א

סימן שנד

מהרי"ק שקכ"א כ' שני טענות להקל ע"פ הודאת הרוצח האחד דכיון דאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד חשוב כמו מסל"ת השני משום חזקה דאם לא הי' הדבר אמת לא הי' מרע נפשיה. וע"ז השיב מהריב"ל דהא ממ"נ אפי' הדבר אמת למה ליה למרע נפשיה לחייב ראשו אע"כ שההכרח הביאו דיראת היסורים גרע לו ממות. ובחר ברע במיעוטו. וכיון שכן דילמא דלאו קושטא היא הודאתו אלא דמפחד היסורים הודה כן:

הג"ה ולכאורה יש ראי' למהריב"ל מהמשנה פב"ת דעדיות שהובאה פ"ב דכתובות דכ"ו ע"ב אם אתם מאמינים שהורהנה האמינו שלא נסתרה ולא נטמאה כו' ואעפ"כ לא האמינו. כיון שהיו פסולי עדות וגם שהעיקר שראוי להאמין היינו מצד ממנ"פ. אבל בנד"ז שאין כאן עדות כלל מדינא וגם אין ממנ"פ רק אומדנא והוכחה ויש לדחות האומדנה דבחר הרע במיעוטו. י"ל שאין כאן עדות. עכ"ה: