א

סימן תד

מכתב כת"ר הגיעני ע"י המוכ"ז שאלת חכם חצי תשובה. וז"ל על מעשה שאירע בשנה דאשתקד שלא הי' עדיין מ"ץ בקרופקי סדרתי גט בקרופקי לאשה אחת ששם אביה קורין אותו חנן ונסתפקתי בשם אביה איך לכתוב. אם לכתוב חנן. או אלחנן דמתקרי חנן. ושאלתי איך הוא חותם ואמרו לי חנן. אך ע"ד הרוב הוא נותן לאחר לחתום במה"ק. ואם דוחקין אותו שיחתום בעצמו רושמין לו וחותם. והנה אין מזה ראי'. ועוד דמבואר בספר גט מקושר בטיב גיטין שלו אות י"ט. דאין הולכין אחר חתימתו אי הוא בטעות. ואף שגם לס"ת קוראין אותו חנן. אין מזה ג"כ ראי'. שיודע אני במחנינו אצל אנש"י אין מדקדקין בקריאת אדם לס"ת. וחקרתי אצל בניו וקרוביו ואמרו לי שבוודאי שמו אלחנן ואם חותם אין מדקדק מחמת שאין יכול לכתוב. אך במכתבים גדולים כמו בת"ר ובת"א. ובכתובות בניו כתי' שמו אלחנן. והראו לי כתובה אחת מבנו שנכתב במחנינו ק' באבער ונכתב שמו אלחנן והיא ח"י. והגם שבדור הזה רבים שכותבין הכתובה אין בקיאין. אבל ז"ל ס' גט מקושר בקיצור כללים שלו ס"ג. ואם אין ידוע שמו אזלינן אחר שם הנכתב בכתובה. כתב ע"ז נ"ל שבזמן הזה רבים אין בקיאין וכו' אין לסמוך על הכתובה רק בעיקר השם. שמסתמא אין חשודים להחליף. וכאן הוא עיקר השם. אעפי"כ רצוני לסדר חנן לבדו. דלא גרע מחניכא וכו'. בתוך כך אמרו לי בניו. שבנו אחד גירש זוג' בפני הרב המנוח שהי' מ"ץ בקרופקי מו"ה ארי' ליב מקראשנאלוק וסידר בוודאי אלחנן דמתקרי חנן. יראתי לסדר חנן לבד כדי שלא להוציא לעז על גט ראשון. שהאשה יושבת תחת בעלה ויש לה בנים. ותמכתי יסודותיי על ספר טיב גיטין של הרב מוהר"ז מרגליות מבראד בשם נחום באות נו"ן וז"ל בסדר שא"נ נחום מלא וא"ו. ומן הסתם הוא כינוי למנחם. יש לכתוב מנחם דמתקרי נחום. אם לא בידוע דנחום לבד שמו. והנה בנידון דידן שם חנן בזמנינו ובדורות שלפנינו ידוע שכל חנן נקרא אלחנן. מסתמא יש לכתוב אלחנן דמתקרי חנן. והגם שכתוב ע"ז בטיב גיטין של מוהר"ז שדעתו שלכתחלה יש לכתוב נחום לבד. ובדיעבד שכתב מנחם דמתקרי נחום. הגם שנשתקע שם מנחם לגמרי לא נחשב לנשתקע. כיון שי"ל שהנגזר ממנחם זה זכרו של שם מנחם. ונידון דידן דומה ממש לשם בזמנים הללו שכל חנן נקרא אלחנן. וגם אינו כשם הנשתקע מחמת שחנן זכרו של אלחנן. ואדרבה יותר טוב הוא משם נחום. מחמת שבכתובה ובכתיב' כתוב אלחנן. ובכדי שלא להוציא לעז לכתחילה כותבין אלחנן דמתקרי חנן. זאת עלה בזכרוני ורשום בזכרוני שהי' לי כמה טעמים וראיות אבל שכחתים כי זה שנה שסדרתי עכ"ל דכת"ר:

והנה הגם דטרידנא פניתי מכל עסקי לבקשת כת"ר לעיין בזה כפי אשר תשיג ידי יד כהה בס"ד. אך האמת אגיד שמאד לא ברצון הי' לי להשיב בדבר שנפל בו מחלוקת. אמנם הוכרחתי להשיב מפני הכבוד. שלא יאמר כת"ר שאני משליך דברו אחרי גוי ח"ו. ועם כי במעט נטיתי מדעת כת"ר. כך היא דרכה של תורה כו' ואיני אומר קבלו דעתי ח"ו:

והנה מתחלה צריך לדון איך הי' הדין. כשנכתב על מי ששמו חנן וא"י כלל לו ששמו ממילתו אלחנן. ועולה לתורה וחותם רק חנן. רק שעכ"פ אינו ידוע לו להיפך ששמו אינו וודאי ממילתו רק חנן לבד. וכתב בגט אלחנן דמתקרי חנן איך יהי' הדין. והנה במ"ש כת"ר דאין לפסול בזה משום שם הנשתקע שכתבו בגט דפסול. והכא אף את"ל דניתן לו שם אלחנן במילתו. מ"מ הרי עכשיו נשתקע לגמרי מקריאה וחתימה ועלי' לתורה וגם אפילו מידיעה. מ"מ יפה כתב כת"ר דאין לפסול בזה משום הך וכמו שהביא מהטיב גיטין בש"א אות נו"ן סק"ב גבי נחום שאעפ"י שנשתקע שם מנחם לגמרי לא נחשב לנשתקע. כיון שי"ל דהנגזר ממנחם הוא זכרו של מנחם. וזה כעין מ"ש הב"ש בש"נ אות ב'. ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הראשון או לא. ולא דמי לשאר שמות דקיי"ל אם נשתקע כו' עיי"ש. מיהו כ"ז אם הי' נודע לנו שבמילתו ניתן לו שם אלחנן. אבל אם במילתו ג"כ נקרא רק חנן וכתב אלחנן אעפ"י שכתב ג"כ דמתקרי חנן נראה דפסול לגמרי. וכמ"ש הט"ז גבי מי ששמו נחום וכתב מנחם דמתקרי נחום דפסול. וכ"כ הג"פ סי' קכ"ט ס"ק קל"ב (דקכ"א ע"ג) דאם אנו יודעין דקראוה בשעת לידה שערליין או שרולה. אם כתב בגט שרה דמתקריא שרולה הוי לי' שינה שמה (ואעפ"י דשערליין ושרולה הוא וודאי שם דנערות דשרה. וכש"כ בחנן ממילתו וכתב אלחנן דפסול. דהא חנן הוא שם בפ"ע. כמ"ש רמ"א סט"ו בהג"ה). וכ"כ בשמות אנשים ונשים שבד"מ סוף הטור אה"ע. וז"ל אלחנן או יוחנן דמתקרי חנן כיון דחנן שם בפ"ע אין לחושבו קיצור השם עכ"ל. וכ"כ מהרש"ל ביש"ש פ' השולח. וז"ל תשו' שער אפרים סוף סי' קי"ח דנ"ד אין דומה לאלחנן חנן כו' עיי"ש. וכ"כ בספר שמות (דף פ"ה ע"א). בש"נ אות ח' בשם תשו' מהר"ר ישראל ברונא. וגם משמע שם כן דעת מהרא"י בעל תה"ד. ואע"ג דהב"ש בש"נ אות ש' חילק וכתב דשמות אשר הנקודות שוין כמו שרה שארקה כו'. אעפ"י שלכתחלה יש לכתוב שארקה מיהו אם כתב שרה אפילו ששם העריסה הי' שארקה כשר כיון דהכל נקודה א'. ואלז גוטא שהוא כינוי לגוטלין. י"ל דג"כ כשר דדמי כמו לשרה שארקה. דגוטא וגוטלין שוין אע"ג דמוסיפין תיבת אלז עכ"ל. והשתא לפי דבריו אף אם שם העריסה הי' אלז גוטא ונכתב בגט גוטלין כשר. א"כ ה"ה בנ"ד אף אם במילתו נק' חנן וכתב אלחנן כשר כיון שהנקודו' שוין רק שיש כאן הוספה תיבת אל. אך הגאון ר"ז בט"ג בש"נ אות ב' סק"ח השיג על הב"ש דאלז גוטא לא דמי לשרה שארקה עיי"ש. גם לע"ד צע"ק בעיקר דינו דהב"ש בשארקה. דתמוה ע"ז ממ"ש רמ"א בהג"ה סי' קכ"ז. אבל לא איפכא. ור"ל אם ידוע ששמו חזקיה וכתב חזקיהו פסול. וכש"כ בידוע ששמה שארקה דיש לפסול אם כתב שרה דהוא שינוי יותר גדול. דאין לתרץ משום דשרה ושארקה הכל שם אחד. דהא חזקי' וחזקיהו ג"כ צ"ל דחזקיה הוא כינוי לחזקיהו לפי מה שהכשיר רמ"א בהג"ה. במי שידוע ששמו חזקיהו וכתב חזקיה (ולא ס"ל כמהרי"ט דמכשיר רק כשאין ידוע חתימתו משום ממ"נ. והרמ"א פליג עלי' כמ"ש הב"ש בש"א אות ח'). ואפ"ה פסל בכתב חזקיהו על חזקיה. א"כ כמ"כ בכתב שרה על מי שנק' מעריסה שארקה. מיהו אפילו להב"ש ע"כ צ"ל באלחנן לחנן דפסול. דלא עדיף מכתב חזקיהו על חזקיה. דהא חנן וודאי הוי ג"כ שם בפ"ע. כמ"ש רמ"א סט"ו בהג"ה אע"ג דהוא ג"כ כינוי לאלחנן. מ"מ כיון דהוא ג"כ שם בפ"ע. אם כן זה שנק' חנן בפני עצמו וכתב בו גם כן אלחנן דפסול. ומשום דכתב ג"כ דמתקרי חנן אין להקל. וכמבואר בהדיא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ז וקל"ב. גבי שרולה מעריסה. דאם כתבו שרה דמתקרי' שרולה הגט פסול. כיון דמעולם לא נקראת בשם שרה עכ"ל. וכ"כ בס"ש דפ"ה בשם מהר"ר ישראל ברונא. לכן אם הי' וודאי דשמו ממילתו רק חנן הי' הגט פסול כשנכתב אלחנן דמתקרי חנן. כיון דמעולם לא נק' אלחנן. וגם עכשיו נק' כן בפי כל רק חנן. וכן חותם ועולה לתורה. ובתשו' מהרח"ש הובא בג"פ סי' קכ"ח סק"ג ע"ד שהי' כתוב בגט בת שלמה המכונה טרנטה. והכינוי של אביה הי' טרנטו בחול"ם וא"ו בסופו. וכתב מהרח"ש דלא תנשא בגט זה ואם נשאת לא תצא עכ"ד. והרי זה שינוי קל מאד ואפ"ה פסק דלא תנשא. ואם הוא ספק איך עיקר שמו ממילתו. נראה דיש ללמוד זה מדין חזקיה ויש ספק אם נק' שמו חזקיהו. וכתב בגט חזקיהו. ומבואר בטיב גיטין בש"א אות ח' ססק"א. וז"ל ואם יש ספק באבי המגרש או אבי המתגרשת כו'. וכתב חזקיהו יש לפסול. וכש"כ אם ידוע בוודאי ששמו חזקיה לס"ת וחתימה ובפי העולם וכתב חזקיהו דפסול עכ"ל. ואלחנן חנן. כיון דחנן הוא שם בפ"ע. בוודאי אף שהוא ג"כ כינוי לאלחנן. מ"מ הוי לי' כחזקיהו חזקיה שהוא ג"כ כן. רק שיש לצדד דבנ"ז רוב מי שנק' חנן שמו אלחנן כמ"ש כת"ר. משא"כ גבי חזקיה י"ל שאינו כן. ומצינו דאזלינן בזה בתר רובא כמ"ש בתה"ד סי' רל"ג. (אלא שיש לחלק דהתם ע"כ צריך לכתוב או כהרוב או כהמיעוט. כיון שא"י שמו כלל. לכן מוטב לתפוס הרוב. משא"כ הכא דאתחזק חנן למה לנו לכתוב אלחנן. עוד יש לחלק דהתם אתחזק קמן האי רובא. היינו שברוב המקראות נאמר השם כן. משא"כ הכא הוא ר ובא דליתא קמן וגם לא אתחזק כ"כ. והרי גבי סבלונות חוששין אפילו למיעוטא. וגם יש חזקת פנויה. וכש"כ הכא דהיא אשת איש ואיכא חזקת איסור כו'). וכ"ה בב"ש בש"א גבי אברם. מיהו הט"ג פי' בע"א. מיהו אפילו נאמר כן להקל מצד הרוב. היינו דוקא אם לא היה ידוע כלל עלייתו לתורה וחתימתו. אז אעפ"י שהיה נק' בפי כל רק חנן היה זה ספק שמא מ"מ עיקר שמו אלחנן. וא"כ היה מקום לומר דאזלינן בתר רובא. דרוב הנקראים חנן נכתבים אלחנן משא"כ בידוע עלייתו לתורה וחתימתו הכל רק חנן משמע דלא דיינינן זה כלל כספק. אלא ה"ל וודאי חנן שמו ואין לספקו באלחנן כלל. כן משמע בב"ש גבי אברם. וכן בדוכתי טובא. ומקור דין זה בתה"ד סי' רל"ג והרא"ש בפרק השולח. וכן הוא ברוב האחרונים רובם ככולם ממש. אך במהרש"ל ביש"ש פ' השולח סי' ל"א בשם מתתיה מצאתי שכתב וז"ל. ומ"מ אם חתם שמו מתתיהו. או עולה לס"ת בשם מתתיהו אין ראיה כ"כ. דאין לבנות עליו יסוד דשמא לא דקדק כ"כ. כאשר כתבתי לעיל בסי' למ"ד עכ"ל. וכש"כ בנ"ד דאין יכול לחתום בעצמו אלא שרושמין לו והוא חותם. א"כ י"ל שאין מחתימתו ראיה כ"כ. וגם החזן עכשיו אין מדקדק כל כך. ועוד הא קמן שנכתב בכתובה אלחנן. נהי דאין לבנות יסוד ע"ז כמש"ל. מ"מ יהיה סניף לעשותו שאין וודאי שמו רק חנן. וא"כ אם היה זה ספק היה מקום לומר דאם רוב מי שנק' חנן נכתבים אלחנן. לפי מ"ש כן כת"ר. יש להקל בדיעבד. גם בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ז ס"ח קל"ב משמע קצת דאין להכריח שע"י חתימה ועליי' לס"ת בשם הקיצור יהי' זה כדין וודאי שלא נק' בשם העיקר בעת מילתו. אלא דמ"מ אין הכרח גמור לזה בדבריו עיי"ש ונלאיתי להאריך. ובב"ש וס"ש ותה"ד משמע בהיפך כמש"ל. וגם דלא אתחזק לן שפיר האי רובא. וא"כ מ"ש ממיעוט דסבלונות כנ"ל. ואעפ"י שהשינוי הוא רק באבי המתגרשת. וס"ל להג"פ ס"ק נו"ן דהוא רק פסול דרבנן. מ"מ הא חששא דסבלונות משמע בב"ש סי' מ"ה סק"י דאינו רק חששא דרבנן. ואפ"ה חששו למיעוטא. ועוד דכאן יש חזקת א"א משא"כ בסבלונות. ועוד והוא העיקר דבשו"ת תודת שלמים סי' א' הביא דעת הג"פ הנ"ל וחולק עליו. והעלה דשינוי שם אבי המגרש או אבי המתגרשת הגט בטל מן התורה כמו בשינוי שם דירתו. ושכן כתב הב"ח בסי' קכ"ט. ובפסול דאורייתא קשה להקל על סמך סברות הנ"ל דליזל בתר רובא מכמה טעמים הנ"ל:

ועתה צריך לדון אם להקל מצד שנכתב כן בכתובת בניו כתוב בשמו אלחנן. והב"ש כתב בש"נ אות פ' דאזלינן בתר הכתובה. וגם הב"ש מסכים דכתבינן שניהם. וכן עשה כת"ר. אך הגאון ר"ז בט"ג סק"ג כתב וז"ל מ"ש הב"ש דכתבינן שם שניהם כי אין מקום לזה. אם לא שידוע שנכתב בדיוק כו' עיי"ש. והנה מקור דין הב"ש דאזלינן בתר הכתובה הוא משו"ת שער אפרים סי' קי"ח ע"ד שסומכין על הכתובה הובא בב"ש בש"נ אות פ'. הביא בחו"מ סי' מ"ט בשם תשו' הרשב"א בתולדות אדם סי' שנ"ב דאם נמצא כתוב בשטר אמר לנו יוסף בן שמעון נר"ו וכו'. אמרי' דאכולא מילתא קמסהדי כו' עיי"ש. ובפרט בשמות האיש והאשה דמדקדק בהו טפי. והנה בתשו' הר"ן שבב"י סס"י קכ"ח שנמצא בכתובה בר אליעזר ובגט כתוב בר בנבשת כו' עיי"ש. משמע ג"כ דסמכינן אכתובה. אכן לע"ד נראה דהיינו בעיקר השם הנ"ל. ר"ל אם הוא בן אליעזר או בן בנבשת. וכן אם הוא כהן או לא. ע"ז י"ל שהעדים מעידים. אבל בפרטי דקדוקי השם כמו בנ"ד שאמת הוא ששמו וודאי חנן. ורוב חנן מוחזק אצל העולם ששמו אלחנן. א"כ אף שכתבו בכתוב' אלחנן אין זה עדות שיודעים ונתברר להם ששמו אלחנן ממילתו. כי יוכל להיות שכתבו כן רק עפ"י החזקה ששם חנן מוחזק אצלם בשם אלחנן. ולא ידעי שבאמת צריך לדקדק ולידע אם שמו אלחנן או רק חנן. וכמ"ש הרמ"א בשו"ע אע"ז סי' קכ"ט סעיף ט"ו בסוף ההג"ה. דחנן הוא ג"כ שם בפ"ע. ע"ז וודאי אין העדים מעידים. וכמבואר בסוגיא דכתובות דכ"ד ע"ב גבי אם מעלין משטרות ליוחסין. דהקשו התוס' למ"ד אין מעלין מסוגיא דפ' ג"פ. ולפי תירוצם מבואר דכשלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון. אזי אף שכתבו יב"ש הכהן. אינן מעידין עליו שהוא כהן. ולא אפילו שמוחזק בכהן. אלא יוכל להיות שאינו כהן כלל. וכמ"ש ג"כ בתוס' דגיטין ד"פ ע"א. ואינן מעידין רק על עיקר השם ששמו יוסף בן שמעון. משא"כ על הכהן אינן מעידין. לפי שא"צ לכתוב. ואף שנכתב הכהן וחתמו ע"ז אמרינן שיכולים לאמר ע"ז לא חתמנו. ר"ל שלא נתננו לב ע"ז כלל. ולפי"ז כש"כ שענין זה ששמו חנן ונכתב בכתובה אלחנן יכולים לומר ע"ז חתמנו שהוא וודאי חנן. אבל על ענין אם עיקר שמו ג"כ אלחנן ע"ז לא נתננו לב כלל. דזה עדיף ממה שיכולים לומר שלא נתנו לב וחתמו על מי שאינו כהן שהוא כהן שזהו שקר גמור. וכש"כ וקל וחומר על חנן אלחנן דמוחזק כן בעיני העולם. ואפילו לפ"ד הרשב"א בת"א סי' שנ"ב דמחלק בענין אחר. דבפרק ג"פ מיירי שהשטר הוא לשון העדים אז אמרינן דאכולהו מילתא קא מסה די. ואם כתבו הכהן מעידים ג"כ שהוא כהן. ובכתובות כ"ד היינו טעמא דמ"ד אין מעלין משטרות ליוחסין. היינו משום דהשטר הוא לשון הלוה. אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני. ואע"ג דחתמי סהדי למטה. אמרינן דלאו אכולהו מילתא קא מסהדי. וא"כ בכתובה שהוא לשון העדים י"ל אכולהו מילתא קא מסהדי. נ"ל דהיינו בדבר ששינויו מורגש. כמו שנכתב הכהן אמרינן דמעידין שהוא כהן. משא"כ בדקדוק השם. כמו בנד"ז אם נכתב אלחנן. נראה שאין זה עדות כלל ששמו במילתו אלחנן. ויכולים לומר חתמנו שהוא אלחנן ר"ל חנן. דכך מוחזק בעיני העולם דחנן הוא אלחנן. וכתבנו אלחנן להראות עיקר השם. אבל אם שמו חנן או אלחנן ע"ז לא חתמנו. ואעפ"י שנכתב אלחנן. ותדע דהא כתב בתשו' הרשב"א הובאה בב"י בח"מ סי' ל"ט מחודש כ"א. דאנן סהדי שרוב הדיינים שיושבים עכשיו בדין אין בקיאין בכך כו' עיי"ש. הרי דאין סומכין כלל שאמר להם כתובו. ואמרינן שכתבו אעפ"י שבאמת מדינא לא היו רשאין לכתוב. משום דלא סמכינן שהיו בקיאין בזה. וכש"כ וק"ו שאין לסמוך על שכתוב אלחנן שנתברר להם כן. רק כיון ששמו בפי כל אלחנן כתבו ג"כ אלחנן ולא ידעי מהגה"ת רמ"א סי' קכ"ט סט"ו הנ"ל. כמ"ש הרשב"א די"ל דלא ידעו דינא דגמרא שאין כותבין אא"כ אמר להם כתובו וכו'. וכיוצא בזה איתא בירושלמי הביאו הר"ן פ"ק דר"ה שכל טעות שהעדים מצוים לטעות. יכולים לומר ע"ז לא חתמנו. ואין לך מצוים לטעות יותר מדין זה. וכן מבואר מעשה בספר גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קל"ב. וז"ל גבי אשה אחת שהיתה נקראת בפי כל גימא. והיה ספק אם עיקר שמה היה שמחה. כי כן נמצא כתוב בכתובתה. ושאלנו את פי הסופר מנ"ל שכ' בכתוב' שם שמחה. ואמר שכתב כן עפ"י הסברא. דגימא הוא קיצור משם שמחה. ועיקר שמה הוא שמחה. והסכימו גדולי הדור וכתבו בגט גימא לבד עכ"ל. הרי דיכול להיות שהסופר כותב לפי הסברא. ולכן אין לסמוך ע"ז כלל. וכמ"ש הרשב"א גבי כתובו כנ"ל. וגם עפ"י דעת הש"ך סי' מ"ט ס"ק ט"ו דמתרץ בענין אחר סוגיא דכתובות דל"ד להך דפרק ג"פ (שלא כחילוק התוס' ושלא כחילוק הרשב"א). והוא שלעולם אין העדים כותבים כהן אא"כ מוחזק כך כו' עיי"ש. וכ"מ בהר"ן בכתובות שם עיין עליו. הנה א"כ גם בנ"ד י"ל שאין זה עדות כלל ששמו בבירור הוא אלחנן אלא שמוחזק כך. והיינו מה שמסתבר שמו שנק' חנן בפי כל עיקר שמו אלחנן. ועוד דבנד"ז ה"ז כנתברר לנו שאין ידוע ששמו ממילתו הוא אלחנן. שהרי האב הוא לפנינו ואומר כן בפה מלא. וגם מוחזק כן ששמו רק חנן. א"כ אפילו תימא דבעלמא סמכינן על הכתוב' גם בכה"ג. הכא וודאי נתברר שע"כ צ"ל שלא כתב הסופר כן בכתובה רק מסברא שלו כעובדא דהג"פ. דאיך יתברר לו. הרי נתברר לנו שאין שום בירור בזה כלל. והוי ליה כעין מ"ש בגמרא רפ"ג דסנהדרין. גבי הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר. משום דחזקה מכח שטרא קאתי. שאם נמצא השטר פסול אף חזקתו בטלה. עיין בב"י חו"מ סי' ק"מ ס"ג ובב"י סי' ע'. וה"נ כיון שכתיבת הכתובה היא מידיעת שם אביה ונתברר כעת שאין ידוע ששמו אלחנן א"כ מה מעלה ומוריד מ"ש כן הסופר. בעל כרחינו צ"ל שכתב כן רק מסברא בעלמא. גם בלא"ה הרי כבר הורה זקן הגאון ר"ז מרגליות בטיב גיטין שלו בש"נ אות פ' שאין לסמוך עתה על הכתובה. וגם מ"ש כת"ר בשם ספר גט מקושר (ואין הספר תח"י). שאין לסמוך על הכתובה רק בעיקר השם. שמסתמא אין חשודים להחליף. כוונתו ג"כ על עיקר השם. ר"ל שאם כתב שמו אליעזר וודאי לא חיישינן שמא הי' שמו יוסף. דזה וודאי לא חיישינן שיחליפו משם לשם אחר ח"ו כמו מיוסף ליוחנן. וכמש"ל בשם תשו' הר"ן שבב"י סס"י קכ"ח דמיירי בכה"ג. אבל נידון זה ששמו חנן ונכתב בכתובה אלחנן וודאי יודה הגט מקושר שאין לסמוך ע"ז כלל. כי אף אם שמו רק חנן ונכתב אלחנן אין זה כמו שינוי עיקר השם מיוסף ליוחנן כו'. רק ששינו עפ"י הסברא שדימו דחנן הוא וודאי אלחנן וכמש"ל. ואף שאין שום תלונה ח"ו על כת"ר שנשען על דעת הב"ש לכתוב שניהם כדי שלא להוציא לעז. מ"מ למעשה אין להקל לינשא לכתחלה נגד דעת הט"ג. ובפרט בנ"ד דה"ל כנתברר להיפך כנ"ל:

אלא דמ"מ יש לי עוד זכות להקל. והוא דלפי הנראה מנהג הסופרים בכתוב' וכה"ג לכתוב על חנן אלחנן. להיות עפ"י רוב מי שנק' בפי כל חנן עיקר שמו אלחנן. לכן הם אין מדקדקים וכותבין אלחנן כל שאינו ידוע לו ששמו רק חנן. אבל כל שהוא ספק י"ל דמנהגם לכתוב אלחנן. והראי' שכמ"כ כתבו בכתובה של בתו של איש זה. ושכן סידר ג"כ הרב המ"ץ המנוח גט לאחד מבניו. וא"כ י"ל שיש לדון להקל. דאף אם מצד טענת הרוב לבדו אינו מספיק כלל להקל נגד חזקת א"א ולא אתחזק הרוב כנ"ל. מ"מ אם כן הוא המנהג לכתוב בכה"ג אלחנן. א"כ כיון שכתבו אלחנן דמתקרי חנן אין זה נק' שינוי כלל. אף את"ל ששמו לא נק' אלחנן מעולם. מאחר שמ"מ מתוך הספק נהגו לכתוב בכה"ג אלחנן. א"כ אין זה נק' שינוי. והרי כתב ג"כ דמתקרי חנן. וסברא זו שכתבתי לצדד להקל מצד המנהג למדתי מתשו' מהריב"ל ח"א סי' כ"ג הובאה בס' גט פשוט סי' קכ"ט. ועיי' עוד בג"פ ס"ק ל"א. אלא דמ"מ כיון שסיים מהריב"ל וז"ל ומ"מ לא אסמוך על זה המנהג להתיר להנשא. זולתי שיסכימו ב' מהחכמים השלמים. ויודע הדבר שנתפשט המנהג עכ"ל. א"כ גם בנ"ד אין דעתי להתיר שתנשא בגט זה אא"כ יוודע הדבר שנתפשט המנהג כן לכתוב בכתובות על חנן אלחנן וגם שיסיכמו בדבר גדולי הוראה. זהו הנראה לע"ד משוה"ד והיינו בשעת הדחק שקשה להשיג גט אחר. אמנם אם בקל להשיג גט אחר אין ראוי לכנוס בפרצות דחוקות. ואין זה זילותא לכת"ר ח"ו. כי אדרבה זהו כבודו. שעם היות שאפשר להקל בשעת הדחק. עכ"ז יחפוץ להיות היתר מרווח. בשגם כי לפע"ד יהי' קשה לברר שהמנהג כנ"ל לכתוב על חנן שנק' כן בפ"כ וגם עולה לתורה וחותם כן. ועכ"ז יוכתב בכתובות עליו אלחנן. כי זהו מילתא דלא שכיחא. ולא שייך בזה מנהג וא"א לברר זה:

זו"ז יקבל החוה"ש מאד"ה ומנאי אוהבו הד"ש מלו"נ מנחם מענדיל בא"א מו"ה שלום שכנא זלל"ה:

פ"ש ידידי הרבני המופלג הותיק מוהר"ר צבי הירש נ"י: