א

סימן שסג

בענין* מ"ש בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ל"ה איזו קולא בענין מ"ש שער באשה ערוה דלא נראה כן בחידושי הרשב"א פ"ג דברכות דף כ"ה אבל פניה ידיה ורגליה וקול דבורה שאינה זמר. ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד עכ"ל. נראה פירושו השער שהוא צומח ואחוז בלחייה מחוץ לצמתה ואין שפת השבכה שהוא הנקראת צמתה מגעת עד מקום אחיזת השער הנ"ל בלחייה. שכמו באיש השערות מגיעים עד חצי הלחיים כמו כן באשה. ולכן שער הנ"ל אינו מתכסה כלל ע"י השבכה וה"ל כמו פניה וידיה. והב"י סי' ע"ה הביא דברי הרשב"א הנ"ל ועפ"ז כ' רמ"א בש"ע או"ח סיע"ה בהג"ה סעיף ב' וז"ל וה"ה השערות של נשים שרגילים לצאת מחוץ לצמתן עכ"ל ולפי דבריו היינו אף השערות האחוזים בראש האשה מבעד לצמתן רק שרגילים לצאת מחוץ לצמתן היינו שהנשים מניחין מעט משערן לצאת לחוץ עכ"ז שרי. ולפע"ד אין נראה כן מלשון הרשב"א. דא"כ הל"ל ושערה שרגיל לצאת מחוץ לצמתה וגם לל"ל שאינו מתכסה שכשיוצא מחוץ לצמתה היינו שאינו מכוסה. א"ו ר"ל כמ"ש דהיינו שערה הגדל מחוץ לצמתה. ואינו מתכסה ע"י השבכה ההיא דוקא שרי. דה"ל כמו פניה שדרכה להיות מגולה. ועוד דהא הרא"ש שם ססי' ל"ז לא חילק רק בין נשים ובין בתולות וכ"ה במרדכי שם סי' פ' בשם ראבי"ה. וגם הרשב"א לא כתב דינו רק דרך אפשר. א"כ י"ל מאין להקל יותר:

ובשב' פרק במה אשה כ' שאין איסור בשער אשה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער עכ"ל א"כ לדבריו י"ל כדברי רמ"א דהא השער היוצא מחוץ לצמתן אין בשרו היינו מקום שאחוז בו אין נראה כלל עם השיער. וכן בש"ע אאזמו"ר נ"ע סי' ע"ה סעיף ד' אמ"ש וכן שערות של נשים שרגילין לצאת כו' נרשם המראה מקום ס"ק י"ח ש"ג רמ"א ולא נמצא זה בש"ג בברכות פרק הנ"ל כ"א י"ל שנתכוין לדברי הש"ג הנ"ל פ"י דשבת אבל אין שם שום הכרח לזה מדברי הרשב"א הנ"ל. וגם הרשב"א כתב דין זה דרך אפ"ל. ולא עשאו ודאי גמור והרא"ש שם כ' אבל הבתולות שדרכן כו':

קיצור הרשב"א שבב"י סי' ע"ה נ' כוונתו השער האחוז בלחייה חוץ לצמתה. ולא כמו שפי' רמ"א שם ס"ב בהגה"ה דהיינו אף שער מבעד לצמתן שרגילה להוציאו חוץ לצמתן. אף שמדברי הש"ג פ' במה אשה אפשר לסייע להרמ"א לא יש זכר לזה בדברי הרשב"א:

ובזה נדחה מ"ש מהר"ם אלשקר סי' ל"ה וז"ל ואלא מעתה שער באשה ערוה גבות עיניה נמי הי' להם לאסור דשער קרייה רחמנא כו' עכ"ל דשאני שער הנ"ל שגדל מחוץ לצמתה ואינו מתכסה כלל ע"י צמתה וה"ל כמו פניה משא"כ שער שמבפנים לצמתה והיא מוציאה חוץ לצמתה זהו שער באשה ערוה. ורק לענין ק"ש אסרו ואמרו שער באשה ערוה ופי' הרשב"א אפילו לבעלה וע"ז התיר בשערה שמחוץ לצמתה אבל לגבי אחרים אין זה שום היתר ונקטינן כפשטא דגמ' שער באשה ערוה וצריכה להזהר ולכסות כל שערה שהרי זהו ערוה ותאוה ואיך תעורר תאוה לבני אדם ואינו דומה לפניה שאינו מכוסה. דהא לא סגי לה בלא"ה. דלא תוכל לילך אם עיניה יהיו מכוסות. ואדרבה מצינו במשנה בפרק במה אשה ס"ה א' ערביות יוצאות רעולות ופי' רש"י שדרך נשים ישראלית שבערב להיות מעוטפין ראשן ופניהם חוץ מן העינים הרי מנהג צניעות לכסות אף פניהן וכ"כ בערוך ערך ערב (הרביעי) בפרק במה אשה בשבת דס"ה ערביות רעולות פי' נשים ערביות יוצאות רעולות פי' כדכתיב השרות והרעלות משימות בגד על הראש ומכסות כל הפנים שאינו נראה אלא העינים וקושרות למטה עכ"ל. כהובא בש"ע סי' ש"ג סכ"א וע"ש בא"ר. וא"כ נהי שבמדינות אלו לא נהגו כן לכסות הפנים משום דטריחא מילתא וגם שלא יצחקו הא"י עליהם. אבל למה תגלה שער' ראשה שזהו ודאי ערוה וגם אינן יהודים רובן מכסות שערות ראשן שלא תראינה לחוץ כלל במחכ"ת אין לו שום ראי' ע"ז מדברי הרשב"א וא"ת דראייתו הוא כך כיון גם לשאר אינשי מותר לקרות ק"ש נגד שערה שחוץ לצמתה א"כ אין זה ערוה כלל וכמו פניה וא"כ ממילא מובן דמותר לילך כן ע"ז אין לו שום ראי' מדברי הרשב"א דהרשב"א לא התיר כן רק לבעלה לענין ק"ש אבל לשאר אינשי י"ל לעולם אסור להרשב"א כדמשמע מלשונו דקאי רק לבעלה וכדיהיב טעמא מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד וא"ת הא מלשון הרשב"א משמע דשערה מחוץ לצמתה שוה לפניה ובפניה משמע דגם שאר אינשי רשאין לקרות ק"ש כנגדה. עיין בתר"י בד"ה ערוה בעששית. אפ"ל דהרשב"א לא ס"ל כן אלא דאחר שאינו בעלה כשקורא ק"ש אסור לו להסתכל בפניה של אשה אחרת אבל בעלה מותר מפני שהוא רגיל כו' ושערה שחוץ לצמתה ה"ל כמו פניה א"כ כוונת הרשב"א דלגבי בעלה דוקא שוה שערה שחוץ לצמתה עם פניה. אבל שאר אינשי אינו שוה דפניה שאני כיון כל הנשים הולכות ופניהם מגולות ע"כ רגיל כל אדם בזה משא"כ שערה שחוץ לצמתה אינו רגיל בהן רק לבעלה דרגיל בה שרי כו'. א"כ י"ל דכמו"כ יש לחלק להרשב"א לענין שערה שחוץ ל צמתה דלגבי בעלה לא הוי ערוה לק"ש ולא כן לשאר אינשי וכיון דדברי הרשב"א מפורשין שלא התיר כן רק לבעלה מנ"ל לחדש כן להתיר לאחריני וגם לבעלה לא התיר רק דרך אפשר. וכיון דמיירי רק באשתו להכי שערה שחוץ לצמתה שרי דהוא רגיל בהן הוא דוקא דבבית הרי הולכת כן בצמתה לבד ושערה חוץ לצמתה אבל בשוק ודאי אסור לילך כן אלא ברדיד הטוב שלא יראה שערה כלל. ובספר שו"ת מים רבים בהגהת הטור אות ז' וז"ל מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות (כן צ"ל כי טעות נפל בדפוס) שער ראשן גם אין מוציאין שום שערות להתנאות בהן כ"א הבתולות בעודן בית אביהן ומנהג יפה הוא עכ"ל. הרי חלק על מנהג שכ' מהר"ם אלשקר וכן ראיתי בכנה"ג שם באות ו' הביא דברי מהר"ם אלשקר ואח"כ באות ז' גם אין מוציאין כו' מורה באצבע שמעולם לא ראה מנהג זה דמהר"ם אלשקר. וגם באמת נראה שאין שום ראי' למהר"ם אלשקר מדברי הרשב"א דלא מיבעי לפמש"ל דלא מיירי כלל רק בשער הגדל מחוץ לצמתה. מכש"כ שאין לגלות השער שדרכו להיות מכוסה בכל מקום. וכמ"ש בשה"ש רס"י ד' מבעד לצמתך שערך וגו' וכתיב שערך כעדר העזים שגלשו שמזה למד שמואל פ"ג דברכות דף כ"ד דשער באשה ערוה ועי' ס"ח סי' ק"י דהלימוד כיון שהכתוב משבח אותה בזה אלמא תאוה הוא וכדפרש"י וברש"י בשה"ש ענין צמתך שלא יפריח שערה א"כ אדרבה מוכח שצ"ל מכוסה וגלשו היינו קרחת. דהיינו מריטת השערות וכמ"ש בפ' תזריע י"ג מ"א ימרט ראשו גבח הוא. ות"א יתר שער רישי' גלוש הוא. ועי' ביומא ר"פ הוציאו לו את הכל דמ"ב ע"א בענין קמחית מימי לא ראו קורת ביתי קלעי שערי. והתוס' שם כ' במקום שהיתה יכולה לכסותו אפ"ל לאפוקי מבית המרחץ כו' עכ"פ בקמחית לא ראו אף קורת ביתה את השערות א"כ גם בכל הנשים ודאי אין ראוי שיראו השערות לחוץ ועי' בש"ג פ"ו דשבת אמתניתין בכבול ופיאה נכרית לחצר ובאר שבע השיגו וגם ראבי' במרדכי סי' פ' והרא"ש לא הזכירו כלל דינו של הרשב"א כ"א רק בתולות כו'. גם ראיתו מבת צידעא זהו לפי הר"ן שהביא ב"י סימן תק"ס והרי גם לפירושו צריך לשייר בת צדעא אלמא זהו אסור כ"ש לפרשב"ם מרש"י שבת פ' ב' ובנזיר ג' אין ענין לזה כלל: