א

סימן שנג

שאלה אם אפשר להתיר אשת ר' משה הנזכר למטה עפ"י הגביות עדות מהודאת הרוצח במקום משפט דליעפליא כנז' למטה:

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה מ"ו שלום מאיר ר"מ ומ"ו סעדי' בו"מ ממחננו לעפלי' ואמרו לנו בתורת עדות כדת באליונ"ע בזה"ל אודות הנהרג ר' משה וויישין מיר דיא מעשה קלאר כי מיר זיינען סודיעת במאיס טראט ובלעדינו לא הי' שום מעשה דבר והמעשה כך הי'. ד' ימים קודם ר"ה תקפ"ט הלך איש אחד למלון ושמו ר' משה אשר עסקיו הי' תמיד עם ערלים של מלון הנ"ל. וקודם ר"ה הנ"ל הי' לו מסחור עם ערל נפח א' ממלון הנ"ל. וממלון הנ"ל לא בא בחזרה לביתו. ובאתה אשתו למחננו לעפלי' אחר יוה"כ מטשאסניק והיתה צועקת ע"ז ונסעו אנשים מכאן לעפלי' לחקור אחר האיש ר' משה הנ"ל ושמעו שם מהמסחור של ר' משה עם הנפח הנ"ל. ושאלו את הנפח היכן הוא. והשיב. אמת שהי' אצלי וסחר עמו גם הסוס שלו וטו"ת ושארי חפצים הם אצלי אבל לא נודע לי להיכן הלך ממני. רק זאת שמעתי מערלית אחת שראתה אותו באותו יום שהלך ממני עם שכני ערל יוזיפאט ליער ובחזרה ראתה הערלית את הערל יוזיפאט לבדו ולא הי' עמו ר' משה הנ"ל ומחמת זה חשבו שהחייב הוא הנפח. אח"ז הי' בנו של הנפח הנ"ל במחננו לעפלי' וירא לנפשו מחמת אביו הנפח הנ"ל. והודיע שערל יוזיפאט ג"כ במחנינו הנ"ל. וכאשר זוגתו נתנה פראשעניא ע"ז לקחו את בנו של הנפח הנ"ל וגם הערל יוזיפאט ונסעו עמו אסעסער ולהבדיל ר' שלום מאיר הנ"ל. וכאשר באו קרוב למלון הנ"ל השמיט יוזיפאט א"ע מהעגלה כי הי' בלא כבלי ברזל ובלא קלעציל וברח. והסודזיעת הנ"ל נסעו למלון הנ"ל ועשאו סליעדסטווע בלעדי יוזיפאט הנ"ל. רק חקרו ודרשו את הנפח הנ"ל ושארי ערלים. ולא נתוודע שם שום דבר. רק שכל הערלים אמרו על יוזיפאט שהוא גנב ואיש רע ובליעל. ואח"כ אחר כמה שבועות נתפס יוזיפאט הנ"ל במחננו לעפליא וחקרו ודרשו אותו במשפטם ולא הודה מאומה ועזבו הסודזיעות הנ"ל את הערל יוזיפאט הנ"ל לחירות על ערבות של האדון שלו מחמת שטען האסעסער אם הי' היהודי נמצא מת היינו דנין אותו כדת אף בלי הודאתו מחמת שניכר שהוא הרוצח אבל כעת שלא נמצא כלל למה לנו להחזיק את הערל כאן אפשר שר' משה הנ"ל הלך לדרכו באיזה דרך אחרת. ונמשך הדבר הזה עד קיץ העבר שהיתה זוגתו של ר' משה הנ"ל בוויטעפסק ומסרה את האסעסער וביקשה לעשות סליעדסטוויא חדשה ונשלח מוויטעפסק לכאן לעפליא את האדון סטרפצע על סליעדסטווע ונסע הסטרפצע עם ר' סעדי' בו"מ להמלון הנ"ל ובאותו זמן לא הי' הערל יוזיפאט הנ"ל בביתו שנים חדשים קודם הסלעדסטווע הנ"ל. ולקחו את ה ערל הנפח והביאו אותו לכאן ליעפלי' בלא כבלי ברזל וחקרו ודרשו הסודזיעת הנ"ל את הערל הנפח הנ"ל והודה. והיינו שאמר לו ערל הארשים שכן של יוזיפאט שיוזיפאט הודה לפניו שהוא הרגו והמעשה הי' כך שהלכו שניהם ביחד יוזיפאט והערל הארשים מחצר ואמר הערל הארשים ליוזיפאט הנ"ל בזה"ל העטא זאנאצנא שטא העטא טוואיא ראבאטע אט העטא זידא מושו והשיב לו אמת שאני חייב בזה אך לא דמיתי שיהרג בכך כי בהכאה אחת מת וההודאה של הנפח הנ"ל הי' מחמת שדחקו אותו מתחלה מעט. אח"כ שלחו אחרי הערל הארשים הנ"ל והביאו אותו ג"כ בלא כבלי ברזל וחקרו ודרשו אותו ג"כ בלא כבלי ברזל ולא הודה עד ששלחו אחרי הערל הנפח והעמידו אותו עין בעין עם הערל הארשים הנ"ל והתחיל הנפח הנ"ל לבקש ולהתחנן לפני הערל הארשים הנ"ל בכדי שיודה האמת להקל אשמתו והודה הארשים הנ"ל מכוון כדברי הנפח ממש. ושאלו אותו היכן מונח היהודי הנהרג הנ"ל והשיב שאינו יודע כי תיכף כאשר שמע מהערל יוזיפאט שהוא הרגו נבהל הערל הארשים הנ"ל ולא יכול לדבר עמו עוד מזה. אח"כ שלחו להאדון של יוזיפאט שהי' ערב בעדו שיעמיד את הערל יוזיפאט להסוד לליעפלי' ובתוך משך שלשה או ד' ימים העמיד האדון הנ"ל את הערל יוזיפאט הנ"ל בכבלי ברזל לכאן ליעפלי' והתחילו לחקור ולדרושו ולא הודה כלום. ובשעת החקירה ודרישה לא עשאו מאומה אדרבה למדו אותו להקל לו. היינו שיאמר שמשגה הי' שדחפו ונפל על עצים ועל הברקנים ומת ממילא. ועוד שארי דברים למדו אותו להקל לו והכל בכדי שיודה היכן הוא קבור. וכ"ז לא הועיל כלום ולא הודה. ושלחו אותו לפלאליצע אחר כמה ימים נשמע מאיש חיל שהודה הערל יוזיפאט לפניו שהוא הרגו ונלקח פעם שני לדאפראס וחקרו ודרשו עד שהודה בזה"ל אני ויהודי משה שמו הלכו ביער לראות דראניציעש ואמרתי לו שכאן יש א' שאק וחצי וגחן משה הנ"ל לראות ולמנות הדראנציעש ואמר משה הנ"ל שאין כאן א' שאק וחצי ובאתי אני לדראנציעש הנ"ל ודחף משה אותי והכעיסני מחמת שנתן לי קודם הליכתנו ליער שלשה כוסות יי"ש. ומחמת כעס תפסתי עץ רו"ק שטריזען עם שוק והכיתי אותו על ראשו פעם אחת ונפל ומת ולא דמיתי שיהרג בהכאה אחת. ותיכף נבהלתי וברחתי לביתי לעשות מלאכתי כל היום עד עת ערב ובערב קודם שקיעת החמה הלכתי לראות את ר' משה הנ"ל אולי הוא חי וראיתי אותו מונח על אותו המקום שהכיתי אותו מת. ולקחתיו והנחתיו אונטער איין קלאץ און דארטין איז גיוועזון פיל גראז לזאת האט מען דעם נהרג ניט גיזעהן. אח"כ נסעו עמו שיראה המקום שמונח הנהרג והראה המקום תיכף ביער. אך לא מצאו שם רק לחי העליון ולחי התחתון בלא בשר כלל עם מעט שיניים וגם הלחיים לא הי' בשלימות. וגם חתיכה של ארבע כנפות עם ציצית קצוצות וגם חתיכה חגורה הנק' קראייקע. ולא הי' שום סימן בזה רק עיקר הסימן הם ההודאות של הערלים הנ"ל. כל הנ"ל אמרו לפנינו ר' סעדי' בו"מ ור' שלום מאיר ר"מ בתורת עדות הנ"ל. ולראי' באנו עה"ח היום יום א' שבעה ימים לחדש שבט שנת תק"ץ לפ"ק פה לעפליא. נאום יצחק מרדכי מ"ץ דליעפליא ונאום ברוך במו"ה שלמה זלמן ונאום אברהם במו"ה יצחק זללה"ה זהו העתק מגב"ע ששלח לי הרב המנוח מו"ה יצחק מרדכי ז"ל שהי' מ"ץ דק' לעפליא:

במותב תלתא כחדא הוינא בא לפנינו ר' יוסף ב"ר אברהם והעיד לפנינו מה ששמע בקרעצים פרודניקעש מהפונדקית קאליענדזיחע שספרו להר"י הנ"ל ששמעה מהרעקרוטקע בזה הלשון זיא איז גיגאנגען אין הריבעת אין וואלד האט זי אן געטראפין אונטער א בוים דעם הרוג און זיא האט זיך דער שראקין און מער נישט גיזהן אז איין שטיק פאלע מבגדיו איז זיא גיגאנגען אין חצר של שטראמבערג ואמרה לו שמצאתי ההרוג. האט דער אדון הנ"ל איר פאר זאגט אז זיא זאל שווייגען. און האט גיהעשין פאר גראבין. אזוי האט דיא רעקרוטקיא דער ציילט פאר דער קאליענדזיחא און די קאליענדזיחא האט מיר דער ציילט דעם לשון. וכל הנ"ל העיד לפנינו בבקר קודם תפלת השחר בתו"ע מר' יוסף בהר"א הנ"ל ושמענו מפיו ולראי' באנו עה"ח היום יום ג' ח"י שבט תקצ"א לפ"ק. כל הנ"ל הי' בשנה ההיא באותו פרק שנהרג סמוך לאותו זמן:

נאום מאיר בלא"א מו"ה ברוך זצללה"ה ונאום ברוך מנחם מענדיל בא"א מו"ה אברהם ונאום ירחמיאל בלא"א כמו"ה פסח דפה ק"ק פישנא הנה מוסגר פה העתק מהגב"ע אשר הגיעני אשתקד מכבוד הרב המ"ץ המנוח מ"ו יצחק מרדכי. והנה העיקר להוציא ההיתר הוא מגב"ע ההוא. כי הגבי"ע השני אין בו רק הוכחה... בעלמא להיו' קצת סיוע. אמנם לשון הגב"ע מהרב המ"ץ הנ"ל. עם היות שבאו הדברים מבוארים... עכ"ז יש להסתפק בו בענין א'. והוא מ"ש שם ונלקח (יוזיפאט) פעם שני לדאפראש וחקרו ודרשו עד שהודה כו' עכ"ל... אם לא עשו לו נגישות ועינויים בדאפראש זה השני כמו שלא עשו לו נגישות בדאפראש הראשון שמבוא' כן בהדי' בגב"ע... שבדאפראש הראשון לא עשו לו נגישות כמש"ש. וז"ל ובשעת החקיר' לא עשו לו מאומה עכ"ל. והיינו [בדאפראש] הראשון. ואז באמת לא הודה כלל. אבל בדאפראש השני שבו הודה איך שרצח אין מבואר בהגב"ע [אם] גם בדאפראש זה לא עשו לו שום נגישות כמו בראשון. רק שהודה מפני שלא הי' אפשר לכחש כיון שנשמע מהאיש [חיל] שהודה (יוזיפאט) לפניו כמ"ש בגב"ע. או שמא לא הודה עד שעשו לו נגישות ועינויים. והנה האשה העגונה אמרה לפני שלא עשו לו שום נגישה גם בדאפראש השני. ואם כן הוא כדברי' אזי נלע"ד שיש להתירה מכבלי העיגון שתהי' מותרת להנשא. כי רוב תשו' גדולי האחרונים מתירין בכה"ג כמבואר בתשו' הרב"י והובא בק"ע סעי' קצ"ו ובתשו' מהר"ם לובלין סי' ק"י וסי' ק"ל והובא בק"ע סעי' שי"ז ובתשו' מ"ב סי' ס"ח. והובא בק"ע סעי' שצ"ג וסעי' שצ"ד. ובת' צ"צ סי' מ"ב והובא בק"ע סעי' תי"ד. וכ"ד הט"ז בי"ד שט"ז סק"ד. וכ"פ בשו"ת סדר אלי' רבא סי' ד. ואף מהריב"ל שהחמיר אפי' בכה"ג כמ"ש בק"ע סעי' ס"ג וכן מהראנ"ח הובא בק"ע סי' רכ"ד. וע' בבית שמואל סי' י"ז ס"ק מ"ט שהבי' פלוגתא זו. מ"מ י"ל שבנידון זה שמלבד הודאתו יש אומדנא והוכחה עצומה שהדבר אמיתי והיינו ממה שהראה המקום תיכף ביער ומצאו שם לחי העליון ולחי התחתון עם מעט שיניים וחתיכה של ארבע כנפות עם ציצית אשר נראה בחוש שהוא יהודי שנהרג עכ"פ ביער זה שידענו שהלך בו בעל האשה הזאת עם רוצח זה שניהם לבדם. גם מגב"ע השני שראתה הרעגרוטע ההרוג יהודי ביער הנ"ל. אשר מלבד היותה הוכח' עצומ' שדברי' אמיתיים. הרי י"ל דמילתא דעביד' לגלוי' כזה שבידינו לחקור עליו מיד לילך לראות אם ההרוג שם בכה"ג אפשר נאמן אפי' אינו מסל"ת גמור. עיי' בש"ך ביו"ד סי' צ"ח סק"ב. ועיי' בתה"א דף ק"ו ע"ב. ואע"ג דכל עדות אשה שמת בעלה נק' מילתא דעבידא לגלויי' ואפ"ה בעינן מסל"ת גמור אך באמת אין כל מלתא דעבידא לגלויי בגדר א' כמו שהאריך בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה. דדבר דאפשר למיקם עלי' דמילתא מיד עדיף טפי מסתם עדות אשה שמת בעלה כו'. וזהו ממש החילוק של הש"ך סי' צ"ח הנ"ל. ולא להקל שא"צ מסל"ת כלל. רק י"ל דהודאת הרוצח דאף שיש מחמירי' שאינו מסל"ת גמור רק קצת מסל"ת. מ"מ מהני בכה"ג דהוי מלדעל"ג מיד כיון שאומר שמונח ביער כו'. וכש"כ אחר שעמדנו על הנסיון ונמצא שם הרוג כנ"ל. לכך י"ל שבכה"ג גם מהריב"ל וסייעתו יודו להקל. וכ"פ בשו"ת סדר אלי' רבא הנז' למעלה. אמנם אם עשו לו נגישות ומחמת זה הודה בדאפראש השני אז כיון דבכה"ג אין לו דין מסל"ת כלל לכאורה קשה להקל אפי' בצירוף ההוכחה העצומ' הנ"ל. ואעפ"כ בשעת הדחק הגדול כזה שהיא אשה ילדה ורכה בשנים דבכה"ג יש להקל טפי כמ"ש בחמ"ח ס"ק ל"א. מה גם אם לא ימצאו לה היתר קרוב הדבר שתשב עגונה לעולם שהרי הדבר נראה ודאי שנהרג בעלה ע"י ערל הנ"ל. ולכן בכה"ג נלע"ד לסמוך ע"ד הרב"י בתשו'. והובא בקצרה בק"ע סי' קצ"ז. שאפי' הודו ע"י יסורי' ממש י"ל כל שעומד בדבורו ולא אמר אח"כ מה שהודתי שקר הוא רק עפ"י העינוי הוכרחתי להודות מה שלא עשיתי. ובפרט אם מספר המעשה באריכות איך היתה הריגה ושקר אין לו רגלים ובודאי קושטא קאמר. ועוד שהרוצחי' היו שנים ואיך כוונו שניהם לשקר א' אלא ודאי קושטא קאמר עכ"ל [וע' שו"ת אמונת שמואל סי' ט' ושו"ת חוט השני סי' צ"ה]. וכ"פ בספר עצי ארז סי' י"ז ס"ק ס'. ובנ"ד עדיפא טובא מנידון הרב"י שהרי סיפר המעשה באריכות סיבות ההריגה כמ"ש בגב"ע. וגם שלשה ערלים כיוונו הדברים ושנים מהם לא היו רוצחים דהוי הוכחה גדולה דקושטא אמר ונכרין דברי אמת. מהודאת הנפח והערל הראשו' שקדמו להודאת הרוצח והכניסו א"ע בסכנה שאם לא הי' מודה הרוצח לא הי' מניחים אותם. ואי שקר הדבר לגמרי מי הכניסם בכ"ז. וה"ל להציל א"ע באומרם עודנו חי כו'. א"ו קושטא אמרו. וזהו עדיף טובא מנידן הרב"י שהי' שם רצחנים. משא"כ כאן שערל הראשו' והנפח באו להציל א"ע. ולמה להם להציל בשקר לבדות דבר על יוזיפאט ואיך יכול החי להכחיש את החי מוטב הי' להם להציל א"ע בטענות אמת דקושטא קאי. א"ו מוכח דטפי דקושטא אמרו שיוזיפאט הרגו. וכמו שהודה הוא ג"כ. ונוסף עכ"ז ממה שהראה המקום ביער כו' כנ"ל שזה לא הי' כלל בנידון של הרב"י. וכיון שהרב"י הקיל בנידון דידי' להאמין להודאת הרוצח כש"כ וכש"כ בנידון זה. אך מ"מ היינו דוקא כשידוע שעמד יוזיפאט בדבורו ולא אמר אחר היסורים שבשקר הודה. אך מ"מ אין רצוני כלל להקל בכ ה"ג אא"כ בהסכמת רוב גדולי הוראה. אמנם אם כדברי האשה כן הוא שלא עשו לו שום נגישות ועינויים והודה שלא ע"י נגישות. נלע"ד להקל בפשיטות ע"י הצירוף הוכחות עצומות הנ"ל:

והנה כיון שבידו בקל לברר ע"י מ"ו שלום מאיר ר"מ ומ"ו סעדי' בו"מ מליעפלי' אשר בלעדם לא הי' דבר בשלועדשטווע. א"כ ימחול כת"ר לשאול מהם עפ"י תורת עדות כדת ואם יאמרו כדברי האשה הנני אומר הנלענ"ד להתירה. בטח. ואעפי"כ מפני החומר הנושא אין רצוני שיסמכו עלי לבדי כ"א בצירוף שני מורים מפורסמים או עכ"פ רב א' מפורסם בהוראה. ואם ההודאה היתה ע"י נגישות ועינויים אזי אם עכ"פ יודעים מ"ו של"מ ומ"ו סעדי' הנ"ל שגם אחר הנגישות הי' עומד בדבורו ולא אמר אח"כ שבשקר הודה מחמת העינוי אזי ג"כ מצד שעת הדחק נלע"ד להתירה אם יסכימו לזה ג' גדולי הוראה ונסמוך ע"ד עמוד ההוראה הרב"י. מה גם שהנידון דידן עדיף טובא הרבה. לכן עם היות שהרב"י פסק שם רק להלכה אבל למעשה לא יצאה הוראה להקל. רק שהי' מטעם אחר כמבו' בק"ע סי' ר"א. בנ"ד דיש הוכחה טפי טובא יש מקום להקל למעשה בהסכמת גדולי הוראה כנ"ל. ומצאתי ג"כ בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' ל"ט בשם ס' עזרת נשים שהתיר כה"ג שהכוהו השלטון והודה כו' מצד צירוף הוכחה כנ"ד שנמצא ההרוג בדרך ההוא כו'. והביא ראי' מגמ' דסוף ב"ב כפתיה ואודי. ועי' ב"י בח"מ סי' מ"ב דכפתיה ויסרו ביסורים ואפ"ה מהני ההודאה כמו שכתבתי שם בשם הנמוקי יוסף שלולי ההודאה הי' גובים בשטר ההוא כו'. ואף דשם הוי לאוקמא ממונא משא"כ בנ"ד להוציא מחזקת אשת איש. אך הרי ענין זה הוא בסוף עדות דהיינו בענין המעידין ובסופה אקילו רבנן. ומ"מ אם יהי' איזה שינויים ימחול עכ"ה להודיעני שנית. ואפשר עוד אתיישב בפרט זה אי"ה בענין אם הודה ע"י נגישות. מה גם דלכאורה זו להקל על סמך תשו' הרב"י העז"נ (שכ' שהסכימו עמו רבנים הרבה) אם יסכימו עמי גדולי הוראה כנ"ל. וכבר מלתי אמורה אם הי' ההודאה בלא נגישות יש להקל בפשיטות טפי וע"ד שכתבתי:

ידי' אה' ד"ש מנחם מענדיל בלא"א מו"ה שלו' ש' זלל"ה והנה הגם כי לכאורה יש עוד ריעותא וחסרון בגב"ע. שהרי בהודאת הרוצח לא נזכר רק שהרג יהודי משה שמו ואין כאן לא שם אביו ולא שם עירו. אמנם הנה בהודאתו לפני הגוי האראשים העטאהא זידא מושו נראה וודאי שעל משה הידוע להם הודה לפניו. וכענין מ"ש בק"ע סעי' ש"ע בשם מהרי"ט שהוא באלי הידוע כו' ע"ש וגם מהערלית מבואר שזה האיש משה בעל אשה זו נתלוה עם יוזיפאט. ואמנם גם בהודאת הרוצח עצמו אף שהוא אמר סתם אני ויהודי משה שמו כו'. י"ל דודאי עכ"פ הודאתו הי' על אותן ימים שלפני ר"ה שאז הלכו ביער. שהרי על זה הי' כל החקירה ודרישה. וכיון שידענו שבזמן הנ"ל נתלווה עמו משה זה א"כ מוכח ומובן שגם הוא כוונתו עליו. ודומ' למ"ש הב"י בתשו' הובא בק"ע סי' קפ"ב ומ"מ צריך שיבינו מדבריו כו'. דה"נ מובן מדבריו כן. ומ"מ אם אפשר לברר מפי ר' שלום מאיר ר"מ ור"ס הנ"ל איך הרוצח ודאי נתכוין והודה על זה האיש משה בעל אשה זו או על כל פנים על אותו משה שהי' אצל נפח ושהניח שם הסוס ושהי' הודאתו על זמן ההוא שלפני ר"ה נכון לברר כ"ז מפיהם. ואם א"א להתברר נ"ל ג"כ שאין לעגנה עבור זה כיון דעכ"פ מהודאת הנפח והגוי הראשים מבו' בפי' שכוונתו על משה זה. ולדעת תשו' סדר אלי' רבא יש לסמוך על הודאתם ג"כ כיון דעלייהו הוי רמו לגלויי מילתא נדון יהודי זה כו' ע"ש. ועוד שכן מוכח עכ"פ מהודאת הרוצח ג"כ אף שלא ביאר בפירוש. לכן אין לחוש כ"כ. מה גם שהי' ידוע שהוא הי' רגיל בכפר הנ"ל. וע' בתשו' הרמב"ם ראובן הי' נושא ונותן כו' כמנהג בכפרים של עכו"ם וכו'. וע' בסדר אלי' רבא ד' י"ז ע"א שביאר טעמו בזה. ובנד"ז אף בהודאת הרוצח עצמו אפשר יש הוכחה טפי שנתכוון למשה זה מהוכחה בדברי הגוי' ההיא שנתכוונה לראובן כו'. שהרי הגיד שמו. משא"כ התם. וההוכחה שנתלוה עמו ושהי' רגיל שם אפשר הו"ל כהוכחה דהתם. וכש"כ שיתר ע"ז בנ"ד שהנפח והאראשים הגידו בפי' על משה זה. א"כ כשא"א להתברר פרט זה יש להקל לפע"ד. אך אם אפשר לברר יש לברר ולשאול מהם: