א

סימן שסב

אשה נתגרשה בפני ב"ד בצארניגעוו ואח"כ נסעה האשה לקרימינצוק ששם דירת אביה והמסדר אומר שטעה ושינה שם האשה מינקא וכתב מאינקא שטעה וסבר אשר כך יאות לכתוב. והגט אינו שקרע המסדר את הגט אחר נתינתו לידה:

שנינו בגיטין פרק הזורק גט דף פ ע"א. כתב סופר (אחד גט לאיש לגרש בו אשתו) ושובר לאשה (לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה) וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש (פי' וטעה הסופר כשמסר להן השטרות ונתן גט לאשה ושובר לאיש והן מסרו זה לזה והלכה זו ונשאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר) ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש (שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט) ושובר מיד האשה. תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

ובגמרא ביבמות פרק האשה רבה דצ"א ע"ב אהא דאיתא שם במשנה ואם נשאת שלא ברשות (ב"ד שבאו שני עדים ואמרו מת בעלך וניסת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להיתר ב"ד) מותרת לחזור לו (דאנוסה היא) אמרינן מתיב עולא מי אמרינן מאי הוה לה למיעבד והתנן כתב לשם כו' ת"ש כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה (שהבעל נותן שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר שאם לא היתה נותנת לו שובר לא יפרע לה כתובתה) וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה (כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה וקבלה שובר והיא נתנה לו גט) ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש ושובר מתחת ידי האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמאי נימא מאי הוה לה למיעבד (ור"ל דא"כ נאמר דאנוסה היא ומותרת לחזור לראשון כמו בנשאת שלא ברשות ב"ד אלא בשני עדים. מנחם) ומשני איבעי לה לאקרויי לגיטה. וכתבו התוספת סלקא דעתך דהכא לא שייך איבעי לה לאקרויי גיטא כמו לעיל (גבי היה במזרח וכתב במערב) דהכא מיירי אפילו אקריאת גיטה אחר כתיבה קודם נתינה ועייליה לבי ידי' ואיחלף. ומשני דאיבעי לה לאקרויי לגיטה לאחר שנתן לה הסופר עכ"ל. ובפ"ב דגיטין די"ט ע"ב בתוספת ד"ה צריכי למיקרייה לתירוץ הראשון כתבו דנהי דאסורה להנשא בדלא קרייה מ"מ אם נשאת לא תצא ושכן מורה הסוגיא דיבמות דצ"א ע"ב הנ"ל ולתירוץ שני כתבו אי נמי התם בעייליה לבי ידיה וקנסינן לה דאיבעי למיהדר מיד לאקרויי או לאחר נתינה עכ"ל. ובחידושי הרשב"א בגיטין שם משמע שתופש יותר כתירוץ השני:

והשתא בנד"ז של שאילתינו י"ל דלא שייך כלל איבעי לה לאקרויי לגיטא. כי י"ל הקריאה היא בכללות איך שזהו גט ושנכתב שמו ושמה ושם עירו ועירה. אבל אין הקריאה חיובית לדקדק אם נכתבו כ"כ השמות בדקדוק. אך בתוספת דיבמות דצ"א ע"ב ד"ה ת"ש שינה שמו. מבואר דאפילו אם נמצא שכתב שם של גליל ביהודה שייך איבעי לה לאקרויי לגיטא ולשאל ולאסוקי אדעתה דכאן ביהודה אין שמו כך. וא"כ כמ"כ אם על שמה מינקא נכתב בגט מאינקא י"ל שייך ג"כ איבעי לה לאסוקי אדעתא ולישאל אם שמה נכתב כהוגן. וכיון דלא שאלה י"ל אינה נידונית כאנוסה:

קיצור. בכותב בגט מאינקא במקום מינקא ונשאת. יש להסתפק אם נדונית כאנוסה. או שייך ג"כ איבעי לאקרויי לגיטא היינו לשאול אם נכתב כהוגן. ואינה נידונית כאנוסה אלא תצא מזה ומזה: