א

סימן שפה

שאלה:

אם יש לחוש למ"ש בתשו' נ"ב מהד"ת סי' קי"ד בגט נשואה שניתן בפני ב"ד שא' מהם הי' קרוב לחבירו שהיא צריכה להתגרש שנית. ע"ש ובסי' ק"ה. גרסינין בפ"ק דגיטין ד' ה' ע"ב אתמר בפני כמה נותנו לה (השליח) ר' יוחנן ור' חנינא חד א' בפני שנים וחד א' בפני ג' כו'. לימא בהא קא מיפלגי דמ"ד בפני ב' קסבר לפי שאין בקיאין לשמה (הילכך בתרי סגי דלהוי סהדי דא' שליח בפ"נ. ואי אתי בעל תו מערער לא משגיחינן בי') ומ"ד בפני ג' קסבר מפני שאין עדים מצוין לקיימו (וכיון דלקיימו הוא. בעינן תלתא כדאמרינן בכתובות (פ"ב כא:

) דקיום שטרות בג'). ותסברא כו' והא רבה אית לי' דרבא (ואפי' למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה אית לי' נמי לקיימו ולבעי ג') אלא דכ"ע בעי' עדים מצוין לקיימו והכא בשליח נעשה עד ועד נעשה דיין קמיפלגי. מ"ד בפני ב' קסבר שליח נעשה עד (וכי היכי דשליח נעשה עד ה"נ עד נעשה דיין הלכך מצטרף בהדייהו וה"ל תלתא) ועד נעשה דיין. ומ"ד בפני ג' קסבר שליח נעשה עד (ואף ששליח נעשה עד אין עד נעשה דיין). ואין עד נעשה דיין והא קיי"ל דבדרבנן עד נעשה דיין (וכ' התוס' רש"י לא גריס והא קיי"ל דאין עד נעשה דיין ה"מ בדאורייתא. והדין עמו דכיון דפשיטא לן דבדרבנן עד נעשה דיין א"כ היכי פריך מעיקרא הא קיי"ל דאין עד נעשה דיין דהא פשיטא דלא הוי ס"ד דהכא הוי דאורייתא) אלא הכא בהא קמיפלגי דמ"ס כיון דאשה כשרה להביא את הגט (אי מכשרת בפני שנים זמנין דמייתא לה אשה וסמכי' עלה. ואידך אשה מידע ידיע ולא סמכי' עלה. עכ"ל. תניא כוותי' דר' יוחנן המביא גט כו' כיצד יעשה כו' ויתנו לה בפני ב' כו'. וכ"פ כל הפוסקים. והמתבאר מסוגיא זו דאם לא משום דצריך ג' בקיום שטרות אין שום ה"א לומר דסידור הגט צריך ב"ד כמבואר להדיא דלס"ד למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה סגי בשנים אלא משום דרבה אית לי' דרבא כו'. וכ"כ הר"ן וז"ל דכיון דטעם דצריך לתנו לה בפני ג' היינו משום קיום. אם הביאו בא"י או בחו"ל במדינה א' שא"צ קיום א"צ לתנו בפני ג' כו'. וע"ש וכ"כ שם ריא"ז בש"ג ע"ש וכ"כ הרב"י רסי' קמ"ב שהוא דבר פשוט ושכ"נ מהטור. וא"כ משמע להדיא שא"צ ב"ד כלל בסידור גט כמ"ש הנ"ב דבנשואה צריך ב"ד משום דאיתא כתובה למשקל. דאינו במשמע כלל מדברי הפוסקים הנ"ל שכ' בסתימות שבא"י א"צ ג' ולא חלקו כלל בין גט ארוסה לנשואה. ובודאי דמהסתם דבריהם בגט נשואה. ועוד דאי איתא דבגט נשואה צריך ב"ד וכולה סוגיא דפ"ק דגיטין הנ"ל מיירי רק בגט ארוסה א"כ מאי דוחקא דמ"ד דצריך ג' משום דזימנין דמייתא לה אתתא כו'. ת"ל משום דבגט נשואה צריך ג'. ועוד דאפי' למ"ד דצריך ב' קשיא דהא ע"כ לא אמרינן הכא דסגי בשנים אלא משום דבדרבנן עד נעשה דיין. וא"כ בגט נשואה א"ת דצריך ב"ד כמ"ש הנ"ב היינו מדאוריי'. א"כ אין השליח עולה לדיין וצריך ג' זולתו. א"כ גם בגט ארוסה נמי ליבעי הכא דבזה לא שייך אתתא מידע ידיעא כו'. ועוד דהתוס' כתבו בפשיטות דלא ס"ד דהכא הוי דאוריי'. ולהנ"ב בגט נשוא' באמת הוי דאוריי'. עוד יש להקשות אנ"ב הא ארוסה אם יש לה כתובה הוא מחלוקת הפוסקי'. עיי' רא"ש פ"ד דכתובות בענין המארס את בתו כו'. ועיי' בגמ' פ"ק דב"מ (יז:

) ובתוס' שם ס"ל דארוסה יש לה כתובה וא"כ לדידהו תקשי הש"ס דגיטין דמסקי' דא"צ ג' כנ"ל. (שוב ראיתי בנ"ב שנדחק ליישב זה). ומ"ש רש"י בריש סנהדרי' גבי מיאון כעין דאוריי' היינו דומי' דחליצה כמ"ש התוס' ר"פ מ"ח וכן הנו"ב שדחה זה לפי פירש"י אין דברי' מוכרחים. ועוד קשה דהנה מתניתין דריש סנהדרין המיאונין בג' מוקי לה רבה דב"ש היא וב"ש ס"ל [פי"ג] דיבמות דאין ממאנין אלא ארוסות. והנה בגט ארוסה לכ"ע א"צ ב"ד. א"ו דבמיאון תקנו ג' משום לתא דחליצה. והכי משמע דבכל דוכתי לא נקיט רק חליצה ומיאון. כמו מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד. ועיי' רמב"ם פ"י מה' גרושין שכ' מעידי הגט ומדייני החליצה. מכלל דס"ל דבגט א"צ ב"ד:

אך מצד אחר יש לקיים דינו של הנו"ב בגט שמביא שליח וצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח. ואם אז א' מהב"ד קרוב או פסול דבטל הדין כמו גבי עדים. ואפי' בב"ד דקיום שטרות הדין כן כדמשמע בתשוב' הרא"ש כ' ס' דין ד' הובא בב"י בח"מ סי' מ"ו שהי' ד' מקבלי העדות וא' מהם קרוב. ופוסל העדים. ועיי' בתומים סי' מ"ו ס"ק כ"ח וס"ק ל' שיש מחלוקת בזה. וא"כ במקום עיגון אפשר להקל דהא י"א דאם השליח עצמו קרוב עולה לג' כמבואר בר"ן רפ"ק דגיטין א"כ כשיש ג' כשרים רק שהד' קרוב יש להקל וא"כ הכי השליח מצטרף. וצ"ע בזה אי"ה. עיי' יבמות פ' מ"ח במשנה חלצה בב' או בג' ונמצא א' מהן קרוב או פסול דכשר למ"ד דסגי בשנים.