א

סימן תב

מי שנקרא בב' שמות וגירש בשם אחד שנקרא בו על הרוב נדון השכ"מ שנק' בפ"כ אליהו וגירש בשם זה כו' רק שלא כתב שם ארי' שנק' ג"כ בו במילתו כו'. הנה מ"ש להקל שהכו"נ הי' במקום א' אי פסקא הלכתא להקל אפי' בכתב שם א' כו'. מעל' נמשך בזה אחר הב"י ואחרונים שלא הביאו חולק בזה. אבל בספר מכמ"א ובג"פ הביאו הרבה מגדולי הראשונים שמחמירים אפי' בכתב שם עיקר לבד משום דמפרשי' הסוגיא גיטין (לד) דמיירי שהכו"נ במקום א' גם פשט ד' רש"י נ"ל כן וכן דעת ריא"ז בט"ג) והארכתי בזה בקונטרס מיוחד על סוגיא הנ"ל ואכמ"ל) אכן בנ"ד נ' לצדד מטעם שכתב מעל' דבנ"ד לא אתחזק כ"כ בתרי שמי במקום הכו"נ רק בשם אליהו לבד כדמשמע במכתבו שהתפללו בחורף באיזה מנין ואמר א' מאנשי המנין דשם שהי' עולה לס"ת בב' שמותיו במנין הנ"ל ושארי אנשי המנין אומרים שא"י כלל מזה השם הב' עכ"ל משמע דאנשי העיר ודאי א"י מזה השם. והנה פי' אתחזק שבגמ' י"ל דהיינו שנק' ממש בשם זה השני ג"כ כמו פורתא שרה שבגמ' שם אבל ידיעה בעלמא שיודעים שיש לו שם שני אפשר דלא מיקרי אתחזק כלל וכ"כ הר"ן ב' י"מ הגם דהוא פי' הסוגי' שהכו"נ אינו במקום א' מ"מ עכ"פ פי' וענין לא אתחזק ואתחזק נוכל ליקח ממנו לפרש כן גם למ"ד דהסוגיא מיירי שהכו"נ הי' במקום א'. וכ"כ בחי' הרמב"ן דל' אתחזק משמע שקורין אותו כך כדאמרי' כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום כו'. מיהו אח"כ משמע שם בהיפוך דשמעו שיש לו שם במקום אחר נמי חשיב אתחזק בתרי שמי וכ"מ לכאו' מפירש"י ואם ידע כו' היו יודעים כו' ע"ש הרי בידיעה בעלמא שיודעים שיש לו עוד שם במ"א חשיב אתחזק ואעפ"כ דעת הרמב"ן להכשיר בכה"ג כשהכו"נ במקום א' אם גירש אותה באותו השם שיש לו באותו מקום אע"פ ששמעו שיש לה שם במ"א הואיל ואין קורין אותה כאן באותו השם מגורשת בדיעבד. מיהו הרמב"ן מפרש הסוגיא שהכו"נ אינו במקום א'. אבל לרש"י דמפרש שהכו"נ במקום א' ומפרש דנודע היינו אתחזק א"כ יש להחמיר כל שנודע שיש לו שם במ"א אפי' אין קורין בו כאן וכן פי' להדיא במכמ"א ש"ד סי' ב' דעת רש"י. ומ"מ גם לפ"ז אפ"ל דנ"ד לא חשיב נודע שהרי ב"ד מסדרי הגט לא ידעו כלל מזה השם הב' רק א' או שנים בעיר ידעו וכל כה"ג ודאי אינו בגדר אתחזק אף את"ל דאתחזק היינו נודע וכן לפי' הראשון דאתחזק היינו שקורין היינו שנק' עכ"פ במיעוט העיר בשם זה אבל מה שנק' במנין א' לפעמים י"ל דלאו כלום הוא כיון דע"פ הרוב הי' עולה לתו' בשם אליהו לבד א"כ ה"ל מיעוטא דמיעוטא וגם זה רק במנין א' (וג"ז א"י מזה רק איש א' ומבואר במכמ"א ש"ד סי' כ"ח דע"א אינו נאמן מצד עצמו לאסור רק שיש לאסור עד שנחקור שיברר הדבר אם אומר שיוכל לברר עכ"ל). ומצאתי בתשו' פנ"י חאה"ע סי' יו"ד כ' וז"ל נ"ל דבנ"ד מקרי לא אתחזק בתרויהו דא"ז נק' מוחזק מה שהבליעל הודיע להם שיש לו עוד שם. דכל הפוסקים כולם כ' דקורין אותו שם בשם זה או שיודעים במקום זה שיש לו שם אחר משמע דהעולם יודעים ומוחזק בפיהם ויודעים כל מכיריו שכך הוא כו' עכ"ל. ובנ"ד לא ידע מזה רק א' מאנשי המנין:

עוד מצאתי תשו' א' לרדב"ז בחדשו' ח"א סי' תקל"א וז"ל מעשה בא' שבא לגרש את אשתו בשם שמרי' ובא לפני ואני מכירו זה מם שנה בשם מחרז. ושאלתי למה כ' שמרי' והשיבו לי כי פי' שמרי' הוא מחרז ועיקר השם הוא שמרי' ושכך מעלים אותו לס"ת וקרעתי את הגט כו' לפי שכל היהודים והגוים קורין אותו מחרז ולא מצאתי מי שיודע ששמו שמרי' זולת החזן והוא לא יעלה לתורה פעם ביובל ומי יכירנו בשם זה. ואע"פ שכ' הרא"ש שכותבין בגט השם שמעלי' אותו בו לס"ת ה"מ כשהוא נודע וניכר בב' השמות אבל מי שרגילין בו העולם בשם זה ודאי לא דיבר הרא"ש בזה כו' ולפ"ד בכיוצא בנ"ד כ"ע מודו (ר"ל אפי' אותם המכשירין בכתב שם הטפל עם וכל שום כמו שהי' שם) דפסול דע"כ ל"פ אלא היכא דשני השמות ידועים לנו אלא בא' רגיל יותר מהאחר אבל בנ"ד שאין מכיר בשם שמרי' אלא החזן כ"ע מודו דפסול עכ"ל. הרי דבריו מבוארים דזה גרע משם הטפל וכ"ש בנ"ד דגם לתורה עולה רוב הפעמים בשם אליהו לבד. וא"כ י"ל דזה לא חשיב כלל אתחזק בשם ארי' כנ"ל. ובהיות כן יש לצדד להקל אפי' לדברי הפוסלים בכתב שם העיקר לבד מטעם הנ"ל דלא פסלי רק באתחזק עכ"פ בתרי שמי משא"כ בנ"ד י"ל דל"ח אתחזק:

עוד יש לצדד להקל מט"א די"ל דלא פסלי בכתב שם העיקר לבד ולא כ' שם הטפל אלא כששם הטפל הוא קובע שם לעצמו שנקרא בו לבדו לפעמים בלא שם העיקר כמו רובא מרים ופורתא שרה. דהפורתא קורין שרה בלא מרים. משא"כ בנ"ד אפי' המיעוט שקורין אותו ארי' לתורה אינו ארי' לבד אלא ארי' אליהו וג"ז לתו' לבד אבל בקריאה קורין אותו אליהו לבד א"כ הרי אפי' אותו פורתא אין קובעין ארי' לחוד רק עושין אותו טפל לאליהו שהוא אצלם ג"כ שמו המובהק שיודעים אותו בו וקוראים אותו בו לבדו גם הם בכה"ג י"ל דכ"ע מודו דאין חוששין לשם טפל ארי' הנ"ל בדיעבד עכ"פ (ועוד דאף אם נאמר דשם ארי' אליהו יחד חשוב שם הטפל ושם אליהו לבד ה"ל שם העיקר א"כ י"ל עוד זאת חשיב שם אליהו גם קיצור השם משם ארי' אליהו כמנהג העולם שמי שנקרא בב' שמות מקצרים לפעמים לקרותו בשם א' לבד. א"כ בכתב שם אליהו לבד י"ל דהוי כתב שם העיקר וגם הקיצור משם הטפל וראיתי בט"ג ובב"א תשו' המנגד לסברא זו בענין שאסי' טובא שנק' בפ"כ טובא ואכמ"ל). שהרי גדולה מזו כתבו התוס' לחלק גם לכתח' שצריך לכתוב לד"ה ב' השמות שיש לו אפי' מקום הכו"נ א' מ"מ נקיי הדעת שבירושלים כתבו רק שם א' משום ששמותיהן היו ידועים וליכא לעז עכ"ל. והרא"ש כתב דהתם מיירי בחניכה שמכירים אותו בכ"מ והכל קורין אותו בשם זה אלא שכשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קורין אותו בשם המובהק להכי סגי בחניכה לחוד עכ"ל. וא"כ בנ"ד בשם אליהו שהכל קורין אותו בשם זה לבדו לא גרע עכ"פ מחניכה הנ"ל שנקיי הדעת היו כותבין אותו לבדו אף לכתחלה לפ"ד התוס' והרא"ש. אף דלכתחלה כ"ע מודו דצריך לכתוב גם שם הטפל מ"מ זה עדיף משם העיקר כיון שהכל קורין אותו בשם זה כו'. וכ"ש בנ"ד דגם בעלייתו לתורה עולה ע"פ רוב בשם אליהו לבדו וגם כשעולה לתורה בשם ארי' היינו דוקא ארי' אליהו לכך אפי' לתי' ב' שבתוספת שם דמיירי שהכינוי דומה לשם י"ל דנ"ד דומה לזה דשם אליהו הוי כקיצור ודומה לשם ארי' אליהו כנ"ל וע' עוד סמך לחילוק זה ממ"ש רמ"א סי' קכ"ט ס' ט"ז בהג"ה קורין אותו עם עיקר השם א"צ כו' ואע"פ שמשם אין ראי' לדבר זכר לדבר עוד נ' לצדד דעכשיו הוא רק איסור לאו דיבמה לשוק ולא איסור א"א. ואע"ג דאמרינן מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת היינו לענין ספיקא אבל בענין חומרות שמחמירין מדרבנן שפיר דמי לחלק ביניהם דאין להחמיר כ"כ באיסור לאו כמו באיסור כרת כמ"ש התב"ש סי' ל"ח סק"ז. אע"פ שהס"ט סי' קפ"ח השיג עליו אין דבריומ וכרחים כמ"ש במ"א בס"ד. אלא שבנ"ד א"צ לזה דבלאה"נ די להקל בדיעבד בשעת הדחק כנידון דידן גם יש טעם שלא להחמיר לחלוץ במקום שא"צ כלל ע' קדושין (ס) שאם אתה אומר חולצת כו' וביבמות (לא). אח"כ ראיתי בג"פ סי' קכ"ט סק"ב וז"ל אמנם כשכל בני העיר קורין אותה מרים ברוב הפעמים אלא שלפעמים קורין אותה שרה בכה"ג כשכותב מרים לחוד סגי אפי' לכתחלה וא"צ לכתוב וכל שום לרמוז שם שרה עכ"ל. וזהו כמש"ל בשם הרא"ש גבי טעם דחניכה. ומבואר להקל בנ"ד: