א

סימן שצח

מי שנקרא שמו ממילתו אהרן צבי וכן עולה לתורה ורובא דעלמא קרו לי' הירש ומשפחתו קורין אותו אהרן הירש. וחותם אהרן צבי הירש איך נכתוב בגט:

גם שמה הינדא ראזא. איך לכתוב ראזא בגט דלכאו' אין לחוש שמא הוא משם הקדש שמנה אם רזה. כיון שהוא לגריעותא וכמ"ש בש"א אות ח' ואות יו"ד גבי ישעי' וגדלי'. ואף דרמ"א פליג על הרש"ל בזה. ש"ה שהי' נביא. משא"כ בנ"ד נראה דשם ראזא הוא לעז:

תשובה. ע"ד הגט הנה לא נת' היטב בדבריהם במ"ש שעולה לתורה בשניהם אם ר"ל אהרן צבי או אהרן הירש. אך מסתמא הוא אהרן צבי. וע"כ נ' לכתוב אהרן צבי דמתקרי אהרן הירש והמ' הירש. וכה"ג פסק בט"ג בלקוטיו סכ"ג ע"ש דומה ממש לנ"ד. ואם עולה פעמים אהרן צבי ופעמים אהרן הירש ג"כ דינא הכי. ולפי שבאו במכתבם בארוכה ע"כ אמרתי ג"כ לבאר הטעם כרצונם. הנה בשני שמות מלידה שאין מתחלקים זמ"ז אין לכתוב דמתקרי ביניהם ואפי' בדיעבד פסול אם כ' דמתקרי כדפסק אאזמו"ר הג' ז"ל בתשו' המתחלת אודות האשה שרה לאה ע"ש. אך כשא' משני השמות מתחלק לפעמים להיות נק' בו לבדו לתורה או בפ"כ. דעת הס"ג דמחלקים השני ג"כ אע"פ שאין נק' בו לבדו כגון שעולה לתורה משה יהודה ונק' בפ"כ יהודה לבד. יש לכתוב משה דמתקרי יהוד' יעויין בתשו' הנ"ל שכן פי' כ"ק נ"ע דעת הס"ג סי' י"ט. וכן פי' דבריהם ג"כ בס' ת"ג. וזהו הפשט האמיתי בדבריהם. אולם בט"ג אין נ' לו דין זה לכתוב משה דהרי אינו נק' משה לבד לכן פסק לכתוב משה יהוד' דמתקרי יהודה ונדחק לפרש ל' הס"ג כדבריו ולדינא ראיתי נוהגין כוותיה. דהגם שהפשט בס"ג דלא כוותי' היינו דכשר כשכ' כמ"ש בס"ג אבל אם כ' כוותי' ודאי דאינו מקלקל ואפשר עדיף טפי. אבל עוד נחלקו הט"ג והת"ג אם השמות הקדש עצמן אינן מתחלקים זמ"ז כגון שנק' לתורה משה יהודה ובפ"כ לא נק' כלל בשמות אלו רק ליב לבד דעת הת"ג דכיון דליב שהוא כינוי דיהודה קובע שם לעצמו ה"ל כאילו גם יהודה מתחלק ממשה ויש לכתוב לדעת הת"ג הנ"ל משה דמתקרי יהודה המכונה ליב. והט"ג פסל גט זה אפי' דיעבד כמ"ש בלקוטיו אות טי"ת ורואה אני דבריו בזה דהיינו להקל במה שנתבאר להדיא בסדר הגט היינו כשא' משני השמות ממש מתחלק ולא כשהכינוי לבדו מתחלק דמחמת זה אין לחלק המקורבי' שאינן מתחלקי' ומתפרדים כלל (ול"ד למחלוקת רמ"א וב"ש דשא"ה דשם אהרן הוא שם מ"ח (וד' רמ"א הם בשו"ת סי' פ"ד לענין אהרן סעדי' כו' והב"ש בש"א אות ס' תמה עליו. וע' ש"ע סי' קכ"ט סעי' ח"י) וכתבתי מזה במ"א):

ועפ"ז נבוא לנ"ד כשבאנו לכתוב שם אהרן צבי שנק' בהם ממילתו וגם עתה עולה בהם לתורה. אין לכתוב דמתקרי ביניהם לכ"ע. לא מיבעי' להט"ג דלדידי' א"א לכתוב אהרן דמתקרי צבי (ולא צבי המ' הירש דמתקרי אהרן כמ"ש מעל') שאיך יכתבו אהרן והוא אינו נק' אהרן לבד. וכן אינו נק' צבי לבד. גם לפ"ד התו"ג דפסק כמשמעות הס"ג דכששם א' מתחלק אזי מחלקי' השמות. הנה לדידי' ג"כ בנ"ד לא מתחלק שם צבי במה שנק' הירש שהרי נק' לפעמים ג"כ אהרן הירש. גם בלא"ה נת' שאין שם צבי חשוב מתחלק במה שכינוי שלו הירש מתחלק. גם לפ"ד הס"ג עצמו כפי' רבינו ז"ל אין לומר דשם אהרן חשיב מתחלק כיון שנק' לפעמים אהרן בלא צבי. היינו כשנק' אהרן הירש. וכיון דאהרן מתחלק שפיר נוכל לכתוב בינו לשם צבי. דמתקרי. וכנ"ל. זה אינו דמ"מ לא חשוב מתחלק כיון שאינו קובע שם הוא בלבדו רק עם הירש שהוא כינוי דצבי. וכ"מ להדיא בב"ש ס"ק כ"ד גבי משה יהוד' שאין לכתוב דמתקרי ביניהם אע"פ שנק' בפ"כ משה ליב יעו"ש ואפי' דיעבד כ' י"ל דפסול ע"ש. ולעיל לא כתבתי שרואה אני את ד' הט"ג נגד הת"ג רק משום הבו דלא לוסיף עלה על סברת הס"ג והכא י"ל כן להיפך ודו"ק. עכ"פ מוכח להדיא מהב"ש שאין לכתוב דמתקרי בין אהרן לצבי. אלא אהרן צבי. ובענין דמתקרי אהרן הירש והמכונה הירש זה דעת הט"ג. ולהב"ש הי' די בהמכונה הירש לבד:

ובנדון ראזא יפה כ' דאין לחוש שנק' ע"ש רזה דפ' שלח דלא מסתבר כלל שיתנו שם המורה על רזות וגריעות. בשגם דרזה דפסוק נקוד קמץ תחת הזיי"ן ושם ראזא הוא בסגול. ע"כ אדרבה אם יכתבו רזה יש לחוש שיקראו בקמץ תחת הזיי"ן והוי חשש שינוי השם כמ"ש בט"ג גבי שם תאנה בש"נ ע"ש. והנה אשה זו חותמת עצמה הינדה ראזה בההי"ן בסופי תיבות. ולהב"ש ססי' קכ"ט אין משנין חתימתה ויש חשש שינוי השם כששינו. והג"פ סס"ק קל"ה ס"ל דאין משגיחים בחתימתה אלא הולכין אחר מדות השם כמשפט הלשון אשר ממנו חוצב וכ"פ הת"ג ססי' קכ"ט. וכ"מ דעת הב"ח בתשו' צ"צ ססי' פ"ד. ואע"פ שהעיקר כשיטתם. מ"מ קשה בעיני להכריע כן בנ"ד לכתוב באלפי"ן בסוף. יען כי גם לפי משפט הלשון אשר ממנו חוצב לא נהירא לי שיהי' נכתב ראזא באלף בסוף כי איך שני אלפין סמוכי' והראשון יהי' משמש קמ"ץ והב' סגול. הן אמת שאין זו קפידא גמורה ונמצא כזה בש"נ. אעפ"כ אין זה דבר פשוט שיהי' נכתב לפי טבע הלשון עד שיכריע לנגד החתימה (כי באגרת נ"ל שהייתי כותב ראזע בעיי"ן בסוף) לכן הי' נ' לכתוב ראזה כמו שחותמת. אך בהינדא נ' ודאי לכתוב אלף בסוף אלא שא"כ קשה לחלק השמות ששם א' יהי' נכתב כחתימתה וא' בשינוי. והי' נ' לכתוב הינדה ראזה. דהא בדיעבד כשר גם להג"פ כשכ' בההי"ן משא"כ כשכ' באלפי"ן יש חשש שינוי שם להב"ש ססי' קכ"ט הנ"ל. אע"ג דבש"א גבי מתתי' מבואר דמכשיר בדיעבד כשכ' בה"א אף שחותם בא' י"ל דל"ד דהתם בשם גדלי' מבואר בתנ"ך שהשם בה' לבסוף ע"כ סמך ע"ז דיעבד. ובאמת שבזה אף לכתחלה יש להורות לכתוב בה"א כהג"פ. משא"כ בנ"ד דאף שי"ל דשם הינדא נמי דומה לגדלי' מ"מ בשם ראזה נ' דל"ד כלל. לכן נלע"ד לכתוב הינדה ראזה. וא"צ לכתוב גט שני באלפי"ן דמוכח מכ"ש ממ"ש בס"ש בשם קלארה והוא ממהראנ"ח וכ"פ הג"פ ס"ק קמ"א: