א

סימן שפג

[שייך לענין אחד שגירש בטולטשין והעידו בו שנהג כשוטה בסאראקא _ דחאהע"ז סי' קנג-ה] אבל אם דיבורו מוכיח עליו שהוא שוטה שמדבר דברי שטות ושגעון. י"ל עי"ז לבד חשוב שוטה. וזכר לדבר ממ"ש פ"ק דכתובות דף סימן לשטות מילין. ואם מילין ורוב דברים הם סימן לשטות. אף לא לשטות גמור. כמ"כ דבורים של שגעון ממש הם סימן לשוטה גמור:

וכ"מ מהמשנה פ"ז דגיטין. בודקין אותו אם אמר על לאו לאו כו'. הרי הבדיקה אם אינו שוטה הוא ע"י הדיבור. וע"ש בפרש"י. ובתשו' בית אפרים חאה"ע סס"י פ"ט השיג כן על הנ"ב שכ' להיפך:

[עוד מצאנו] אך באגודה פ"ק דחגיגה דאי עביד להו ממש בדרך שטות אפילו באחת נמי (היינו אף לרב הונא ע"ש):

אלא היכי דאיכא למיתלי היוצא יחידי בלילה אימור גנדריפוס אחדיה כו' ע"ז פליג רב הונא. וא"כ בדיבור שמדבר דברי שוטה הרי אין שייך למיתלי. כ"א ניכר שדבורו זה הוא ממש דרך שטות. לכן י"ל אף רב הונא מודה דחשוב שוטה. ומ"מ אם בשא"ד ניכר ממש שהוא כפקח גמור צ"ע. אכן אם יש לתלות הדברי שטות שבדבר א' שהוא ע"ד גנדריפוס אחדיה וכה"ג. אזי אין מוחזק כשוטה עי"ז:

ועיין בתשו' שכתבתי נידון השו"ב שהוחזק שנשתטה ונתרפא וכך ג"פ זא"ז ע"ש. כי שם נת' שיש לדמותו לרואה מחמת תשמיש דכיון דרוב נשים אין רואות מחמת תשמיש כו' ע"כ בנדון שלנו צריך לברר מהרב דק' סאראקא שיבאר הדבר שדבר בו המגרש כשוטה מהו. וכן המעשה שעשה פ"א כשוטה מהו. וגם אם בשא"ד הי' מדבר אז כפקח גם בסאראקא. בכדי שנדון אותו הדבר שדבר בו כשוטה אם יש בו כדי לתלות שאולי לא בא לידו כלל במשך שהיה בטולטשין. ושנאמר עליו לא ראינו אינו ראיה. או שהוא דבר ששייך לומר בו דלא ראינו הוא ראיה. כ"ז צריך לידע. או שנדון אם בשעת הגרושין בא הדבור הנ"ל ג"כ ועכ"ז לא הי' מדבר בו כשוטה. א"כ הי' נראה שנתרפא משטותו. אבל אם בשעת הגרושין לא בא עסק הדבור הנ"ל לפניו א"כ אף שהי' מדבר כפקח אין זה מוציאו מחזקת שטותו שהוחזק בסאראקא על דבור האחד. ואם אותו דבור אין בו לתלות דלמא אינו כשוטה. א"כ הרי נחשב שוטה ואין גטו גט: