א

סימן שנח

8בס"ד אור ליום ג' כ"ג מרחשוון תקצ"א לפ"ק. לכבוד הוותיקים אנשי עיר טאבאלסק:

מכתבם הגיעני בין כס' לעשור העבר נידון העגונה ששאלוני אשתקד. והנני להשיב. אם הרגל הוא עד למעלה מהארכובה תנשא כמבואר במשנה דיבמות פרק ט"ז משנה ד' ובגמרא שם דף קכ"א. ופירוש מן הארכובה ולמעלה. היינו מפרסת הרגל עד למעלה מעט ממקום הנקרא קניע. ואם אפשר שיתברר שבשעה שנטבע היה ודאי מלובש בשטיוול מה טוב. ואם אי אפשר שיתברר זה. אזי אם ידוע עכ"פ ע"י האשה העגונה או ע"י אבי הנטבע שבשעה שנסע מביתו היה מלובש בשטיוול ואניצע ולא היה רק מספר ימים מועטים מעת שנסע מביתו עד שנטבע. אזי גם באופן זה יש להקל אם עכ"פ בלאו הכי ידוע ע"י הגדת הא"י שנטבע האיש על כל פנים טביעה גמורה כמבואר במכתבם מיום ו' עש"ק ד' סיון תקפ"ט שהגיעני. אמנם אולי יש מנהג שם לפשוט השטיוול בעברם על מעברות המים אז אין להתירה אא"כ ידוע בודאי שהוא לא פשט והיה מלובש בהן כשהיה על המעברות. אבל אם אין שם מנהג יש להקל. כל שידוע שהי' מלובש בהן בנסעו מביתו כשלא היה רק ימים מועטים מיציאתו מביתו עד שנטבע. וכל זה כשהרגל הנמצא הוא עד למעלה מהקניע. אבל אם הוא רק מפרסת הרגל עד הקניע אין להקל. אבל אם הוא אפי' רק מעט מזער למעלה מהקניע יש להתירה. ומ"מ יש לה להמתין שנים עשר חודש מיום שנמצא הרגל והשטיוול. ואז אח"כ תחלוץ לאחי הנטבע: