ב

ויש לדמותו למ"ש הב"י סס"י י"ז בשם תשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ט וז"ל וא"ת א"כ מיכל איך הותרה לדוד כו' התם טעות גמור של הוראה היא שהורו לה ב"ד של שאול במלוה ופרוטה דעתו אמלוה כו' וטעות כזה כאונס הוא עכ"ל. וכ"פ רמ"א בש"ע סס"י הנ"ל או שהורו לה ב"ד בטעות ונשאת על פיהם הוי כאנוסה ומותרת לבעלה הראשון עכ"ל. והב"ש שם סס"י הנ"ל ס"ק קע"ב כ' מיהו קשה למאי דקיי"ל נשאת ע"פ שני עדים אסורה לבעלה ואין לך אונס גדול מזה ומ"מ אסורה לבעלה ובט"ז מאריך בזה עכ"ל ואין ההשגה מוכרח דגבי שני עדים מ"מ שייך שפיר הוה לה למידק אבל בהוראת ב"ד לא תלוי בה כ"כ. ואשתמיטתיה להט"ז תשו' הרשב"א ח"א סי' יוד שמביא סוגיא זו ומיישב ג"כ בדרך זה דהט"ז וגם מיישב כפשוטו גם את"ל שבא עליה ומ"ש דהאי שוגג הוא ולא אנוס אינה קושיא דשוגגת נמי שריא משום שצד אונס יש בה כמ"ש הרמב"ם פכ"ד דאישות ומ"ש מהוראת ב"ד במיתת הבעל לק"מ דשם שייך ה"ל למידק כי הדבר יוכל להתברר משא"כ במיכל שהטעות של הב"ד הי' בדין איך תידוק היא בזה וכי היא תתחכם יותר מב"ד ועוד שהרי כתיב לא תסור כו'. וא"ת הרי בנשאת בעדים י"ל דהאיסור משום שמא יאמרו שמחזיר גרושתו משנשאת א"כ ה"נ י"ל כן לק"מ דהא בנתקדשה לא אסרינן ועכצ"ל דבעינן נמי דה"ל למידק וכ"כ בחידושי הרשב"א להדיא ס"פ האשה רבה. ובספר בית מאיר סס"י י"ז:

עוד בענין הנ"ל ובזה יש לתרץ קושיית הפנ"י פ"ב דכתובות דכ"ב ע"ב לרמב"י איך משום זילותא דב"ד נתיר איסור דאורייתא. ונמשך אחריו בספר הפלאה שם בקושיא זו. וכן בספר חוסן ישעות על ב"ב פחז"ה שם. ולפע"ד י"ל דמשום זילותא דב"ד אמרינן א"כ מה כח ב"ד יפה. ושאף אם אין האמת כעדים אלו כ"א כתרי המכחישים אמרינן אפקעינהו רבנן לקדושין מיני'. ואף דשם קיי"ל כרבי. היינו באיסור ודאי. אבל גבי תרי ותרי י"ל קיי"ל כרשב"ג כו'. והגם דאנן לא קיי"ל כהירושלמי וגם בירושלמי אפשר לומר שהוא מחלוקת רבנן דתמן ורבנן דהכא כו'. עכ"ז היינו כשיש תרי ותרי. אבל הכא במשנתינו דכתב סופר גט כו' ולאחר זמן הרי הגט כו' שהערעור לבטל הגרושין אינו נמשך משני עדים רק ממנה ומבעלה הראשון. י"ל בכה"ג לכ"ע הטעם דנשאת שאני משום שהב"ד עשו מעשה והחזיקוה בגרושה ע"כ אין חוששין לספק כזה ואף אם באמת היה כן י"ל אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה דא"כ מה כח ב"ד יפה כו' היכא דאין הספק רק כה"ג. גם כמ"ש בגמ' ס"פ יש מותרות דרכיה דרכי נועם. ופרש"י וזו שהי' כו' וכ"ש הכא שלאחר זמן כשנשאת איך תצא מבעלה כו'. ע"כ בכה"ג ודאי ראוי לומר כנ"ל. ומצינו בכמה דוכתי דנשאת ענין גדול הוא כמ"ש ביבמות (דף קי"ז ב') עד אומר מת ונשאת כו'. והגם דהש"ס מפרש משום דעולא זהו כדי שאפילו בהתירוהו להנשא הדין כן. אבל גם בלא עולא הוה ניחא כשנשאת ממש. וכ"פ בירושלמי דמתניתין אתיא כר' מנחם בר' יוסי כו'. וע"ש עובדא קמי רבנן דתמן כו'. שמשם ראי' ג"כ שלא להחמיר:

והנה הבית מאיר סי' י"ז סעיף מ"ב בענין נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת ברי לי. הקשה דנהי שהם מותרים הא הבנים יהיו ספק ממזרים מחמת ספיקא דתרי ותרי. והגם דספק ממזר מדאורייתא שריא מ"מ אין נראה להתיר כן לכתחלה כו'. ותירוצו שם דוחק. ע"כ אפ"ל דכיון שמדינא לא תצא. ע"כ לגבי הבנים הקילו ע"ד אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. והיינו ג"כ מחמת זילותא דב"ד דא"כ מה כח ב"ד יפה. דמאחר שע"פ ב"ד יש להתירה להיות עם בעלה. א"א שיהיו בניה ממזרים דדרכיה דרכי נועם. ולכן הוכרחו לסמוך לענין הבנים בסילוק הספק דתרי ותרי משום אפקעינהו. כמו אתי ספק ומוציא מידי ספק כך אתי ענין ההפקעה להוציא מידי הספק: