א

סימן שפט

בענין ההא של והרי את מותרת. שמחמת שמיהרו לכרוך הגט ולא השגיח שלא נתייבש הדיו הטיב עדיין (וטעם המהירות שרצו שיותן קודם שחשיכה) נמשך בדיו שני רגלי ההא מתחתיו. ונראה כמו גימל ולא למעלה על הגג רק למטה. והראו הגט לשלשה תינוקת ואמרו שהוא הא ולא גימל:

הנה לענין סת"מ כ' הרמב"ם פ"י מה' סת"מ ה"א התנאי הט"ו שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת. וכ' התשב"ץ ח"א סי' נ' דלפ"ז אם הפריד רגל האלף כו' כשרים כיון שהתינוק יכול לקרותן. וזה נגד כל הפוסקים. ולכאורה יש ראי' לדבריו מהש"ס דמנחות פ"ג דכ"ט ע"א וע"ב דאפילו יש הפסק בהאות כשר. ויש לתרץ דהתם שאני שנכתב מתחלה כדין רק אח"כ נפסק. והט"ז בסי' ל"ב סק"י פי' דמיירי שאין הפסק בהאות כלל ע"ש ודבריו דחוקים אלא העיקר כמש"ש בשם הב"ח וכ"מ בספר יראים סי' י"ו במצות תפילין ונמחקו מייתינן ינוקא כו' שירי מצוה נינהו כו':

והנה בש"ע סכ"ה שלא כתקנה כגון נגע רגל האלף כו' או שהי' רגל ההא או הקוף נוגעים כו' להרמב"ם לפ"ד התשב"ץ הוא כשר וכ"כ בתשב"ץ שם בפי' בענין רגל הקוף כו'. גם מ"ש עוד בש"ע או שין שכתבה עין יוד. דכ' המ"א ובכל הני אפילו תינוק יכול לקרותם פסול. ולהרמב"ם אינו כן כמ"ש התשב"ץ שם וכן נמי תוך העין והשין והפא אם הפרידן מאמצען כשרים כיון שהתינוק יכול לקרותן כיון שתלה הפסול בקריאת התינוק לצורת אות אחרת בפ"א מה' תפילין הלכה... כל אות שאין התינוק כו' יכול לקרותה פסולה לפיכך כו' ע"ש. ואע"ג דכל הפוסקים לא ס"ל כן וכוותייהו נקיטינן. מ"מ טעם הפיסול בזה הוא משום שהאות לא נעשית כתקנה אע"פ שהתינוק קורא אותה אינה כשרה כ"כ התשב"ץ שם. וע' תה"ד סי' ר"ל ב' טעמי' הא' כתיבה תמה הב' כמו שנמסרו כו' והב"י באה"ע ססי' קכ"ו ס"ל הפיסולי' הנ"ל משום כתיבה תמה ולא שייך בגט. א"כ לפ"ז י"ל גם בנד"ז. ההא שנדמה קצת ע"י שלא נתייבש. לגימל כיון כל התינוקת קראוהו הא ולא גימל אין לחוש בגט. דכיון דלהרמב"ם י"ל אף בסת"מ לא נפסלה. לכן עכ"פ בגט י"ל כן. דבזה גם לשא"פ כשרה. אם הטעם משום כתיבה תמה. אף שלפי הטעם שלא נעשית כתקנה פסולה והב"י י"ל לא דחה זה רק גבי יודי האלפין כו' אבל בנד"ז אפשר להחמיר טפי. הנה בסי' קכ"ה סט"ז בהג"ה הי' קוצו של יוד כו' וע"ש בחמ"ח ס"ק ל"א וג"פ ופר"ח ס"ק כ"ט. מ"מ נראה דלא חמיר מן יודי"ן שבאלף שאין נוגעין אך בא"ח סי' ל"ב סכ"ה משמע דזה חמור יותר שהרי גבי יודי' שבאלפין שאינו נוגעי' ליכא משום שלא כסדרן וגבי יוד שנוגע יש בו משום של"כ. וע' ב"ש ס"ק כ"ח מה שתירץ בשם המ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ט. ונ' שמדקדק מלשון אם גופי היודין כו' ע' כנה"ג ואין לזה הכרח דמ"מ איך שיהי' עכשיו גוף היוד נוגע ע"י קוצו השמאלי. וע"ש בדברי אאזמ"ו נ"ע סעיף כ"ו נמשך אחר המ"א וע"ש סעיף למ"ד. מ"מ הכא איכא עוד טעם להקל שמתחלה נעשה ההא כתקנה ואח"כ נתקלקלה. דזה קיל טפי כדמוכח מהש"ס פ"ג דמנחות דכ"ט הנ"ל:

עוד יש לצרף לזה מ"ש בש"ע סי' קכ"ו ס"ך כיון שאנו מכירין סגנון הדבר כו' ע"ש וה"נ אף את"ל דהא של והרי ה"ל כמו שדילגו אין לפסול כיון שאנו מכירין סגנון הדבר וא"כ כ"ש שלא דילגו ממש כ"א שיש בו נגיעות כו'. ועדיין י"ל משום במשנה בדברי ריה"ו לא נזכר רק ספר תירוכין ואגרת שבוקין ולא נזכר וגט פטורין וכמ"ש בירושלמי ובאגודה מיהו משום זה אין לחלק ובסדר הגט של רבינו שמשון שבתשו' מהרמ"פ סי' קי"ב. ולכך אנו כותבים שתי הלשונות כו' אע"ג דהלכה כר' יהודא משמע דס"ל דלריה"ו א"צ לכתוב והרי את מותרת ע"ש:

והנה מדפסק רשב"א דאם דילג תיבת להתנסבא כשר י"ל כמ"כ להפך כשלא כ' וה"א מותרת וכן דעת הג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו. אלא דלא הכשיר רק במקום עיגון. אבל בנד"ז שרק בתיבת והרי יש גמגום ואף אם נחסר תיבה זו נשאר את מותרת לכל אדם. וכ"ש לפמש"ל די"ל דה"א זו כשרה היא וא"כ גם והרי נכתב. ואין כאן בית מיחוש. ודאי אף לכתחלה תנשא אף שאינו מקום עיגון ממש כיון שכבר נתגרשה. ועוד יש סברות אשר והרי את מותרת דינו כמו טופס לבד מאחר שנכתב ודין דיהוי כו' למהך להתנסבא כו' ונתבאר על המשנה פב"ת דגיטין גופו של גט הרי את מותרת: