א

סימן תא

שאלה:

א' נקרא נפתלי צבי המכונה הערצל שכן אמר בעצמו וגם כתבו ב' אנשים שכך עולה לתורה במקום דירתו (הגם שמפיהם כתיב ולא מפי כתבם מ"מ בנ"ד דכשר מפי קרוב או אשה נ' דלא גרע כתב של ב') וגם עד א' העיד מפיו שנק' כן לתורה בשם נפתלי צבי והגם שבכתובה לא נכתב שם צבי אך מפני עדו' הנ"ל לא השגחתי בכתובה וכתבתי בגט נפתלי צבי ואח"כ הודיעו לי אנשי עירו שידוע להם ברור שאינו נק' לתורה רק בשם נפתלי לבד וגם אותם אנשים שכתבו תחלה כנ"ל חזרו עתה מדבריהם ואומרים שלא כתבו רק כפי שאמר להם הבעל שזהו שמו. והנה הגט שניתן לפי הנראה שהוא פסול. אך איך לכתוב בגט אחר אם די לכתוב נפתלי לבד או מפני שהעד הראשון העיד כנ"ל שנקרא גם בשם צבי וגם הבעל בעצמו אמר כן תחלה (הגם שכעת חוזר בו) ואולי יש לדונו כמקצת קורין אותו בשם צבי ג"כ:

תשובה:

יראה פשוט לכתוב בגט השני נפתלי לבד ולא להזכיר שם צבי כלל ומה שחשש מעל' אולי מקצת בנ"א קורין אותו לתורה נפתלי צבי אין בזה בית מיחוש מכמה טעמים. הא' דמבואר בגמ' ופירש"י (לד) דשם שלא הוחזק לנו בו א"צ לכותבו והרי בנ"ד הוי כלא הוחזק כיון ששלחו מתם שאינו נקרא לתורה רק בשם נפתלי לחוד והעדים שאמרו תחלה שנק' ג"כ צבי חזרו בהם הגם די"ל דהעדים א"י לחזור בהן דכיון שהגיד כו' מ"מ בנ"ד לא העידו בב"ד רק שלחו עדותן בכתב י"ל דלא חשיב נחקרה עדותן בב"ד לרוה"פ כמ"ש בח"מ סי' כ"ח סי"א וקודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור בהן כמ"ש ברמב"ם פ"ג מהלכות עדות דין ה' ובכסף משנה שם:

אך לכאורה יש לפקפק עפמ"ש הר"ן בתשובה סי' ל"ד הובאה ב"י בח"מ סי' כ"ט וז"ל אל תחשוב שכשתפס' זה הלשון אם עד שלא נחקרה ומשנחקרה שבא בדקדוק גמור ותלמוד ממנו שאף בד"מ דלא בעינן דרישה וחקירה אחר שנתקבל עדותו יכולין לחזור בהן שזה ודאי אינו כיון שנגמרה עדותו ואין אנו צריכי' עוד לדבריו הרי הגיד ושוב אינו חוזר ומגיד עכ"ל. וכ"ד הב"י שם. וכיון שלמדנו מל' הר"ן וב"י דלשון שנחקרה עדותן בב"ד א"י לחזור בו ל"ד משנחקרה אלא ר"ל שנגמר עדותו ואין אנו צריכי' עוד לדבריו א"י לחזור בו מעתה י"ל דבנ"ד נמי מששלחו עדותן בכתב א"י לחזור בהן. דאף שבד"מ לא מהני עדות בכתב מ"מ בזה יפה כתב מעל' דכיון שסומכין בהכרת שמו ע"פ קרוב ואשה כמבו' בש"ע אה"ע סי' ק"ך ס"ג א"כ עדות בכתב לא גרע מזה ויש להביא ראי' לזה מתלמוד ערוך בגטין (עא) דמבואר שם דבעדות אשה להשיאה סומכין ע"פ כתבם דאקילו בה רבנן להאמין עד א' קרוב ושפחה ע"ש. וא"כ ה"ה בנידון הכרת שמו דאקילו בה להאמין עד א' קרוב ושפחה כמו"כ סומכין על מפי הכתב ולא בעי' הגדה בפה. ומה שהב"ש באה"ע סי' י"ז סקכ"ט פקפק על דין זה כבר השיב עליו בס' מה"צ ס"ק י"ז וגם כבר קדמו בזה בספר בית מאיר שם סי"א וכיון דעדות בכתב מהני לענין הכרת שמו הרי נגמר עדותו. וא"כ י"ל ששוב א"י לחזור בהן דכמו שבד"מ א"י לחזור בהן מיד שהגידו אפי' לא נחקרה עדותן בב"ד משום דעכ"פ נגמרה עדותן כנ"ל ב' הר"ן וב"י דפסקו בל' נחקרה שבתוספתא הוא ל"ד אלא ר"ל נגמרה. ולפי שבד"נ לא נגמרה עד שיהי' חקירה ודרישה לכך נקטו לשון נחקרה אבל אין ה"נ בד"מ דלא בעינן דו"ח כל שהגידו הרי נגמרה עדותן וה"ל כאלו נחקרה בד"נ. א"כ אף אם נאמר לענין הכרת שמו דא"צ הגדה וסומכין על מפי כתבן שמא משנגמרה עדותן ע"י כתבן א"י לחזור בהן. זהו מקום הספק ולפ"ז יש לנו כת עדים האומרים דשמו ג"כ צבי ואע"פ שרבים האומרים להיפוך ה"ל תרי כמאה. וא"כ לא דמי ללא אתחזק שמו שבגמ' דהתם מיירי שאינו ידוע כלל שיש לו שם שני. אך לכאורה נ"ל דיש לחלק דהא דא"י לחזור בהן נפקא לן מדכתיב אם לא יגיד חדא הגדה כתיב כדפירש"י בכתובות (יח) ובסנהדרין (מ"ו ב') וא"כ הא בד"מ א"י לחזור בהן אפי' לא הי' דו"ח היינו משום דמ"מ הגיד קרינן בי'. אבל בנ"ד א"ז הגדה כלל דמפיהם ולא מפי כתבם אלא דהקילו חז"ל להאמינם משום דא"צ בזה עדות גמור א"כ עכ"פ אינו עדות ולא שייך לומר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דזה לא נאמר רק היכי דהוי דין עדות הגם שמ וכח שם בגמ' דכתובות דהגדה בפה הוא ל"ד דה"ה עדות בשטר ג"כ א"י לחזור בהן אך היינו משום דעדות שבשטר עדות גמור הוא מדאורייתא הילכך היינו הגדה דידהו כדפירש"י משא"כ בנ"ד דמפי כתבם כשאינו ע"ד שטר אינו עדות כלל מדאורייתא י"ל דלא שייך לומר כיון שהגיד כו' דענין זה באמת אינו עדות כלל וכ"מ קצת מהגמ' שם וכ"ת ה"מ על פה כו' וה"א ר"ל כו' ור"ל דאת"ל דעדות בשטר אינו עדות מדאורייתא רק מדרבנן שפיר המ"ל דאין שייך כיון שהגיד כו'. אבל הרי עדות החתומים על השטר עדות גמור הוא א"כ אמרינן כיון שהגיד כו'. וא"כ בנ"ד שאינו עדות מדאורייתא רק דהקילו חז"ל משום דא"צ עדות כיון דהוי גילוי מלתא י"ל דאין שייך לומר כיון שהגיד כו' והלכך מצי הדרי בהו ואין להוכיח בהיפוך מתשו' הר"ן גופא דס"ל דבד"מ אפי' קודם דו"ח א"י לחזור ומבואר שם בהשו"ת דאפי' למ"ד בגמ' ד"ת בד"מ ג"כ בדו"ח אלא דחז"ל תקנו דא"צ דו"ח אעפ"כ א"י לחזור בהן כיון שנגמר עדותן כו'. והנה אע"פ שמדאוריי' לא נגמר עדותן כלל א"י לחזור בו א"כ כמו"כ בנ"ד. דיש לחלק דהתם הי' עכ"פ הגדה דהוי דין עדות מדאוריי' וקרינן בי' כיון שהגיד כו'. ואע"פ שלא נגמר עדיין ההגדה מדאו' מ"מ זה אצלינו וה"ל גמר גמור וקרינן כיון שהגיד כו' משא"כ בנד"ז אין כאן שום הגדה מדאורייתא י"ל דלא שייך לומר כיון שהגיד כו'. כך הי' נ' וכ"מ מגמ' דכתובות הנ"ל אבל בק"ע סי' קנ"ט משמע להיפוך:

מעתה נבוא לטעם ב' דאפי' נימא שלפעמים נק' ג"כ נפתלי צבי דודאי אין לחוש שמא נק' לעולם לתורה נפתלי צבי שיש לנו לתרץ שני כתי עדים המכחישים זא"ז כמ"ש בש"ע ח"מ סי' כ"ט ססעי' א' וא"כ כיון שכתבו מהמנין שנק' נפתלי לבד י"ל שמה שאמרו הראשונים שנק' נפלתי צבי היינו שלפעמים נק' ג"כ נפתלי צבי וא"כ ה"ל שם נפתלי עיקר ושם נפתלי צבי טפל וכ' רמ"א בהג"ה רסי' קכ"ט דכשר בכתב שם העיקר לבדו והגם דלא הקל רק בדיעבד ולא לכתחלה ובס' ט"ג בלק"ש החמיר לחוש ללא כ' שם הטפל אא"כ הוא מקום עגון וכן כתבתי בתשו' אחרות (וגם כ' שם שי"ל דהוי קיצור השם) מ"מ בנ"ד הרי ענין עיקר וטפל דנפתלי וצבי היינו בענין השם שקורין אותו בו לתורה והרי יש לו שם אחר שנק' בו בפי כל והוא הערצל שנכתב בטוב והיינו ענין כ' חניכתו רק בענין שם הקדש שלו לא נכתב הטפל דאותו השם א"כ כולי [האי] אין להקפיד כ"כ דיעבד אפי' שלא במקום עיגון ובתשו' פמ"א ח"א סי' הקיל בכה"ג אפי' לכתחלה. ונ"ד אפילו הלכתחלה קרוב נמי לדיעבד דהא א"א לכתוב נפתלי צבי שמא נק' נפתלי לחוד. ושני גטין אין כותבין רק מדוחק גדול הלכך י"ל דש"ד לכתוב נפתלי לחוד בשם הקדש:

הטעם הג' והוא העיקר דהרי כבר נתגרשה בשם נפתלי צבי. א"כ ממ"נ למאי ניחוש לה אם האמת שנק' נפתלי צבי הרי הגט הא' כשר. ואם נק' נפתלי לבד יוכשר בגט השני ואם נק' על הרוב נפתלי לחוד ומיעוט נפתלי צבי ג"כ שפיר דמי בגט הראשון ג"כ. לפמ"ש הט"ג בלקו"ש סט"ו גבי שאסי' טובא דטובא הוי קיצור השם אע"פ שנק' כן על הרוב. והגם שלא הקיל רק דיעבד בשעת הדחק מ"מ בנ"ד אין מי שיאמר כן. דעדים הראשונים אומרים שנק' נפתלי צבי. ולדבריהם נתגרשה בטוב בגט הראשון ועדים השניים אומרים שנק' נפתלי לחוד וא"כ לדבריהם סגי בגט הב' שיוכתב נפתלי המ' הערצל. ושניחוש אנו מלבינו שמא נק' ע"פ רוב נפתלי והמיעוט נפתלי צבי אין לחוש מסברא כיון דאפי' לפ"ז כשר בשעה"ד ע"י גט דנפתלי צבי ע"כ די בגט א' עתה נפתלי המ' הערצל. ומ"מ אם האשה תקבל עתה הג"פ בעצמה מיד הבעל נכון לצאת כל הדעות לכתוב ב' גיטין הא' נפתלי המכונה הערציל ואחר נתינת גט זה יודיעו להבעל שצריך גט ב' ויכתבו בו נפתלי דמקרי נפתלי צבי המ' הערציל. אבל אם תתגרש ע"י שליח הולכה ויצטרך הבעל לידע קודם נתינת גט הראשון ליד האשה שצריך גט ב' אזי יש קצת חשש ברירה כן העלה הת"ג ססי' קכ"ט. לכן ההכרח לסמוך על גט א' נפתלי המכונה הערציל בצירוף מה שכבר נתגרשה בגט נפתלי צבי המכונה הערציל: