א

סימן שנא

ע' בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' ט' מה שהשיג עליו דודו הגאון ז"ל על מה שרצה לומר דטב"ע בחתימה היינו דוקא שראו תחלה אותה חתימה עצמה. שדברי דודו ז"ל נכונים. וכמדומה דאשתמיטתיה להבית אפרים לשון הר"ן פרק האשה שנתארמלה גבי וביוצא מתח"י אחר. דמבואר בהדיא דטב"ע היינו אפילו שהעדים המכירי' בטב"ע לא ראו כלל שעדי' החתומי' חתמו על שטר זה. אלא ודאי פי' טב"ע היינו שמכירין חתימתן בעצם מכבר כו'. ועיין בשט"מ שם ד"ה אמר רב שימי בר אשי וביוצא מתח"י אחר א"נ כגון דאתו סהדי ואמרי אשתמודענא לה דהוא חתימת פלוני כו' עד א"נ דאיכא סהדי כי חתמי להו בהאי שטרא כו' ע"ש. הרי בהדיא דלפי תירוץ ראשון א"צ שיראו העדים כי חתמי בהאי שטרא. ותירוץ זה הוא שהסכימו עליו התוס' והרא"ש והר"ן ושא"פ ולא חשו לקושיית השט"מ שהיא הקושיא שהקשה הסמ"ג מפרק גט פשוט: