ב

עוד הקשה דילמא הירושלמי מיירי דאין כתוב בעלה רק אני פ' מגרש את אשתי. אבל איה"נ דכשכתב הכל תורף וטופס ונקרע הגט אע"פ שנשאר התורף קיים לא מהני (ותירוצו אינו מובן. וצ"ע). ודנ"ב ע"ג משמע דלהרשב"א פסול אפי' נקרע הטופס קרע ב"ד. ושם עמוד ד' פי' שלהרשב"א הפיסול אינו מפני קרע הגט אלא מפני שהבעל קרעו בקום ועשה. היינו שאילו נקרע ממילא אין הקריעה עצמו מבטלו מתורת גט רק הפיסול כשהבעל קרעו דאמרינן שקרעו בכוונה ובטלו. ובזה פליג הרמב"ם שם דנ"ג רע"א. ושם דלהרשב"א אין חילוק בין תורף לטופס והיינו דכשהקריעה במקרה אפילו בתורף הגט כשר. ובשקרעו בידים אפילו בטופס הגט בטל. ולהרמב"ם אין חילוק בין קרעו בכוונה לנקרע ממילא. ומ"מ להמגיד אף להרמב"ם התורף צ"ל קיים. א"כ מסתמא גם הרשב"א אינו מקיל יותר עכ"פ. עכת"ד. וצ"ע דלעיל כ' שלהרמב"ם צריך שישאר רק כענין ה"א מותרת לכ"א שלם. ולא כל התורף וכאן מצריך שיהיה כל התורף קיים: