכי העניא בריינא לבד. וכ"ד הגאון בית מאיר בסי' קכ"ט סעי' י"ד בנידון שהי' שם המגרש מיום לידתו יעקב ישראל ונק' בפי כל רק ישראל ועלייתו לתו' וחתימתו היה יעקב ישראל וסידר המורה יעקב ישראל דמתקרי ישראל וכ' שיש בזה חשש פיסול דלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוי דומיא דשינה השם והעלה ממ"ש הד"מ ס"ק נ"ט בש' מ"כ והג"פ ס"ק ס"ג לכתוב יעקב ישראל כסדר ולא דמתקרי ובדיעבד אם כ' יעקב דמתקרי ישראל נמי כשר יען שכן ד' ס"ג שלנו מהרב ר' מיכל ר' יוזפש ס"ק י"ט עכ"ד. וגם בתשו' אדמו"ר נ"ע המתחלת אודות האשה הנק' בפי כל שרה לאה מבואר שכן דעת הס"ג הנ"ל ובתשו' בית אפרי' חאה"ע סי' פ"ה חלק על מ"ש הבית מאיר שיש חשש פיסול בכפילות הש' ישראל ב"פ ושכן מבואר בנ"ש שאין קפי' בכפילת השם הא' ב"פ ולכן דעתו לכתוב כדעת סידר המורה שהזכיר הבית מאיר ובריש סי' פ"ו כ' שכן נעשה מעשה כמה פעמים. והת"ג סי' קכ"ט בביאורי' סס"ק י"ז ובחי' ס"ק כ' משמע דעתו לכתוב כהסדרי גיטין שלנו הנ"ל. ומ"מ כ' דחששא דהבית מאיר לא נהירא לי' ושהי' טוב יותר לכפול הש' אלא שלא נהגו העולם כן וא"כ לדבריו הי' צריך לכתוב בנד"ז העניא דמתקרי בריינא. וזה אינו נוח לי כי לפע"ד טוב יותר לכתוב העניא בריינא בלא דמתקרי מלכתוב דמתקרי בריינא לבד מה שאינו נק' כן כלל ע"כ ההכרח לתפוס סברת התשו' בית אפרי' הנ"ל שהיא ממוצעת בין ב' דעות הנ"ל דהב"מ והת"ג שיש לכתוב דמתקרי כדעת הת"ג וגם לכתוב גם ב' השמות יחד כהב"מ והיינו לכתוב העניא בריינא דמתקרי העניא והרי גם הת"ג עצמו כ' דיותר טוב לכתוב כן אלא שלא נהגו כן. וע"ז מעיד הב"א שעשה מעשה כן כמה פעמי' ולפי שאין לי פנאי כעת לא יכולתי לעיין יותר בדין זה ומ"מ נראה שהדין עם כת"ר שא"צ רק גט א' לבד שיוכתב בו כנ"ל היינו העניא בריינא דמתקרי העניא וא"צ לכתוב עוד גט שני ע"ד הנז' בלקוטי שמות דהט"ג סעי' ט"ו כי ע"י שליח הולכה קשה מאד לשלוח שני גיטין כמ"ש כת"ר. ונידון כתיבת שאנו מונין משמע בשו"ע רסי' קכ"ח דיכתבו שאנו מונין וכן מבואר בהדי' במכתב מאליהו שער ג' ססי' ב' שפי' ד' הרמב"ם וש"ע הנ"ל שאם הסופר הי' בירושלים והעדים עתידים להיות בלוד בשעת חתימה דצריך לכתוב למנין שאנו כו' עכ"ל. וצ"ל דאף שהגט הוא לשון הבעל מ"מ התחלת הגט עד אנא פלוני הוא לשון העדי' מדכותבין המקום שהעדים עומדים ולא מקום שמסר להם הבעל הדברים וכדאי' בהדי' ביבמות (ד' קט"ז ע"א) בסורא מתא כו' עד דילמא מילי מסר ובגיטין ד' פ' סע"א. וא"כ לכך יוכלו לכתוב שאנו מונין. וכ"ש הכא שהסופר והעדים עומדים במקום א' בשעת כתי' וחתי' הגט משמע במכתב מאליהו שם בפשיטות דלכ"ע יש לכתוב שאנו מונין כו' והיינו אף שאין הבעל עומד שם. וכ"מ עוד ממ"ש בש"ע (סי' קכ"ח סעי' ב') לענין מ"ש העומד היום במקום פלוני שאם אין הבעל מצוי שם אין כותבין זה והיינו מפני שמבואר בביאור גמור דקאי עליו בעצמו ממש שהוא עומד שם וזה שקר משא"כ לענין שאנו מונין כו' שי"ל דקאי על הסופר והעדים שהן הן שלוחיו בכתי' וחתי' הגט. משמע דאין לשנות הנוסח כלל וכמ"ש רסי' קכ"ח כנ"ל. והעדות שהעיד כת"ר בש' אדמו"ר נ"ע י"ל שהי' המעשה בסגנון אחר כי הנה במעשה דאדמו"ר נ"ע מבואר במכתב מעל' שרק הסופר שמע מפי הבעל אבל העדי חתימה לא שמעו מפיו שיחתמו רק ע"י אומר אמרו וכו'. וידוע דע"ז לא סמכינן בדאורייתא רק בע"ח לבד משום דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי וצורך עדי חתימה רק מד"ס ואין כאן מקומו וכיון דעכ"פ לא סמכינן לומר שהע"ח יהיו שילוחיו ממש מדאורייתא רק הסופר ששמע מפיו והרי בש"ע רס"י קכ"ח פסק דכתיבת המקום שעומדים בו היינו מקום עמידת העדים דייקא ולא הסופר וא"כ כיון שהע"ח אינן עדים גמורים מדאורייתא ע"ז הוא דפסק שלא יכתבו שאנו מונין כיון שאינן עדים גמורים רק הסופר לבד והע"מ הן עיקריים א"כ נהי דיוכתב מקום עמידת הסופר מ"מ לא יכתוב שאנו כו' וגם אפשר הי' שם עוד טעמים אחרים שאין מעל' זוכרם משא"כ בנד"ז שפשיטא שהעדי חתימה והסופר כולם מוכרחים לשמוע קולו דהבעל שיאמר לסופר כתוב: