ג

וי"ל שכ"ד הרמב"ן שבש"ע ח"מ סי' למד ס"ג וי"ל דדוקא גבי אחד אומר בשנים לחודש וא' אומר בג' לחודש תלינן בטעות כיון ששניהם כיוונו על יום אחד בשבוע עכצ"ל דטעו בשיפורא דירחא וגם בטעות דשעות דלא שייך לומר כן מ"מ י"ל כמ"ש מהרש"א ר"פ היו בודקין כיון ששניהן מעידין על גוף המעשה אנו תולין דטעה א' מהן בהשעות. משא"כ שיהי' נאמנין לחזור ולומר טעינו מנ"ל. רק שי"ל דה"נ כיון שגם בהמעב"ד החזיקוה במגורשת רק שיש ריעותא ממ"ש העניא על כן תלינן דטעו. ומ"מ אינו דומה כ"כ דהתם ביררו המעשה עכ"פ בטוב אבל הכא י"ל שלא ביררו המעשה עדיין אם נתגרשה בטוב כי י"ל דטעו בשמה וכ' העניא וסברו ששמה כן. מיהו א"כ יש ראי' מתשו' הרא"ש כלל [מ"ה] סי' [כ"ה] דתלינן הטעות במאי דשכיח ולא שכיח כ"כ שיטעו בגט בשם האשה כ"א במעב"ד שכיח טפי. ומיהו בלאה"נ עכ"פ י"ל שאין דומה טעות זה לשיפורא דירחא דעבידי דטעו בהכי משא"כ בנד"ז להכי לא נאמני' לומר טעינו. אע"ג שי"ל דהתם בשיפורא דירחא דרובא דעלמא עבידי דטעו בהכי מש"ה תלינן מעצמינו שטעו אבל הכא נהי דלא הגיע הטעות לגדר זה מ"מ יהיו נאמנים לומר טעינו: