א

סימן תה

הנה בב"י סי' קכ"ט משמע דכל שנשתקע א' מן השמות אפי' כתבו לטפל אינה מגורשת. וכ"כ הלבוש סעי' י"ח גבי שם שמחה. אך בתשו' בס"ש דף ק"ד עד דף ק"י פלפל הרבה בדין אם כתב גם שם הנשתקע והעלה להקל במקום עיגון. והאחרוני' היינו הג"פ סקצ"ו והמכתב מאלי' שער ד' סי' י"ב ובתשו' בסוף סדר אלי' רבא סי' י"ד לא סמכו להקל בזה ע"ד הס"ש. אף שכתבו דדין זה שחידש הב"י לא נמצא בשום ספר. כי עם היות שנמצא בדברי הראשוני' והאחרוני' דשם שנשתקע אין ראוי לכותבו בגט. מ"מ אין גם אחד שיאמר שאם שכח וכתבו שיהא הגט נפסל בכך. וגם הב"י לא החליט הדין רק שכתב שמשמע כן מתוך דברי הקונטרסי'. ובש"ע לא הזכיר זה כלל. גם הרמ"א לא זכר מזה כלום. רק הלבוש פסקו סעי' י"ח. ותמהו עליו איך פסיקא לי' הך מלתא כיון שהב"י עצמו שממנו מקור הדין לא פסיקא לי'. וגם רבו הרמ"א לא הזכירו כלל ובמהרי"ק ריש ש' פ"ו משמע להפך להקל עכת"ד. ומ"מ למעשה לא הקילו ומ"מ העלה הג"פ שאין בזה רק פיסול דרבנן:

ואף שבמכמ"א שם משמע לכאורה דדומה לדין הנז' בש"ע סי' קכ"ט ס"ג (ע"ש במ"ש דדמיא למי שהי' שמו אברהם כו') וא"כ י"ל דהוי פיסול דאורייתא. מ"מ המעיין בו היטב יראה שלא הזכיר על הגט רק לשון פיסול. ועוד דהרי בתשובתו הנ"ל בספר סא"ר נטה להקל הרבה בזה ביותר כמש"ל בשמו שאין גם אחד כו'. א"כ יש לילך ודאי בתר התשובות יותר מהפסקי' כי מעשה רב. ועיין בפסקי מהרא"י סי' ר"א ממנו יש משמעות גדולה להקל בכתב גם שם הנשתקע. דכל השאלה שם סובבת על מה שלא כתב ג"כ שם שניתן לו מחמת חולי. ומשמע התם דהוא שם הנשתקע כמש"ש. ובמקום הכתיבה ונתינה ובכל הגבול אין מוחזק כלל רק בשם הזה כו'. ואהא מסיק להקל בדיעבד. אלמא דלכתחי' יש לכותבו. וכ"ש שאין נפסל בדיעבד אם כתבו. דאל"כ הל"ל אדרבא שגם לכתחילה א"צ לכותבו ושאפי' דיעבד הי' פסול. ומדלא אמר הכי רק שבא להקל דיעבד אם לא כתבו משמע דס"ל דעכ"פ אינו נפסל אם כתבו. וכה"ג סמכו בגמ' פא"ט דנ"ב ע"א א"כ מירתח הוה רתח כו' להוכיח מזה דין בטריפות. והנה ראי' זו מפסקי מהרא"י גברא רבה אמרה המכמ"א שם שע"ד סי' י"ג. ומ"מ שם נטה הכל להחמיר. אך לפי תשובתו שנטה להקל טובא א"כ יש לסמוך דבריהם מראי' הנ"ל שהיא גדולה. ואף כי למעשה חלילה להקל ח"ו ומ"מ נקוט מיהו שיש לתפוס בדברי הג"פ שאין בזה רק פיסול דרבנן ולא דררא דאורייתא כלל. וכיון שכן שאין בזה חששא דאורייתא וגם יש מקילי' לגמרי א"כ אף דאנו קי"ל להחמיר מדרבנן מ"מ עכ"פ ראוי לחפש אולי ימצא איזה טענות שמחמתן ישתנה הנדון להקל בו כי הרבה שקדו חכמי' על תקנות עגונות:

ומצאתי בעזר"ה כמה טעמי'. הא'. כי הנה ראש המחמירי' בזה הוא הלבוש. והנה הוא עצמו כתב בסי' קכ"ט סעי' ו' אהא דפסק הש"ע שם בגר שכתב שם דגיות דכשר אפי' אם נשתקע ממנו. וע"ז כ' בלבוש הטעם לפי שהוא שמו הראשון. והובא דבריו ג"כ בתשו' אאזמו"ר הגאון נ"ע בנידון שאלה בכתיבת עיר מאסטישלאוו ע"ש. משמע דס"ל דקונדרסי' שבב"י לא החמירו לפסול בכתב גם שם הנשתקע רק כשהוא שם שני. אבל שמו הראשון שהוקבע לו במילתו הוא עיקרי עד שאפי' נשתקע אינו פוסל. כש"כ עם שם השני שהוקבע לו אח"כ. ואף דאדרבא שם שמחמת חולי יש לו דין קדימה על שם הראשון. מ"מ היינו כשמוחזק בשניהם אבל לענין אם נשתקע אז י"ל דיש לשמו הראשון מעלה יתירה. דאילו שם שני כיון שבתחי' לא הי' לו שם זה וגם אח"כ בסוף כשנתבטל י"ל דנעקר לגמרי. משא"כ בשמו הראשון. כך צ"ל לדעת הלבוש. וכן מצאתי בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה (דף ס"ג עמוד ב') דפסק בנשתקע שם ראשון צריך שני גיטין ובנשתקע שם שני אף שהוא שם שניתן מ"ח א"צ כ"א גט אחד. והיינו משום דבשם ראשון אשכחן דכוותי' דאמר קרא לא יקרא עוד שמך יעקב. וחזיין דמ"מ קפיד קרא אשם ראשון דהיינו יעקוב. א"כ ראוי לחוש לזה ולכתוב גט שני גם בשם ראשון הנשתקע. אבל בשם שני שנשתקע אין צורך להזכירו כלל ע"ש. ועם היות שאינו ראי' גמורה מיעקב דהא אינו שם הנשתקע. אך זכר לדבר הוי דהשם הראשון יש לו מעלה יתירה לענין שאינו נעקר ע"י השתקעותו מלהזכירו. כמו דאע"ג דנאמר ולא יקרא עוד שמך יעקוב מכ"מ נק' אח"כ יעקב. אך לכאורה צ"ע על זה מהקורא לאברהם אברם דעובר בעשה אע"ג דאברם שמו הראשון. אלמא דנעקר לגמרי. וא"כ מהו הראי' מיעקוב. הרי ע"כ י"ל דלאו כללא הוא. אך יש לחלק. דשם אברם שאני שהוא שם שהי' לו קודם המילה וקודם שהכיר את בוראו לכך נעקר לגמרי אח"כ. משא"כ שם יעקב כו'. וא"כ שמות [הניתן לבנים] בשעת מילה יש לדמות טפי לשם יעקוב שאינו נעקר לגמרי אף שנשתקע. וע' במהרח"ש הובא בג"פ ס"ל ג"כ כעין פסק הפמ"א הנ"ל והפמ"א הוא תלמידו. מכל הנ"ל יש לסמוך טעמו של הלבוש סעי' ו'. וא"כ אפשר יש לצדד להקל בנ"ד שהשם הנשתקע הוא שמו הראשון שניתן לו במילתו:

אמנם באמת י"ל עוד טעם בגר ששינה שמו כו' הואיל והכל יודעי' שהי' לו תחי' שם בגיות וכמ"ש בתשו' שבספר סא"ר הנ"ל וזה אינו שייך בנד"ז:

שוב ראיתי בב"ש סי' קכ"ט סס"ק ל"ז כתב שגם הלבוש ס"ל כן. ובאמת לכאורה דבריו מוכרחי' מהא דכתב הלבוש ססע"י י"ח בנשתקע שם שמחה דפוסל הגט והוא הי' שמו הראשון. אך א"כ קשה לשון הלבוש סעיף ו' מ"ש כיון שהוא הי' שמו הראשון משמע דעי"ז לבד יש להקל דיעבד. ולולי דברי הב"ש הי' מקום לומר דהלבוש סעי' י"ח פסק כן למ"ד דבתר שנשתקע שמו ג"כ פסול. וכמו שיש סברא זו בב"י. וכן בלבוש סעי' ו' הביא המקילי' בשם י"א:

טעם ב' י"ל בנד"ז הואיל ושם יוסף הנשתקע הוא ניתן לו יחד עם שם ישראל להיות נק' בשניהם יחד ישראל יוסף. ונודע ששני שמות אלו שניתן ע"ד לקרותם בשניהם יחד כשם אחד יחשבו. ואין כותבין ביניהם דמתקרי. ולכן פסק בטיב גיטין בלקוטיו סעי' י"ג דאף שנק' אח"כ בפי כל בשם אחד מהם אין השם א' רק קיצור השם מב' השמות ואינו קובע שם לעצמו. ולכן אם עולה לתורה וחותם בשני השמות יחד כותב השני שמות לבד ע"ש. וכיון דהכי הוא דדמי לי' לקיצור השם א"כ הרי בקיצור השם שהוא כמו שם דנערותו פסק בפסקי מהרא"י סי' י"ב דאפי' נשתקע שם המובהק כותבין אותו לבד מ"ש גבי שרה שערלין יצחק חקין כו'. וכך נאמר גם כאן דאין זה ממש נשתקע שם ישראל יוסף כיון שנקרא בקיצור של שם זה היינו ישראל. לכן קיצור זה מהני לשאין חשוב נשתקע שמו ישראל יוסף. ואף שיש לחלק הרבה בין ערך שערלין לשרה דמיירי מהרא"י לערך ישראל גבי ישראל יוסף מ"מ הואיל ומידי דרבנן הוא י"ל שאין לדקדק להחמיר בזה כ"כ במקום עיגון (וכה"ג נמצא בתה"ד סס"י רכ"ח) דהא עכ"פ לא נשתקע כל השם ישראל יוסף רק חלק ממנו. ועוד דאין אנו מדמין זה ממש לנידון דמהרא"י דמתיר אפי' לכתוב שם הנשתקע לבד. ואנו מדמין להכשיר גם שם הנשתקע דבלא"ה על דין ופיסול זה דכתב גם שם הנשתקע. הבו דלא לוסיף עלי'. וכמ"ש בתשו' סא"ר הנ"ל. שאין לך בו אלא חידושו:

והנה בתשו' בית אפרים סי' פ"ו כ' וז"ל. אך בשמות הלידה י"ל דנעשו שם אחד וכיון שעלה לס"ת בב' לא נשתקע שם הזה אשר מלידה להיות מצורפין בשניהם יחד. ומה שנקרא בפי העולם באחד לבד קיצור השם הוא. ולא נעשה שם האחר טפל מחמת זה. עכ"ל. והוא מקור הדין מ"ש בטיב גיטין בלקוטיו סעי' י"ג הנ"ל. וא"כ נראה הא דלא חשיב לי' לנשתקע היינו משום שנק' בו ג"כ לס"ת. הא ל"ה י"ל דדייני' לי' כשם הנשתקע. אך י"ל דודאי אם נק' בו לס"ת מהני לענין זה שאינו חשיב לא שם הנשתקע ולא שם הטפל עד שא"צ לכתוב כלל ראובן דמתקרי ראובן שמעון כי שם שמעון שאינו נק' בו כלל חשיב ממש לו שם כמו שם ראובן שנק' בו לבדו בפ"כ וכותבין ראובן שמעון לבד ע"ש. והיינו משום דהם שמות הלידה ונק' בשניהם לס"ת. והיכא שגם לתורה אינו נק' רק בשם ראובן לבד ודאי דצריך לכתוב ראובן לבד. אבל מ"מ יספיק הטעם שהם שמות הלידה והא דראובן הוא קיצור מראובן שמעון לשלא יופסל ע"י אם כ' גם דמתקרי ראובן שמעון:

ועוד יש להמתיק חילוק זה. דהנה לפי משנ"ת דכתב גם שם הנשתקע הוא רק פסול דרבנן וא"כ צ"ל הא דלא דמי לכתב שם אחר לגמרי עם שמו די"ל דפסול מדאוריי' (ע' פי' המשניות להרמב"ם פ' השולח במשנה בראשונה הי' משנה שמו כו' ובש"ע סי' קכ"ט ס"ג) דמ"מ כיון שהי' לו שם זה אין זה ממש שינה שמו. ואע"פ שנשתקע אח"כ. וכיון שכן עכצ"ל שהפיסול דרבנן הוא משום לעז שהרואה יאמר שאינו המגרש מאחר שכתב עליו שם פ' שאינו ניכר בו כלל וא"כ דוקא אם שם זה הנשתקע קובע שם לעצמו בגט ונכתב בפ"ע הן בל' אנא פ' והן בל' דמתקרי פ' שפיר יש לעז כיון דאינו ניכר בו כלל אבל בנד"ז שנכתב עם שם שניכר וידוע בו יחד שנכתב דמתקרי ישראל יוסף שפיר יובן בקל ששם יוסף הי' לו וישראל שנק' בפ"כ הוא קיצור מישראל יוסף דא"א לפרש הגט בענין אחר מאחר שנכתב בפי' ישראל היינו ישראל דמתק' ישראל יוסף. וא"כ בכה"ג ליכא לעז כ"כ. וכיוצא בו הקילו הפוסקי' בכתב שם הנשתקע כל שמובן מהשם השני שבלתי נשתקע שהי' לו עוד שם. משום דבכה"ג ליכא לעז. ע' מהרי"ק ש' פ"ו שכ' לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכ' בגט אליהו כו' עכ"ל. והיינו אפי' בכתב שם אלי' לבד ע"ש. וז"ל הג"פ ס"ק צ"ו דשאה"ת בנדון דמהרי"ק דשם באלי אינו שם העצם והדבר ידוע דיש לו שם מובהק. לפיכך כתב דאפי' נשתקע שם אליהו יכתוב אליה דמתקרי באלי עכ"ל. והרי עיקר טעמו דמהרי"ק דבכה"ג ליכא לעז כשכותב שם הנשתקע ולכן פסקו כן הפוסקי' לכתוב כן אף לכתחלה וא"צ שני גיטין כמ"ש בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי"ל. א"כ בנד"ז ג"כ דליכא לעז כ"כ מטעם הנ"ל כיון ששם יוסף הנשתקע אינו ענין בפ"ע רק נצטרף בגט עם שם ישראל הקבוע בו כו' ונכתב ישראל ב"פ כנ"ל דבקל יובן הענין ע"כ י"ל שיש להקל עכ"פ בדיעבד. ול"ד לשאר שם הנשתקע שהוא שם בפ"ע ונשתקע ופוסל הגט כשנכתב בפ"ע. ואף שבט"ג בלקוטיו סעי' ל' אפשר שאינו סובר חילוק זה מ"מ הנלע"ד כתבתי לצדד להקל במקום עיגון. גם אפשר יש חילוק דק בין ישראל יוסף ליואל בער כיון דבער יש לו עוד שם הקדש דוב אין שם יואל מחובר ומצורף כ"כ לשם החול בער כמו ישראל יוסף:

טעם ג'. הנה ספ"ב דשבת דל"ו ובסוכה דל"ד אמרי' בורסיף בבל ובבל בורסיף דהן מהדברי' דאשתני שמייהו למאי נ"מ לגטי נשים. ופרש"י שצריך לכתוב שם של עכשיו. ובס' ג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"ו (ד' פ"ה עמוד שני) הביא תשו' הרב"י שכ' וז"ל ואם נאמר שיש לנו לכתוב השם העיקר שנתפשט בפי העולם והוא שם טבריה והלא חאלאב וטריפול שכך נתפשטו שמם בעולם ועכ"ז בגטין אין כותבין אלא סינים וצובא כו'. אך התם שאני שכך היו כותבי' ובאין מימים שנתיישבו כו' עכ"ל הב"י. וע"ז כ' הג"פ הרי למדנו חילוק נכון כו' כדאשכחן בסינים וצובא משום דלא נשתקע מהם שם ראשון דהרי בכל הגטין וכתובו' ושטרות כותבי' סיני' וצובא. ואע"ג דההמון קוראי' אותה בשמות אחרי' הרי השם הראשון לא נשתקע מהם עכ"ל. הרי דבשביל זה לבד שבגטין ושטרות נכתב שם הראשון חשוב לא נשתקע אף שבפ"כ ממש נק' רק בשם השני לבד. עד דמה"ט כותבין בגטין רק שם ראשון לבדו. ול"ד לבורסיף בבל ע"ש. מזה נשמע דלא חשיב נשתקע אא"כ נשתקע מכל וכל אבל אם מקצת אנשים יודעים משמו הראשון אינו חשוב נשתקע. וכ"פ הג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ו דאם מקצת בני העיר זוכרי' משם הנשתקע איך שניתן לו שם זה אע"פ שאין קורא לו בו כלל עכשיו יש להכשיר הגט במקום עיגון ושעה"ד אם כתבו עם שם הקבוע. אך אם אפי' מקצת בני העיר אינם זוכרי' רק א' מקרוביה זוכר אין להתיר. אך אם נשאת לא תצא עכ"ל. הרי אילו משפחתו היו זוכרים שניתן לו גם שם יוסף יש להקל לפ"ד הג"פ. אף שנשתקע השם מקריא'. ואף שבמכמ"א שע"ד סי"ג החמיר בזה מ"מ בתשובתו למעשה בס' סא"ר הנ"ל נטה להקל. וא"כ כיון שהמגרש עצמו אמר לפני המסדר שיש לו עוד שם יוסף וכן אמרה אשתו ואביה א"כ אף אם משפחתו ג"כ אינן מודים י"ל דלאו כל כמינייהו כיון שנראה שרודפי' לאסור האשה. וראי' מפסקי מהרא"י סי' קל"ח וסי' קפ"ד וביאר מעשה זו במכמ"א שע"ד סי' כ"ח. שאיש א' שמו אלי' נשא אשה ובכתובה כתב שם אלי' בן נתן דעניזליין וגירשה וכתב אלי' בן דן. וא"כ אין עדות ברור דאין שמו דן דשמא בכתובה שיקר ובגט כ' כתקונו. ועד א' העיד שידוע לו שלא הי' שמו דן אלא נתנאל וחניכתו. וע"ז כ' מהרא"י בסי' קל"ח שדי בעדות העד שהעיד דהוי שינוי השם. ובסי' קפ"ד נטה דלעולם הי' דן שמו. ולכאורה דברי' סותרי' זא"ז. דאם עד א' נאמן בזה להעיד שאין זה שמו (כשנכתב שם האב ע"פ המגרש עצמו) א"כ איך כ' לצדד בסי' קפ"ד דדן הי' שמו ושיקר בכתובה. הלא זה הי' צודק אם לא הי' לפנינו אלא הכתובה והגט שהן סותרין זא"ז אז הי' מקום לברר באיזה מקום שיקר אם בגט או בכתובה. אבל מאחר דאיכא עדות העד שלא הי' שמו לא נתן ולא דן אלא נתנאל איך יש מקום לומר דלעולם הי' דן שמו. אשר ע"כ פי' המכמ"א דס"ל למהרא"י דעד א' מצד עצמו לא מהני כלל לפסול הגט שיצא בחזקת כשרות (אף שנכתב שם אביו רק ע"פ המגרש. ואף שיש ריעותא מהכתובה וזה צ"ע). והא דבסי' קל"ח כתב דדי בעדות העד היינו כשהעד אמר שידוע לו שיש עדים ע"ז. ולכן מייתי ע"ז ענין עדים בצד אסתן כו'. ובסי' קפ"ד מיירי אחר שלא יכול העד להביא ולברר עוד עדים אז אין עדותו כלום. לכן הסכים מהרא"י שלא לקרוא תגר אם יסכימו להכשיר. אבל ממנו לא תצא הוראה להתיר כיון דהכתובה והגט סותרי' זא"ז ומצורף לזה עדות העד. עכת"ד המכמ"א. ולפ"ז נשמע מזה לנ"ד אף שנכתב שם כינויו על פיו כיון שיצא הגט בחזקת כשרות אין ע"א נאמן לפוסלו וכ"ש שגם אבי המתגרשת והאשה אמרו כן. וא"כ כ"ש שאין הגדת הקרובי' מועיל לפוסלו אא"כ יעידו שני עדים כשרים שידוע להם שלא נק' יוסף במילתו. וזה מובן היטב גם ממכת' ההמ"ץ דשומייאץ אלי שאפי' הקרובי' אין אומרי' כן שהרי כ' בשם הקרובי' שאמרו על המגרש שאם לפי דבריו שמע מאמו זקנתו שנתנו לו עוד איזה שם הוא בודאי שם זאב וגם ע"ז הי' חילוקי דעות עכ"ל. הרי אין יודעי' כלל בירור מזה אף לדבריהם. א"כ אין עדותן כלום אף אם הם כשרים לעדות דכיון שמסתפקי' אולי ניתן לו שם זאב או לא. וכך יכול להיות שם יוסף מה גם שרגילות יותר לחבר שם ישראל יוסף יחד:

ועוד זאת כיון שעדותן אינו כלום כיון שהם קרובי' להבעל (והיינו אם הם קרובי' קורבא הפוסלת לעדות) אזי י"ל דלא מחזקי' כלל לשם יוסף בשם הנשתקע. די"ל שהן זוכרי' ויודעי' ששמו כך כמו שאמר המגרש. ושהם אין אומרי' כן לאו כל כמינייהו. ואף שאין לנו עדות להיפך ג"כ שאינו שם הנשתקע. י"ל דא"צ כלל עדות ע"ז כל שיצא הגט בחזקת כשרו' לא פסלי' לי' אם אין עדות לפוסלו כדמוכח מפסקי מהרא"י הנ"ל דאפי' בשיש ריעותא גדולה מהכתובה ומעד א' לא קרא תגר כו'. ואף בחשש שינוי שם האב דהוא פיסול דאוריי' כל שאין עדות גמור לפוסלו או עכ"פ ריעותא ברורה כנדון דמהרא"י מוקמי' לי' בחזקה שיצא בכשרות (וע' שו"ת תודת שלמים סי' יו"ד ענין חזקת הגט שמעמידין אותו על חזקת כשרות שלכן גם מומר השולח הגט אין חוששין שמא ביטלו כו'. ומוכח זה מהרמב"ם פ"ו מה"ג שכתב בחזקת שהוא כשר כו'. וכ"כ בתשו' הב"ח סי' ק"ב. וא"כ בנד"ז ג"כ שהי' הגט בחזקת כשרות. דאף שנכתב שם יוסף ע"פ המגרש הלא גם חמיו אמר כן. ועוד דמדינא דאוריי' הרי בשעת הסכנה כותבי' אע"פ שאין מכירין. וע' קצות החשן סי' מ"ט. ועוד דשאני הכא דעיקר שמו ידוע רק השם השני שכתב בדמתקרי נכתב על פיו וע"ז אפשר אין קפידא כ"כ. וע' ת' מהרי"ו סי' ק"כ שכ' וז"ל ועתה בא מעשה לידי בא' מסופק לי ביונתן ויהונתן ונראה שאם אמר שפשטינא לו באחד מן השמות דנאמן דלמה ישקר עכ"ל. ובג"פ סי' ק"פ ס"ק י"ב כ' אם היו קורין אותו בכינוי א' כגון בלי ומסתמא יש לו שם אחר ולא ידענו מה הוא נאמן לומר דהי' שמו אליה עכ"ל. א"כ בנידון זה ג"כ שעכ"פ הכל מודי' שהי' לו עוד שם ולא ידענו מה הוא נאמן לומר דהוא שם יוסף ועוד דלכאורה הא דאין כותבין שמו על פיו הוא משום חששא שמא כותב גט זה בשביל איש אחר ויבא לרמות ולהגבות כתובה לשום אשה כדפי' רשב"ם. וז"א שייך בנ"ד שידוע שהוא אישה והיא אשתו וניתן הגט מידו לידה. ובתוס' והרא"ש ריש גטין כיון שיודע שערעורו בטל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים כו'. וא"כ הרי בגב"ע מבואר איך המגרש אמר שיש לו שם אחר שם הלידה ג"כ יוסף וכך יודעי' משפחתו וכך הם קורי' ג"כ עכ"ל. א"כ מבואר שאמר שאינו שם הנשתקע. והרי יצא הגט בחזק' כשרות גמור וא"כ מוקמי' לי' אחזקה זו ואינו נפסל אא"כ בעדות גמור או בריעותא גמורה עכ"פ כנדון דמהרא"י בסי' קל"ח וקפ"ד. משא"כ בנד"ז ליכא ריעותא ברורה כלל. שהרי אין אנו יודעי' בבירור שאין קרובי' יודעי' משם יוסף והגדתם י"ל דלא מהני. וכ"ש שהי' חוץ לב"ד ושלא בתורת עדות. הרי שאפשר לצדד להקל בנד"ז אם הוא מקום עיגון ושעה"ד. דהא כיון דפסק הג"פ שאפי' רק א' זוכר שניתן לו זה השם אם נישאת לא תצא. א"כ בנ"ד שחמיו והוא המגרש והיא האשה אמרו ששפיר הי' לו שם זה כמ"ש בגב"ע דחאטימסק שאמרו כן טרם סידור הגט א"כ אף אם אנשי שומייאץ קרובי המגרש אומרי' אמת שאין יודעי' מזה כלל עכ"ז אם נישאת לא תצא מצד ידיעת חמיו והאשה. אך לכתח' לא תנשא. וא"כ בהצטרף לזה שני הטעמי' דלעיל היותו שם ראשון והיותו שם שנק' בו ג"כ חלק משם הנשתקע עד שאין לומר כ"כ ע"ז שנשתקע השם כנ"ל. וגם י"ל דמוקמי' הגט בחזק' כשרו' כמאמר הבעל שאינו שם הנשתקע וכמשנ"ת באריכות י"ל שיספיקו להקל לכתחלה במקום שבדיעבד לא תצא בלא הני טעמי:

ועוד יש לעיין שמא יש עוד לצדד עפמ"ש המכמ"א שע"ד סס"י ל"ג דאפי' החזיק שם חדש לעצמו בבואו לאיזה עיר וגירש בו כשר (ובג"פ סי' ק"כ סקי"ז כ' ב' שו"ת מבי"ט ח"ב סי' נ"ב דבתלתא זימני שקראוהו לתורה או חתם בשטר חשיב מוחזק בשם זה עכ"ל). אך דבריו צ"ע לכאורה. וגם הנראה שכוונתו שנעשה מוחזק שכן שמו מכבר וז"א שייך לנד"ז. וע' חמ"ח סי' קכ"ט בתשובתו בשינוי השם מ"ח משמע שבו ביום חשוב שם גמור עי"ז וא"צ להיות מוחזק בו ל' יום. ובתשו' הב"י דיני גטין סי'... לא פליג רק אם לא ידעו כלל בבית המסדר מהא דשינו השם להחולי משמע דבידעו שפיר נעשה שם גמור עי"ז. אך במהריב"ל סוף ח"ב כ' דיש חולקי' וס"ל דאפי' החזיק לעצמו שם חדש ל' יום לא מהני. והרא"ש ס"ל דמהני. אך דבעי' ג"כ חזקה ל' יום לפ"ז ע"כ צריך לחלק בין שאר שינוי שמשנה לו שמו ובין משנה מחמת חולי דבמשנה מ"ח א"צ חזקה ל"י והיינו משום דמברכי' אותו בשם זה החדש ואומרי' שיהי' שמו כך וכך. ומש"ה הוקבע לו מיד. משא"כ בשאר שינוי שמשנה שמו בלא הכנה ואמירה שיהי' שמו כך כו' בעינן חזקה ל' יום דוקא. וגם ע"ז י"ח לד' מהריב"ל. ובב"י סי' קכ"ט גבי עובדא שבא לפני הר"פ (בד"ה וכ' עוד בקונטרסי') משמע דגם בגירש בחולי ששינוי שמו חשיב שם אף שמסתמא לא הוחזק בו עדיין ל' יום דלא הצריך הר"פ ב' גטין בכה"ג לתי' השני רק מפני שאינו ידוע איזהו שם עיקר ואיזהו טפל אבל שם מיהו הוי אף גם קודם ל' יום ע"ש. וע' בג"פ ס"ק צ"ג דחילק לג' חילוקי'. דמיד אחר השינוי חשיב רק שם טפל. ואחר ג' ימים שנתפרסם קצת מספקו לעיקר. ואחר ל' יום חשיב עיקר. והיינו משום שמברכי' אותו בשם זה החדש ואומרי' שיהי' שמו כך וכך מש"ה הוקבע לו מיד. משא"כ בשאר שינוי שמשנה שמו בלי הכנה ואמירה שיהי' שמו כך כו' בעינן חזקה ל' יום. ואמנם גבי מומר שנשתקע שם דיהדות משמע בב"י דאין חוזר שם יהדות עד שיוחזק בו ל"י. ע"ש. לפ"ז בנ"ז כיון ששמו הראשון הי' ישראל יוסף וקיצרוהו בפ"כ לישראל לבד א"כ שמא ע"י הודעה זו שהודיע בבית המסדר והי' שם מנין כנהוג שמא עי"ז חזר שמו עליו לאיתנו כמו בשם מ"ח דחושב שם בו ביום כנ"ל. אף דל"ד לשם מ"ח שמברכי' אותו בשם זה כנ"ל משא"כ הכא. מ"מ שאני הכא שהוא שמו הראשון ולא דמי למחזיק עצמו שם חדש אז בעי' ל' יום (או ע"י שמברכי' אותו כו') משא"כ בכה"ג שזהו שמו ממש וגם לא נשתקע כולו רק חצי השם היינו יוסף מישראל יוסף א"כ שמא בקל חוזר לאיתנו כמו שם שמ"ח. וכ"ש לדברי המסדר שאמר לו שהי' זמן ערך ג' ימים מעת שהודיע ששמו גם יוסף עד סידור הגט ועמש"ל ב' הג"פ:

וא"ת אם אתה אומר כן איך משכחת לה להאי דינא דכתבו שם הנשתקע דהא בעל כרחו כשכתבוהו היינו ע"י שהודיע בשעת סידור הגט שהי' שמו כך. א"כ נימא שעי"ז חוזר שמו עליו. איברא דהי' מקום לחלק לפמ"ש בת' שב יעקב חאה"ע סי' ל"ג שנשאל בא' שהוחזק במקום כתי' הגט בשם מרדכי לבד ובשעת כתי' הגט אז גילה ששמו האמיתי במקום נתינה הוא נטע וכ' בגט שם נטע לבדו בלא וכל שום ויש פיסול משום דלא כ' השם דמ"כ והשואל כ' להקל. והמחבר הסכים ע"ז דכיון שהודה ברבים עכשיו אשר מעולם שמו נטע ובודאי היו עשרה אנשים אצל הגט כו' כמנהג שלנו דצ"ל עשרה אנשי' אצל הגט. ומצינו דבר שנאמר בפני עשרה הוי מפורסם כדאי' בב"ב דקמ"ב. נמצא דהוי השתא כהוחזק בב' שמות כו' דהשתא מפורסם נמי במ"כ בשם נטע כו'. ומסיק לפרש אתחזק בתרי שמי שבגמ' גטין ל"ד. א"כ עד"ז אף דלא אתחזק ל' יום. והא דבפ' ג"פ בעי' שהוחזק שמו ל"י היינו היכא דאיכא חששא דרמאות דילמא ממטי גיטא לאתתא דהיאך כו'. יעו"ש שכ"כ השואל ג"כ. א"כ בנד"ז ג"כ שבודאי היו עשרה חשוב מפורסם עי"ז וחזר שמו עליו. והא דפסול כשכ' גם שם הנשתקע היינו כשלא היו עשרה ולא הי' פירסום כדחילק השב יעקב. ואף שהשב"י לא סמך להקל רק משום דבלא"ה לא הוי רק חששא דרבנן כי מדאוריי' כשר בשם דמקום נתינה לבד. הרי בנד"ז ג"כ כ' הג"פ דהוי רק חששא דרבנן לבד כמש"ל כיון שכ' שם העיקר ג"כ. אכן בשו"ת פנ"י סי' יו"ד כ' דאין זה נק' מוחזק מה שהודיע להם שיש לו עוד שם כו' ולא חילק בין הודיע ברבים אף שודאי היו עשרה כמנהגינו. וגם דוחק גדול לומר דפיסול דשם הנשתקע מיירי כשלא היו עשרה שהרי כל האחרוני' שכתבו ופסלו בכ' שם הנשתקע ודאי מיירו שהי' הגט בפני עשרה. ועוד דהא מהריב"ל כ' בהדיא שאף להרא"ש בעינן חזקה ל"י. אף היכא דליכא רמאות. לכן אם באנו לקיים ד' השב"י צ"ל דלאו מטעמי' אלא משום דשם נטע קבוע לו במקום תולדתו מאז ועד עתה. א"כ בנקל חוזר לאיתנו ע"י פירסום בפני עשרה. ול"ד כלל לשם חדש רק דומה לשם מ"ח הגם דאינו דומה דשם מברכי' אותו שיקרא שמו כך מ"מ הקיל השב"י במקום עיגון. ולדבריו נלע"ד דכ"ש דיש להקל בנד"ז. דהא נדון דידי' שלא כ' שם דמקום כתי' מבואר בגמ' דאינה מגורשת. ועכ"ז הקיל ע"י פרסום שם דמ"נ במ"כ. ומכ"ש בנד"ז דכתב גם שם הנשתקע שהס"ש מיקל לגמרי במקום עיגון והג"פ ס"ל דפסול מדרבנן א"כ י"ל שחזר לאיתנו ע"י פרסום. רק יש לחלק דשם הנשתקע אינו חוזר לאיתנו רק ע"י חזקה ל' יום. אמנם השב"י עצמו א ינו מחלק בזה. א"כ לדידי' יש להקל בודאי בנד"ז. אמנם אנן בדידן דמוכרחים לחלק כן כנ"ל י"ל ג"כ דאה"נ דבשאר שם הנשתקע ממש בעי' חזקה ל"י. אבל בנד"ז שלא דומה כלל לנשתקע ממש כל השם ישראל יוסף דהא נק' במחצה ממנו ישראל. והוא קיצור מישראל יוסף וגם הוא שמו הראשון. י"ל דחוזר לאיתנו ע"י פרסום בפני עשרה מה גם דהי' זמן כמה ימים כנ"ל. ולכן אפשר דאף לד' השו"ת פנ"י דמדבריו מובן דלא ס"ל סברת השב"י מ"מ בנד"ז י"ל שיודה להקל מטעמים הנ"ל דעיקר הפיסול דכ' גם שם הנשתקע אינו ברור כ"כ. ומה גם שי"ל דל"ד כלל לשם הנשתקע כנ"ל ושמעמידין הגט בחזקת כשרות:

ומ"מ ודאי היכא דליכא מקום עיגון ושע"ה צריך גט שני בשם ישראל לבד לחוש לשמא שם יוסף הוא שם הנשתקע. ובשם הנשתקע צריך שני גיטין א' בשם הקבוע לבד והשני בשם הקבוע עם שם הנשתקע. וגם נכתב גט א' בשני השמות ע"כ צריך עוד גט שני בשם ישראל לבד. אמנם אם הוא מקום עיגון כגון שהמגרש יבקש מעות הרבה שא"א להאשה ליתן (ע' ת' הר"ן סס"י כ"ז) אזי נלע"ד שיש מקום להקל לסמוך על גט הזה מהני טעמי דכתבנו:

הכלל העולה. שאם הי' מתבאר שהקרובי' ומשפחתו יודעים שניתן לו גם שם יוסף בלידה אע"פ שאין קורא בו יש להקל בודאי שהרי הג"פ הקיל בזה בפי' במקום עיגון. אך אפי' לא יתברר זה והם אומרי' שאינם יודעים מ"מ א"כ הוא שעכ"פ אמת הדבר שניתן לו זה השם בלידתו יש ג"כ לצדד להקל אם יהי' מקום עיגון מחמת ד' טעמי' המבוארי' למעלה מה שיש לחלק בין הנדון זה לשאר שם הנשתקע. שבהצטרף כולם יש מקום לענ"ד להקל במקום עיגון. אך איני אומר למעשה רק להלכה עד אם יסכימו בזה רוב חכמי גלילותינו דפקיעי שמייהו הן מטעמי דידי או מטעמי אחריני אז הנני נמנה עמהם ג"כ להתירה וכבר מילתי אמורה שאם אפשר להשתדל [שיכתוב] גט שני ודאי צריך להשתדל בזה. וכל המו"מ שלנו הוא רק כשא"א כנ"ל:

אחר כותבי כל הנ"ל אמרתי כי יש עוד עיון. דכל הנ"ל אינו מספיק רק על ששם הנשתקע אינו מזיק כ"כ. אבל מ"מ היינו אם לא כ' עליו לשון דמתקרי. אבל שכתב דמתקרי בשם זה ה"ז שקר גמור. וכ"מ בקונדרסים שבכתר תורה הובא ג"פ ס"ק פ"ג שכ' ע"ז דה"ל מזוייף בתוכו. וכן בג"פ ס"ק צ"ו שהקיל במקום עיגון היינו כשכתב שם הנשתקע (שיודעים ממנו ואין קורין כו') בלשון אנא פלוני כו' ודמתקרי' כתוב על שם שקורין לו בו. ואע"ג דאנא פלוני מורה שזה שמו עיקר יותר מדמתקרי' כמ"ש הפוסקי' שעל עיקר שמו כותבי' אנא פלוני ודמתקרי' כותבי' על שם שהמיעוט קורין בו כמ"ש בב"י גבי חיים ביבענט מ"מ לענין שם הנשתקע י"ל דגרע טפי בדמתקרי' שהרי זה וודאי שקר ממש. א"כ מורה דאינו המגרש שהוא אינו נק' כן. משא"כ אנא פלוני אינו שקר כ"כ כי נתנו לו זה השם. וכן השואל בתשובה בס"ש דק"ד הבין דדמתקרי' גרע טפי והמחבר השיבו דאנא פלוני ג"כ גרע טפי. מ"מ האמת נראה לכאורה דבאנא יש לצדד להקל טפי. וכדמשמע בדברי רשב"א שהן קונדרס' הנ"ל. אך יש לצדד עפמ"ש בס"ש בתש' הנ"ל דף ק"ח ע"א שיש לפרש פי' דמתקרי' לא שנק' כן עכשיו אלא שבשעת המילה וכה"ג קראו לו שם זה (ועם היות הפי' רחוק לענ"ד הרי גבי הדרה הקיל הריב"ש סי' נ"ז ג"כ כפי' רחוק) ועוד דהא כיוון שנהגו לכתוב דמתקרי' ע"ש שהוא טפל א"כ עכצ"ל שמוציאי' פי' דמתקרי' מפשוטו שאין ר"ל שנק' בפי כל רק שנק' ג"כ לפרקי' וזה נגד פשוטו. א"כ י"ל ג"כ שנק' כן בפי כל בשכבר בשעת המילה. וכמו שהביא המ"ץ ר' מאיר משומייאץ מכל שום שנהגו לכתוב אף שאין לו שם אחר כלל. ור"ת חושש ע"ז שזהו תקלה ותירץ הב"י סי' קכ"ט דכיון דנהגו אין בזה משום מחזי כשקרא. כמ"כ י"ל על דמתקרי' אף דל"ד כ"כ מ"מ נהגו לכותבו ע"ש שאין נק' בו כ"כ דווקא ע"ז כותבין דמתקרי'. א"כ מעתה י"ל ג"כ הפי' הנ"ל. ועיין בס"ש משמע כוונתו לכתוב בגט ב' דמתקרי' ע"ש הנשתקע. ועוד שלא לחלוק כ"כ על הירושלמי דמתיר בכ' כל שום אף דאפיך שמי'. ע' ר"ן וקה"ע. וכה"ג כ' הפוסקי' בי"ד סי' קפ"ז שלא לחלוק כ"כ על ר"ח:

שוב דקדקתי בפי' התרגום על מילות נקרא הנקראי' וכה"ג וראיתי דכל נקרא תרגום דאתקרי'. והיינו כי פי' אשר נק' בשכבר הגם דמשמע ג"כ דעוד השם קבוע בו ג"כ מ"מ פי' הפסוק היינו שנק' כן כבר. רק תיבת הנקראי' בישעי' סי' מ"ח תרגום דמתקריין. והיינו משום דהנקראי' הוא לשון הוה שנק' כן עתה. מזה מוכח דפי' דמתקרי' היינו שנק' כן עתה. וא"כ קשה להעמיס בזה הפי' של הס"ש. ול"ד להדרה דכ' הריב"ש שיש להעמיס בו פי' דלעבר. וא"כ לכאורה הוי שינוי שמו ואין להקל רק אם כתב שם הנשתקע (על דרך אופני' שנת' לעיל שנשתקע רק מקריאה או כנד"ז) בלשון אנא פלוני ולא בדמתקרי' וכמו דקס"ד דס"ש דק"ח ע"א בתחילה. אף דבתשו' מהר"ם מינץ ההובא שם וכן ממהרמ"ל סי' ל"ט משמע לכאורה דכשר אף בדמתקרי' (וע' בפסוק ישעי' סי' הנ"ל בית יעקב הנק' בשם ישראל משמע דעל שמו הראשון כותבי' אנא ועל שמו השני שקורין בו יותר כותבי' דמתקרי) מ"מ צע"ג. וממהרמ"ל אין ראיה כ"כ כדמשמע בס"ש:

רק נשאר לצדד עפמ"ש בטור ורי"ו בשם הרמ"ה אם כתב פלוני החכם או רב או נשיא. אע"ג דלא קרו לי' אינשי הכי ולאו בר הכי הוא אין זה שינוי. ובג"פ ס"ק ל"א הקשה מ"ש דאם המגרש ישראל וכתב אני פב"פ הכהן דהגט בטל לכ"ע. עיין חמ"ח סס"י י"ג. ותירץ דגבי כהן לא נהגו לכתוב כהן למי שאינו כהן לפיכך אם כ' כהן למי שאינו כהן חשוב שינה. אמנם חכם ורב ונשיא דנהגו הסופרי' לחלוק כבוד כו'. ואע"ג דלא נהגו אלא במי שיש בו לחלוחית של תורה מ"מ בנשתרבב המנהג לקרות חכם ורב למי שיש בו לחלוחי' של תורה הרואה גט זה של ע"ה יסבור שיש בו לחלוחי' של תורה יתלה לומר שהסופר חשב שהי' בו לחלוחי' של תורה וחלק לו כבוד לקרותו חכם או רב וליכא לעז עכ"ל. והנה בנד"ז ממש שכתבו דמתקרי' ישראל יוסף אין זה שינוי שמו ממש לפי ההנח' שאם כתב אנא ישראל יוסף דמתקרי' ישראל הי' כשר. א"כ מוכרח דישראל יוסף חשוב שמו עדיין מטעמי' הנ"ל. וא"כ כשכתב דמתקרי אינו שינוי שמו ממש רק הוא של דמתקרי שאינו מתקרי בשם זה. אבל מ"מ אינו שינה שמו ושינה של דמתקרי יש לדמותו לשינה בענין רב או חכם ונשיא כנ"ל. דהטעם דמקילין בזה אף במי שאין נופל עליו שם זה כלל כיוון דבמי שיש בו לחלוחי' נהגו וכו' א"כ הרואה יסבור כו' וליכא לעז. כמ"כ י"ל בענין דמתקרי אף אם נק' כן לעתים רחוקי' פעם בשמיטה. או אף אם אינו נק' כלל במקום כתו"נ בשם זה רק שנק' כן במדינה אחרת בעודו שם כבר הגם שיוכל להיות שנשכח שמו שם. וכדמשמע וכדמוכח בתשו' מהרמ"ל הנ"ל. ועיין בסה"ת סי' קכ"ז בשם הירושלמי לכתוב שם שיש לו גם במקום אחר ואינו כלל לא מ"כ ולא מ"נ. והיינו לכתוב על דמתקרי. א"כ כיוון שנשתרבב כ"כ לכתוב לשון דמתקרי בגט ע"ש שנק' בו רק לעתים רחוקי' לכך יש לצדד להקל אף אם כתב על שם שאין קורין בו כלל (כל שהי' כשר אם כ' עליו אנא פלוני) דליכא לעז שהרואה יסבור שנק' בו כן לפרקי' או שהסופר חשב שנק' בו כן כנ"ל בענין פ' הרב כו' (וכש"כ שנק' בשם ישראל שהוא התחלת ישראל יוסף). ואין לומר דדוקא היכא דליכא רק משום לעז שייך להקל משא"כ בחשש שינוי שמו די"ל דהא בהא תלי' היכא דליכא לעז אין חשש שינוי שמו כדמוכח ממ"ש הרא"ש גבי שינה מקום דירה ועוד דהכא אין שייך שינה שמו כנ"ל רק שינה בדמתקרי וע"ז יש לצדד להקל היכא דליכא לעז. מיהו ריא"ז בש"ג ר"פ השולח י"ל דפליג אמ"ש הרמ"ה כמ"ש במכמ"א. אך מכ"מ במקום עיגון ודאי יש לסמוך על הטושא"ח: