יא

אך ראיתי להגאון בעהמ"ס מרה"צ דברים כנגד משנ"ת והוא שפסק ססעי' י"ט סס"ק ע"ו. וז"ל אות ז'. אם לא העידו כ"א בשמו וש"א בלא ש"ע אם אין הש"מ במקום שמת שם מכל המקומות משום צד בזה שריא לכ"ע כמ"ש בס"ק ע"ב וכ"ד הרח"ש והיינו דוקא בידוע שבעלה של זו הלך לשם עכ"ל. וז"ל בס"ק ע"ב לדעת בהמ"א והרא"ש והטור דפסקו בעיגונא סגי בחדא לטיבותא כו' א"כ אם ידוע שבעלה של זו ודאי הלך באותו מקום או דרך שהעידו שמת שם יב"ש דאפי"ת כיון דלא העידו על שם עירו כהוחזקו דמי מ"מ הא גם בהוחזקו אי לא שכיחי שיירות לא חיישינן עכ"ל. ודבר זה אינו נכון וכמש"ל אות ו' באריכות דאין ללמוד כלל עיגונא מגט בזה. דשאני התם דידעינן דודאי אבד גט כו' וכמ"ש בתשו' כאאזמו"ר הגאון ז"ל ד"ח באריכות. והנה אם היינו מחליטים כדבריו דכהוחזקו דמי ודאי אין להקל לפ"ד התוס' דגיטין (דכ"ז ע"א) ההובא לעיל אות ז' שתירצו דלא הקילו בהוחזקו רק כגון דידעינן כו'. גם לשיטת הרא"ש ובהמ"א י"ל דל"פ ע"ז דבהוחזקו אין להקל אא"כ ידעינן דמזה נפל גט. ולא סגי במה שידענו שהשליח עבר דרך שם דאלת"ה תיקשי להו מהא דהחמיר רבא גבי ענן מחגרא לחוש לגמלא פרחא שרחוק יותר מאין הש"מ ובודאי ידענו שענן זה בעל האשה ישנו בנהרדעא. והרי רבא ס"ל כרבה אעכצ"ל דמודי' הרא"ש ובהמ"א דבהוחזקו אין להקל אא"כ ידעינן דאבד גט כו'. ול"פ רק דבלא הוחזקו לא בעינן ידעינן שאבד. משא"כ לפ"ד התוס' דב"מ (י"ח ע"ב) סד"ה נפק אפילו בלא הוחזקו מיירי בידעינן שאבד כו'. וכיון שכן אם נימא דכהוחזקו דמי ודאי אין להקל כלל. ומה שנסתייע אח"כ מתשו' הריב"ש דמשמע ממנו להקל לשיטת בהמ"א והרא"ש אם הי' ידוע שבעלה של זו הלך לירושלים כו'. הנה באמת אין מהריב"ש שום ראי' כלל דז"ל ואפילו לפסק בהמ"א דפסק כר"ז (הוא ט"ס וצ"ל כרבה וכן יש שם כמה פעמים חילוף במקום רבה ר"ז ובמקום ר"ז רבה ע"ש) דלא חייש עד דאיכא תר"ל. בנד"ז יודה להחמיר אף אם נאמר שירושלים הוא מקום שאין הש"מ משום דכי בעינן ש"מ היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו ואין ידוע אם עבר שם אדם אחר ואבד גט כזה ששמו כשמו ולזה אין לחוש אלא בש"מ והוחזקו כפי פסק שלהם. אבל בנד"ז שלא ידענו שאברהם פארח בעלה של זו הי' דר בירושלים אף אם אין הש"מ יש לחוש שמנין לנו שהוא זה יותר מאחר כיון שאינו מזכיר שם עירו אלא שאומר מלכות קשטיליא וכש"כ שהוחזקו בקשטיליא רבים ששמו כשמו עכ"ל. ועפי"ז כ' המרה"צ דאם היה ידוע שבעלה של זו הלך לירושלים ואין הש"מ ל"ח לאחר כו'. ואין זה מוכרח. דהרי ל' הריב"ש כך הוא. היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו כו'. א"כ משמע דבגט אין להקל רק משום דידעינן ג"כ דאבד וא"כ האיך נדמה לזה מה שידוע שבעלה עבר דרך שם כנ"ל. רק התם בנדון הריב"ש שאני שהועד שידוע שלא הי' רק אברהם פארח א' בירושלים כל זמן משך שנים ההוא. וא"כ אם ידענו ג"כ שאברהם פארח בעלה של זו הי' דר בירושלים אז. יש כאן עדות שלם שהוא המת. וכבר נת"ל סוף אות י' אפי' בפחות מזה דהיינו אם ידענו ששם לא הוחזק אחר כו' וכש"כ בנד"ז דהוחזק וידוע דליכא אחר. אבל הנדון של המרה"צ הוא בלא הוחזק שם דליכא אחר וגם אין ללמוד מהריב"ש: