ב

ומ"ש בתשו' הר"ן סי' ל"ד שכל דבר שעדים מצויים לטעות בו יכולים לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגיד. צ"ל דהתם מיירי בטעות דרובא דעלמא עבידי דטעו בהכי שאז נאמנים אפילו להיות חוזרים ומגידים משא"כ בשאר טעות אע"פ שיש סברא לתלות שטעה כל דמ"מ לאו רובא דעלמא עבידו דטעו בזה מוכרח מתשו' הרשב"א ח"ג סי' ג' שאין נאמנים לומר טעות היה והוא הדין בטעות זה ממעניא להעניא. מלבד דאפילו בטעות דרובא דעלמא עבידי דטעו בהכי יש אומרים דאינן נאמנים לומר טעינו כל שנחקרה עדותם: