יד

והנה נלע"ד שבדין זה דהחליט המרה"צ להקל מחולקים החמ"ח ומהרי"ט אף לפ"ד הרא"ש היותר מיקל בדין זה בעובדא דמכלוף בן מלול. דלדעת החמ"ח ס"ק ל"ח שפי' בטעם היתר שהתיר הרא"ש אשת מכלוף בן מלול לפי שאשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד לילך לפאס לא חיישינן דילמא בעלה אזל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג כו' אע"ג דשכיחי שיירתא מ"מ אין זה ודאי שמי ששמו כשמו הלך ג"כ לפאס כו' אלו דבריו. והמתבאר מהם דאפילו אין לנו ידיעה מפאס שלא הוחזק שם רק מכלוף בן מלול א' לבד יש להתיר כדסיים אין זה ודאי שמי ששמו כשמו כו'. אבל מהרי"ט חאה"ע סי' ל' פי' להדיא דהטעם משום שבעלה הלך לפאס וגם לא הוחזק בפאס מכלוף אחר וז"ל שהלשון הזה מורה באצבע שלא הוחזק מכלוף אחר בעיר פאס וכפל שם הדברים יעו"ש ד"ה והנדון של הרא"ש כו' וד"ה ומעתה בנדון שלפנינו הואיל ולא הוחזק דוד טובי אחר כו' דלכל הפחות בעיר א' לא חיישי' לתרי משם א' שלא הוחזקו ואע"פ שלא חקרו ולא פשפשו כו' יעו"ש. מבואר דדוקא פשפוש א"צ אבל צריך עכ"פ שידונו בעיר ההיא איך דשם לא יוחזק אחר בשם זה משא"כ כשדנין בעיר אחרת וא"י כלל אם הוחזק שם אחר וכ"ד הב"י בק"ע סי' קכ"א שכ' ג"כ כן ע"ש וגם ד' החמ"ח יש לכוון כן וכן עיקר. ועיין בצ"צ סי' נ"ח שהתיר ג"כ בשמו וש"א כשידוע שבעל האשה יצא מעיר זו שמעידין שמשם הי' זה המת והיינו משום דלא הוחזק אחר שיצא וכעד"ז בהלך למקום פ' ג"כ משום לא הוחזק כו' ע"ש. והיינו דוקא כשידוע לנו שלא הוחזק במקום ההוא שנים. אבל כשא"י לנו כלל אם הוחזק או לא אין שייך להתיר ואפשר שגם דעת המרה"צ כן ואין כאן מחלוקת. אך א"כ אין מקום לקושייתו בס"ק ע"ג ד"ה אולם מה שיש. דכיון שבפאס לא הוחזקו שנים א"כ מאי נפ"מ שהוחזקו עוד מכלוף במקומות אחרים. הרי רק מכלוף דפאס נהרג ושם לא הוחזקו שנים. משא"כ התוס' מיירי בהוחזקו שני יב"ש בעיר א'. ויש להתיישב בזה. מיהו בלא"ה לק"מ דנת"ל אות י"ג דזה לא חשיב הוחזקו:

במרה"צ ס"ק ע"ו אות ח' אפילו כו'. (לפמש"ל אפי' העידו על שם עירו רק שאין דנין בעירו והוי ספק ממש אם הוחזק אפ"ל דלא מהני אפילו תרתי לטיבותא). וכ"מ בתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"א לענין גט ומינה לדידן גבי עיגונא. (רק צ"ע בכ"ז אולי יהי' מהני מצד צירוף סימנים בינונים):