א

סימן שצט

שם המגרש דוב בער ליפמן. וכן חותם א"ע רק שהרוב קורין אותו בשם בער והמיעוט קורין אותו בער ליפמן. ועלייתו לתורה ג"כ דוב לבד רק לפעמי' לס"ת דוב ליפמן ולכינוי ליפמן אין לו שם קודש אחר כי אמר שנק' כן אחר אבי זקנו ולא הי' לו שם אחר. ונכתב בגט דוב המכונה בער והמכונה ליפמן (כמ"ש ב"ש גבי המכונה זלמן והמכונה זעמיל וכ"כ רמ"א וניתן הגט. וכעת יש רוצה לפסול הגט מטעם שמא מקור שם ליפמן בלא שם קדש ונק' כן אחר אשה והוא שם העצם וצריך לכתוב דמתקרי אף על שם לעז עכ"ל השאלה:

תשובה:

הנה במ"ש המכונה. דברי המערער שהי' צריך לכתוב דמתקרי אין בהם ממש. ונציע בקצרה הדעות בענין המכו' ודמתקרי. מקור הדין הוא בהגהת סמ"ק סי' קפ"ד שכתב וז"ל והעולם רגילי' לכתוב דמתקרי אם שם השני בל' עברי וכששם השני הוא בל' לע"ז כותבין המכונה. עכ"ל. ושארי פוסקי' יש שלא הזכירו כלל ל' המכונ' לכן פשוט יותר דאם כ' דמתקרי ע"ש לע"ז שהוא כשר וכמ"ש הט"ז. אבל אם כתב המכו' במקום שצ"ל דמתקרי יש להחמיר יותר. ועכ"ז דעת הג"פ ס"ק ס"ד להקל והביא דהב"ח מחמיר (ועיי' מהרי"ק ש' קפ"ב שכ' אינו אלא טועה משמע דגיטא לא מיפסיל). והנה הב"י ורמ"א פליגי. להב"י אין כותבין המכונה אעפ"י שהוא לע"ז אא"כ אינו דומה לשם העצם. משא"כ ביהודה ליב וכש"כ דוב בער כותבין דמתקרי. ולרמ"א אפי' כה"ג כותבין המכונה כיוון שהוא לע"ז. עי' בס"ג סי' י"ט (עוד פליגי בכינוי שבלה"ק. להב"י כותבין המכו' ולרמ"א דמתקרי) ובג"פ יש עוד פלוגת' בשם שבלשון לע"ז. אבל הוא שם העצם ר"ל שרגילין ליתן שם זה לשם בפ"ע. וכשיש לאדם ב' שמות א' בלה"ק וא' שם לע"ז הנ"ל ס"ל להג"פ דאפי' לרמ"א כותבין דמתקרי. ואין כן דעת מוהרח"ש. עוד יש פלוגתא בין הב"ח לחכמי דורו בשם לע"ז שאינו שייך כלל לשם העצם דלה"ק וניתן לאדם שלא במילתו אלא אחר כמה שנים ס"ל להב"ח דכותבין עלי' דמתקרי. ומש"ה פסק בעובדא שבא לפני' במי שנק' במילתו יצחק אייזיק ואחר כמה שנים קרא לו אביו לובא ל' אהבה כמו ליפמן פסק לכתוב יצחק המכונה אייזיק דמתקרי לובא. ונחלקו עלי' כל חכמי דורו ופסלו הגט כמ"ש בתשו' גא"ב סי' ג' ובט"ז סי' קכ"ט:

ומכ"ז מובן לנ"ד דלכל הדעות אין לכתוב דמתקרי על שם ליפמן שהוא כמו לובא שבב"ח. דהב"ח לא קאמר אלא מפני שניתן לו אחר כמה שנים ולא במילתו לכך ס"ל דאינו שינוי. משא"כ בנ"ד. ואי משום שאינו שייך לשם דוב ואינו כינוי לדוב. והב"ח ס"ל דהיכא דאינו שייך לשם העברי והוא ממש שם אחר לגמרי כמו לובא לגבי יצחק אין לכתוב המכונה רק דמתקרי. הרי הוא ז"ל לא סמך על טעם זה לחוד (משום שהביא כמה שמות לע"ז שאין להם שייכות לשם דלה"ק ועכ"ז כותבין המכונ' כמו אליעזר המכונה ליפמן) רק בצירוף טעם ב' הנ"ל שלא ניתן לו מעריסה. וגם על זה חלקו עלי' כל חכמי דורו. וכוותייה' נקטינן. גם להב"י שייך יותר המכונה כשאינו קרוב לשם העצם כנ"ל. אלא שי"ל דמ"מ בעינן שיהי' לו קצת יחוס אבל כשאין לו יחוס כלל לשם העצם אין ראי' ממנו. אבל ממהורח"ש יש ראי' גדולה דאפי' באותו שם שהוא שם בפ"ע ואיכא תרתא למעליותא שאין לו יחס כלל לשם העצם וגם הוא שם בפ"ע עכ"ז כיון שהוא לעז פסק לכתוב המכו'. וכש"כ בנ"ד דליפמן אינו שם בפ"ע רק כינוי. וא"כ אף אם הי' ברור כדברי המערער שניתן לו על שם אשה יש לכתוב המכונה כדברי מוהרח"ש. כש"כ שאין לבדות חששות מלבנו וזה פשוט. ואדרבה אם הי' כותב דמתקרי הי' הגט פסול לפי דעת הגאון המגיני שלמה רבו של הש"ך ואכמ"ל בזה. ואין לדמות נ"ד לדין הנז' בט"ג בלק"ש סעי' כ"ו דהא פשוט שלא יחלוק על כל הגאונים הנ"ל. אלא התם שאני דשם גוציא אעפ"י שהוא לע"ז מ"מ לא ניתן לאשה זו לשם העצם ר"ל שיקראוה בב' שמות יחד שרה גוציא. מש"ה ל"ד לכינוי דכינוי הוא שנק' בו בפ"ע שהוא בלא שם העצם לכך ס"ל דגם אח"כ שנסתבב שקורין בשם גוציא בפ"ע אין לכתוב עלי' המכונה שהרי ניתן לאשה זו ממש לשם העצם ולא לכינוי. ולא דמי לעובדא דמוהרח"ש דהתם אעפ"י ששם הלע"ז הוא שם העצם באיש או באשה אחרת. אבל לאיש זה המגרש או לאשה זו המתגרשת ניתנו לכנוי ולא לשם העצם דהיינו שהשם דלה"ק של איש ואשה זו נק' בפ"ע הלכך השם דלע"ז שנקראי' בו לבד הוי כינוי מש"ה שייך עלי' המכונה. משא"כ בעובדא דהט"ג. וא"כ בנידן דידן ששם ליפמן (אף אם תאמר שהי' שם העצם אצל איזה איש כדברי המערער אף שאין לחוש לזה) הרי לאיש זה ניתן לכינוי ולא לשם העצם. שהרי שם לה"ק שלו דהיינו דוב הוא ניתן להיות נק' בו לבדו לס"ת כנהוג. ואינו מצטרף להיות נק' ביחד דוב ליפמן רק ליפמן מצטרף עם בער והי' לאחדים מתחיל' לקרותו בער ליפמן. וכשעולה לתורה קורין בודאי דוב לבד. ובאיש שמו המובהק הוא מה שעולה לתורה. וא"כ כמו דשם בער ניתן לכינוי שהוא שם חול. כך ליפמן. רק דוב הוא שם הקודש שלו. וכיון דהכי הוא פשיטא דגם הט"ג ס"ל דבכה"ג לכתוב עלי' המכונה. וכמבואר שם סעי' י"ב. ואין להאריך עוד יותר בזה:

אבל מה שאני חושש בנ"ד הוא שאם המיעוט דקורין לי' ליפמן. אין קורין אותו ליפמן לבד רק בער ליפמן א"כ הי' ראוי לכתוב והמכונה בער ליפמן ולא והמכונה ליפמן דהא ליכא דקרו לי' ליפמן לבד. גם במילתו ניתנו לו ב' שמות החול ביחד בער ליפמן. להיות שניהם כא' לאיש זה לשם א'. ואעפ"י שאח"כ נתחלק שם בער שקורין אותו בו לבד. מ"מ מאחר דשם ליפמן ליכא דקרו לי' לבדו איך יכתבו והמכונה ליפמן שהוא שקר שאין קורא אותו כן. אלא א"כ יש קורא ג"כ ליפמן לבד אז יפה כתבו. אמת בסדר גיטין שלנו סי' י"ט כתוב אבל אם נק' בפ"כ בשניהם יחד ועולה לתורה או חותם בא' מהן כו' כותבין דמתקרי כו'. משמע להדיא דכשאחד מן השמות מתחלק מחבירו להיות נק' בו לבדו כותבין על השני דמתקרי או המכונה בשם שני לבד אעפ"י שאינו נק' בו לבדו. וכן פסק בס' ת"ג. אבל בתשובת ב"א ססי' פ"ו חלק עלי' וס"ל דבשמות הלידה אינו כן יעו"ש מילתא דמסתבר טעמא. אלא שדעת כאאזמו"ר הג' ז"ל בתשובה המתחלת אודות האשה הנק' בפ"כ שרה לאה משמע דמפרש דברי הס"ג דמיירי אפי' בשמות הלידה. ולכן לדברי הב"א יש לכתוב המכונ' בער והמכונה בער ליפמן. ואם כ' והמכונה ליפמן פסול. ואין לומר דנפרש והמכונה ליפמן ומ"מ נק' בער ליפמן. דע"כ צ"ל כן להב"ש סס"ק כ"ד גבי משה יהודה המכונה ליב. דהיינו שכינוי דיהודה הוא ליב ולעולם אין האדם נק' ליב לבד אלא משה ליב ע"ש. דבנ"ד גרע טפי דהתם כינוי דיהודה הוא ליב דשייך ליהודה ממש על שם גור ארי' יהודה ושפיר יש לפרש דהכינוי הוא על השם. אבל הכא ליפמן אינו כינוי לדוב. אלא ע"כ צ"ל דהמכונה קאי על האדם הנק' דוב שהוא נק' ג"כ ליפמן. א"כ יאמרו דהמכונה ליפמן בפ"ע לא עם בער. גם בלא"ה חלקו שם על הב"ש שיש לכתוב דמתקרי משה ליב ולא ליב לבד. ובדיעבד שא"א להשיג כלל גט אחר צ"ע דיש לסמוך על הת"ג לפי שכן נראה הפירוש בס"ג לדעת רבינו ז"ל הגם דיש לומר דכתב כן ליישב דעת רמ"א. ועיי' תשובת פרח שושן בלק"ש ס"ק א':

שוב ראיתי בס' ט"ג בפי' על סדר גיטין סי' י"ט הנ"ל כתב תחילה ליישב דמיירי במי שנשתנה שמ"ח. ואח"כ כתב דז"א דזה קאי על כל מ"ש לפני זה דהיינו גם בשמות הלידה. וכן מסיק דהפי' הוא שיכתוב ב' השמות יחד ועל הא' המתחלק בפ"ע. יכתוב דמתקרי כגון יעקב ישראל דמתקרי ישראל עכ"ל. והן מופרכין מעצמן מאחר שמסיק בעצמו דקאי אכל מ"ש תחילה בין שמות הלידה בין נשת' מ"ח. והנה בשמ"ח ודאי הפי' שיכתוב רק השם שניתן לו מ"ח לבד תחילה ועל הראשון דמתקרי כגון יעקב דמתקרי ישראל. א"כ כמ"כ גם בשמות הלידה יכתוב כן. ועכצ"ל כפי' רבינו ז"ל דכששם א' מתחלק כותבין דמתקרי ומחלקים השם הב' ג"כ להיות בפ"ע אעפ"י שהוא אינו מתחלק. לכן דיעבד ודאי כשר בכה"ג. וכן פסק בס' בית מאיר סי' קכ"ט סעי' י"ד: