א

סימן שנ

שאלה:

אל כבוד אדומו"ר שליט"א:

אשאלה מכבוד אדומו"ר איש אחד מעירינו נסע מפה לק"ק דענעבורג. ושבת שם אצל אמו הזקנה המשרתת שם. אחר השבת נסע משם עם בעה"ב אחד בלייווע והוטבע הלאייווע בנהר דווינא סמוך ב' פרסאות מהעיר. הבעה"ב מצרה נחלץ והאיש ההוא נטבע במים. ונמצא נטבע אחד במקום טביעת הלאייווע סמוך לדופן הלאייווע ממש. ומחמת שאשת הנטבע היא פה כתב אלי המ"ץ דשם לעיין בדינא דהאי איתתא. ושלח אלי בגב"ע מהאנשים אשר הכירו הנטבע. והגידו לפני ב"ד דשם בתו"ע באליונ"ע. שכשהובא הנטבע ההוא לקוברו בדענעבורג ראו שלא נשתנה פ"פ והכירו היטב בצורתו שהוא בן האשה הזקנה המשרתת בעירם. רק שמו ושם עירו לא נודע להם. גם שמש דח"ק דשם העי' לפניהם שראה בו בעת הטהרה שאצבע הקטן שבידו הימנית הי' עקום ונכווץ. אך כתב המ"ץ דשם שהדבר צ"ע מחמת שמצאו אותו אחר ג"י. והעדים ראוהו אחר כמה שעות מעת שהושלך מהמים:

ולפי דעתי הקלושה והחלושה נראה להתיר האשה הזאת מחמת שלדעת התוס' באין חבלה בפניו וגופו שלם מעידין עליו אף לאחר כמה ימים. ובנפל למים דמצמית צמותי אפילו אשתהי. יעו"ש בבי"ש ס"ק פ"ו. אף שהרמב"ם והרשב"א וסמ"ג חולקים על כל הקולות שהקילו התוס'. וגם השו"ע כתב שאינו מחוור בעיני אחרונים הא' כי הב"י בשם מהרי"ק וז"ל מאחר שבעלי התוס' כתבו בפשיטות להתיר. והרר"ע דבתרא הוא פסק הלכה למעשה כר"ת. וגם מהר"ם הביא דבריו להתיר. והטור ג"כ אינו מביא שום חולק ע"ז. פשיטא שכדאי לסמוך עליהם גם שלא בשעת הדחק. ובתשו' המבי"ט ובן לב הובא בקו"ע כתבו ג"כ דלדעת הרא"ש והטור דמי שלא ראה הטביעה אף הגוף שלם א"צ לאלתר. ובח"מ ס"ק נה הביא ג"כ פוסקים בזה והכריע לקולא. בפרט בב' עדים דא"א כלל בדדמי:

ובנ"ד אפשר שאין צריך לכ"ז. כי אין אנו צריכים לסמוך כאן על ט"ע כיון שע"א מעיד שראה בו אצבע עקום וניכווץ שהוא ס"מ. כמבואר בב"י בשם הרד"ך. אך אפשר שאין לסמוך על סימן זה לבדו משם שהוא מלתא דשכיחא קצת במדינתינו בעתים הללו לא הוי ס"מ. והתוס' והרשב"א גבי משאל"ס ס"ל דאת"ל סימנין דרבנן בעינן סי' מובהק דווקא אע"ג דמשאל"ס דרבנן. אמנם בצירוף סי' דצמצום המקום כנידון זה שהועד שאצבע הקטון שבידו הימנית הי' עקום. אפשר דהוי ס"מ דהוי דומי' דנקב בצד אות פלונית. ואפשר שיש לצרף לזה סימני כליו. הגם דאוקי הש"ס לתירוץ א' דכלים חיישינן לשאלה. הא כתב מהרי"ט דבגד ציצית ודאי לא מושלי אינשא אם ידוע שכשיצא מביתו לא הוליך עמו אלא ציצית אחד. ועדיפא טובא מכיס וארנקא:

אך לבי נוקפי להוציא מפי היתר ס' א"א. לכן אבקשה מרוכת"ג אדומו"ר להורות לי הדרך אשר נלכה בו והמעשה אשר יעשון:

נאום אברהם שבתי בא"א מו"ה ארי' ליב מ"ץ מקמאיי תשובה:

במכתבו הראשון וגם בשני מבואר שהנידון הוא משאל"ס דרבנן. מסתמא יש עדות שנטבע טביעה גמורה. הגם שבהגב"ע מהרבנים דדע"ב נזכר רק ההכרה בטב"ע. שהכירוהו שני עדים בהכרה מעלי' בטב"ע בפניו. ושצורתו לא נשתנית כלל ממה שראוהו ביום ש"ק העבר בהיותו אצל אמו. ושהי' לו געלע הא-ר. ועד שלישי העיד על סימן עקמומית האצבע. וסימני הבגדים שאמרה חמותו. אבל לא נזכר כלל גב"ע על הטביעה. אך מסתמא בוודאי יש עד ע"ז ג"כ. כיון שרומע"ל כותב שזהו משאל"ס דרבנן. ואולי עדות זה הוא מהבעה"ב שהי' עמו על הלאייווע שהוא ניצול. מסתמא הוא מעיד שזה נטבע. רק תמיהני מדוע לא עשו גב"ע מזה:

אך עכ"פ כיון שהאמת הוא כן. שידוע ע"פ הבע"ב שזה השכיר שהי' אצלו. דהיינו בן האשה שבבית ר' חייקל במ"ו פנחס מד"ב נטבע. א"כ במשאל"ס דרבנן ודאי יש לסמוך על כל הנהו צדדים שכ' רומע"ל. האחד דעת התוס' דק"כ ע"א שהובא בשו"ע סעיף כ"ח דכשאין שום חבלה בפניו וגופו שלם מעידין עליו אפי' לאחר ג"י. דאף שהרמב"ם וכמה פוסקים חולקים עליהם. מ"מ גם להרמב"ם אפשר אמת כן לדעת ר' יהודא בן בבא לפמ"ש התוס' דקכ"א ע"א ד"ה לקולא פליגא. שי"ל ג"כ דפליגי בין לקולא בין לחומרא. דלפ"ז כיון שלא נשתנית צורתו כלל וגם הי' הג"י במים. רק שנשתהה אח"כ איזה שעות. י"ל דלריב"ב מעידין עליו. ולא נחלקו על התוס' רק מה שהתוס' מתירים כן לדעת התנא קמא. אבל לריב"ב גם להרמב"ם י"ל שאמת הדין. ואע"ג דאנן ודאי קי"ל כת"ק. מ"מ במשאל"ס דרבנן יש מקום לסמוך על התוס' שלשיטתם הדין כן גם לת"ק. יש לסמוך עליהם עכ"פ במים שאל"ס כיון בירושלמי יש דעה דהלכה כריב"ב:

השני מצד צירוף סימן האצבע העקום וסימני כלים. לכל הנ"ל יש מקום להתיר אף אם לא היה זה דין משאל"ס. לדעת תשובת עה"ג סי' ע"ב והנו"ב סי' לא. וכאשר הביא ג"כ במרה"צ סעיף כ"ד ס"ק פ"ו שהקילו בטב"ע דלאחר שלושה ימים עם סי"ב בגופו. רק שהביא שם שמהרח"ש נסתפק בזה והכריע דלא מהני. וי"ל דאף למהרח"ש זהו באיסור דאורייתא דהיינו אלו לא הי' ידוע שנטבע. אבל בנד"ז שידוע שנטבע. וה"ל רק איסור משאל"ס דרבנן. י"ל דודאי יודה מהרח"ש ג"כ בזה כדעת תשובת עה"ג. מה גם שיש עוד צירוף סימני בגדים המבואר במכתב רומ"ע. לכן אם מסכים מע"ל להתירה ורבני ק"ק דע"ב. הנני מצטרף עמהם ג"כ להתירה:

מנחם