א

סימן שמז

ע"ד שאירע בקהילתינו ק"ק טשארנאביל שנסעו שני אנשים מכפר קריוואהרע הסמוך לקהילתנו ח"י אייר דשנת תק"פ בי"ת על הספינה א' בנהר פריפיעוט ושמם היו אחד יונה בן ברוך והשני חיים אליה בר' יוזפא ונטבעו שניהם ר"ל. וחפשו אותם בחיפוש אחר חיפוש ולא נמצאו. וכהיום ביום א' ששה ועשרים ימים לחודש מנחם אב דשנת דלמטה. בא ערל א' והגיד שמצא את הר"ר יונה הנ"ל. צף על פני המים דנהר הנ"ל. וקשר הערל הנ"ל את הר' יונה הנ"ל לפארום דכפר ליליאב שהוא רחוק ממקום שנטבעו ערך חמשה או ששה פרסאות. ויצאו כמה אנשים מקהילתנו כדי להכיר אותו ואח"כ באו האנשים אלו לפנינו ב"ד הח"מ. ובמותב תלתא כחדא הוינא ובאו לפנינו ב"ד ח"מ. מו"ה צבי במו"ה יהודא ומו"ה דוב במו"ה אלכסנדר. והעידו לפנינו בתורת עדות באליו"ע ובעונש השבועה ובח"ת בזה הלשון. מיר זיינן גיקומן לפארום הנ"ל איז דער ר' יונה גילעגין במים מיטון פנים ארא-פ הא-בין מיר אים דער קאנט אופין גוף וועדליג זיין גרייס אז דא-ס איז הר"ר יונה הנ"ל גם הר"ר יונה הנ"ל הא-ט גיהאט ניט קיין ריינע קאפ הא-בין מיר דאס אוך דער קאנט היינו מיר האבן גיטאפט מיט די הענט די סטוריפק וואס עס איז גיווען ביי אים אויפין קאפ גם די בייא האר וואס בייא אים איז גיווען אופין קאפ אונטין הא-בין מיר אוך דער קאנט דער נאך זיינן מיר אריין גיגאנגען אין וואסער און האבין אים אייבער גיקערט מיטין פנים ארוף איז דער פנים גאר גאנץ גיווען מיטין חוטם נישמער מיר היבין אים ניט דער קאנט אופין פנים און ער איז גיווען אן גיטאן אין אלע קליידער היינו אין איין העמד און ארבע כנפות און תחתונים און אין שיך און זאקין און אין איין לייביל מיט איין האנטוך פאר גארטלט האבין מיר גיפרעגט לאשת הר"ר יונה הנ"ל וויא זי איז גישטאנען פון ווייטען. האסטו עפיס סמנים אוף דאין מאן ר' יונה הנ"ל האצי גיזאגט איך האב איין סימן אופין ארבע כנפות ער איז פון ווייסע דימקא און אין איין זאייט פון איין פאכווע איז אנדרע דימקא היינו שווארצע מיט ברייטע פאסקעס האבין מיר אוס גריסין צו שטיקלך פון דער דימקא און פון דער דימקע און האבין אוס גיוואשין. האבין מיר גיזעהן אז עס איז וויא זי זאגט גם זיא האט גיזאגט אז עס איז גיוועזין אין ארבע כנפות איין קעשינקע צום הארצין. איז אוך אזו גיוועזן גם זיא האט גיזאגט אז די ארביל פון העמד זיינען אין איין טוך און איין מאל גישטעפט און דער סאטן איז איין סוראווער איין גראבער האבין מיר גיזעהן אז עס איז אזו וויא זי זאגט גם זיא האט גיזאגט אז דער לייבעל איז פון דימקא מיט לאייוונט אונטער גישלאגין און גישטעפט אוף קלאצע און אין דיא פאלעס האט ניט גיסטאייעט קיין לאייוונט איז איין גיזעצט קיטייע ייאחאנקע האבין מיר גיזעהן אז דאס איז אויך גיווען אלץ ווי זי זאגט גם זי האט גיזאגט אז דער האנטוך וואס ער איז צו גיגארטילט איז פון איין זאייט מיט איין פחאניק און די אנדרע זייט איז אפ גישפאלטין און ניט פר זיימט האבין מיר גיזעהן איז אוך אזו גיווען וויא זי זאגט גם זי האט גיזאגט אז די זאקין פון אונטין זיינען אן גילאטט גיווען מיט לייוונט האבין מיר אוך גיזעהן איז אוך אזו גיוועזהן כל הנ"ל העידו לפנינו ב"ד ח"מ העדים הנ"ל בתורת עדות כנ"ל עוד בא לפנינו ב"ד ר' יוסף בר' בצלאל חותנו של הר"ר יונה הנטבע הנ"ל והעיד לפנינו ג"כ בתורת עדות כנ"ל ג"כ על כל הנ"ל וגם העיד לפנינו בזה"ל אז ער האט אים איבער גיקערט קודם שבאו האנשים הנ"ל האט ער אים דער קאנט אופין פנים גם בא הר"ר יהושע בר' צבי והעיד ג"כ בתורת עדות כנ"ל והעיד ג"כ בזה הלשון בשעת מעשה אז די אנשים הנ"ל האבין אים איבער גיקערט האט ער אים דער קאנט אופין פנים גם בא לפנינו הר"ר מענדיל בר' יוסף והעיד ג"כ בתורת עדות כנ"ל בזה הלשון אז ער איז גיקומען בשעת אז די שלשה אנשים האבין אים איבער גיקערט האב איך אים דער קאנט אופין פנים. כל הנ"ל העידו לפנינו ב"ד הח"מ בתורת עדות באליו"ע ובעונש השבועה ובח"ת ולראי' באנו עה"ח לא להתיר עד שיתירו גדולי הוראה היום יום ד' ערב ר"ח אלול דשנת תקפ"ג לפ"ק פה ק"ק טשארנאביל:

נאום נתן נטע אב"ד מטשארנאביל נאום אשר אנשיל במו"ה אברהם יצ"ו נאום דוב במו"ה משה זללה"ה תשובה מאדמו"ר שי"נ* ומהרב מוה"ר יהודא ליב זללה"ה. ע"ד דבדיק לן מרן הרב אדמו"ר שי'** והיתה מצותו עלינו לעיין בגב"ע הנ"ל מעל"ד שנמסר לו בק"ק טשארנאביל מבד"צ דשם בענין עיגונא באשת הר"ר יונה בן ברוך שנטבע בנהר פריפייעט ח"י אייר תקפ"ב ואם אמנם ידענו מיעוט ערכינו כו' אין מסרבין לגדול כו' והנה לכאורה אין כאן מקום לספק בהיתר אשת הר' יונה הנ"ל מאחר שבא הערל והגיד שמצאו צף ע"פ המים וקשרו לפארום דכפר הנ"ל עד שבאו יהודים ומצאוהו פניו למטה בתוך המים והכירוהו ג' יהודים בפניו כד"ת מאין הרגלים לחוש לספק אשתהי ואי משום שראוהו צף על המים ודילמא לא היו המים צפים על פניו משמע דאין לחוש לזה כמ"ש בהגמ"יי פי"ג שר"נ ור"ש גמגמו לאסור משום שלא סמכו על ט"ע של הערל (וזה אין לחוש בנ"ד שהכירוהו אח"כ היהודים) אבל משום שהי' צף ע"פ המים לא חששו שמא לא כיסהו המים וי"ל דה"ט משום דמסתמא מגיעים המים לפניו ג"כ שהמת אינו שט בכחו כמו החי ומסתמא שקוע במים רק שקצהו לבד הוא ע"ג המים. אפס שמ"מ יש להסתפק עפמ"ש הרמב"ם והש"ע שאינו משתנה במים אלא לאחר זמן מרובה. ומשמע דלזמן מרובה יש לחוש שנשתנה. וע' בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ג ובישנות סי' ע"ה ואע"ג דפי' הב"ח והב"ש דהיינו כשרואים בו שינוי מ"מ בנ"ד לפי הנראה ודאי נשתנה פניו שאם לא הי' בו שינוי כלל אמאי לא הכירוהו שני היהודים האחרים. וכ"ש לפמ"ש הב"ח בחיבורו שאפי' בדרואי' בי' שינוי קצת אין מעידין עליו (אלא דבתשו' סי' ע"ה לא נזכר ל' קצת) ובנ"ד ודאי שהה זמן מרובה דהיינו ט"ו חודש ונהי דאם לא הי' בו שינוי כלל כ' הב"ח בהדיא בתשו' הנ"ל דאפי' לאחר שנה ויותר מעידין עליו. מ"מ בנ"ד וודאי יש שינוי כנ"ל וגם עוד יש לחוש בלאה"ט והוא משום דשני יהודים לא הכירהו א"כ י"ל שאף האנשים שהכירהו לא הכירהו יפה. משום דרחוק קצת דמאי דאחרים לא הכירוהו כלל יהי' לדידהו מילתא דפשיטא כ"כ אלא שי"ל שנמנו וגמרו שמ"מ הוא זה ויש לדמות זה למ"ש בק"ע סי' ס"ד ב' מהריב"ל שנסתפק זה אם מהני האי טב"ע יעו"ש. איברא דהמעיין בגוף תשו' מהריב"ל ח"ג סס"י ד' יראה שנטה להקל בנדון שלו אלא שלא החליט זה למעשה וא"כ בנ"ד שהמכירים הם רוב דעות דהיינו שלשה יהודים ולהבדיל הערל הי' נראה להקל אף למעשה (ע' יומא דפ"ג א') רק שמ"מ יש לחוש מצד ששהה זמן מרובה ונשתנה קצת כנ"ל. אמנם בחמ"ח ס"ק מ"ח כ' דלעולם כל זמן שאין מתקלקלת צורתו ונרקב עד שא"א להכירו מעידין עליו כו'. מבואר מדבריו דכל שאפשר להכירו מעידין עליו אע"פ שנשתנה קצת ואע"ג שהחמ"ח כ' אח"כ ועיין בב"ח כו' מ"מ נראה שהוא עצמו אינו חוזר מסברתו ודבריו אלה יש לקיים יותר לפי משמעות חי' הרשב"א שלהי יבמות שהי' גורס בהרמב"ם אפי' השליכוהו המים לאחר זמן מרובה כו' (ועפי"ז צ"ל כמ"ש בתשו' הב"ח הנ"ל שהגי' הנכונה בהרמב"ם צ"ל שאינו משתנה במים אפי' לאחר זמן מרובה אלא דמ"מ פי' הב"ח קי' ג"כ לדינא כמש"ל משמו וז"א מוכרח לדעת החמ"ח). ולכאורה יש להביא ראי' לפי' החמ"ח בהרמב"ם שהרי הרמב"ם כ' ואם שהה ונתפח כו' ומפשיטות לשונו משמע דאפי' לא חזיהו בשעתי' הא דאין מעידין עליו היינו כשנתפח דייקא. כמו שהבין הרשב"א בדבריו. וא"כ לפ"ז בחזיוהו בשעתי' צ"ל דמעידין עליו אפי' נתפח ואף להאומרים דלאו דוקא קתני ונתפח אלא דאורחא דמילתא הוא מ"מ י"ל דמודו דבחזיוהו בשעתי' אפי' נתפח מעידין עליו ועיין בלח"מ שם (ע' באה"ט ס"ק פ"ח ב' כנה"ג וע"ש ס"ק פ"ד). והשתא את"ל דזהו דייקא בשהה זמן מועט במים ולא בשהה זמן מרובה במים דאין מעידין עליו בנשתנה כנ"ל להב"ח א"כ הדרא קושיי' הב"ח לדוכתא אמאי לא השמיענו הרמב"ם כמה הוא זמן מרובה כו' וצ"ל להב"ח בחזיוהו בשעתי' ג"כ אם נתפח אין מעידין עליו אפי' בשהה במים זמן מועט וכ"מ קצת ממ"ש הרמב"ם שהרי נשתנה משמע דבשינוי תליא מלתא. וא"כ עכ"פ מוכח דדעת הלח"מ וסיעתו הוא כדעת החמ"ח ודלא כב"ח. ואפשר להביא קצת ראי' לשטת החמ"ח וסיעתו ממחלוקת ר' יהודא בן בבא וחכמים ביבמות דק"ך שריב"ב אומר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין ופירש"י יש לך אדם שממהר להנפח כגון אדם שמן כו' ופי' הרמב"ם והרע"ב בפי' המשניות דריב"ב פליג בין לקולא בין לחומרא (וע' תוס' שם תחלת דקכ"א). וא"כ חומרא דריב"ב לאסור ג"כ תוך ג"י עכצ"ל דהיינו בשרואים שנתפח. דאל"כ ה"ל למיהב שיעורי' עד כמה מעידין באדם שמן. דאין סברא שאחר שעה א' אין מעידין עליו וא"כ ה"ל לפרש עד כמה כו' א"ו צ"ל דלריב"ב בניפוח תליא מילתא כמשמעות רש"י ומש"ה א"צ שיעורא אחרינא (וכי האי גוונא יש במשנה בפסחים דמ"ח ע"ב לא כל הנשים כו' זה הכלל כו') וא"כ רבנן דפליגי עלי' וס"ל דמעידין לעולם תוך ג"י עכצ"ל דהיינו אפי' בנתפח ומג"י ביבשה יש ללמוד ג"כ לשהה במים אפי' יותר מג"י והיינו כדעת הלח"מ וכבר נת' דלהלח"מ צ"ל לדינא כהחמ"ח (מיהו יש לדחות דפלוגתא דריב"ב ורבנן בתוך ג"י באדם שמן היינו בנשתנה קצת ולא נתפח). ואף את"ל דדברי הרמב"ם במ"ש שהרי נשתנה מטין יותר כדברי הב"ח דבשינוי תליא מילתא מ"מ אין לו ראי' אלא בשינוי גדול מ"מ אין לו ראי' דבשינוי קצת לא יעידו עליו בשהה זמן מרובה אם הכירוהו בשגם שלדעת הרא"ש אין לחוש בנד"ז אפילו באשתהי כיון שהכירוהו ב' עדים (וגם ידוע שנטבע ע' בתשו' מהר"י הלוי אחי הט"ז סס"י י"ב) ועכ"פ בנ"ד לדברי הלח"מ והחמ"ח והצ"צ יש לסמוך על טב"ע של הג' יהודים שהכירוהו בפניו ואף לדברי הב"ח יש להקל מצד צירוף סימני כליו וכמ"ש בתשו' עה"ג סי' ע"ב דט"ע גרוע (דהיינו אחר ג"י ביבשה וה"ה כנ"ד להב"ח) מצורף עם סימני כליו וכ"ד תשו' פני יהושע סי' ז' וע"ש שהביאו ראי' לזה ממשנה בגיטין דכ"ז לפי' הרמב"ם והא"ז במשנה הנ"ל. ואף שלפי' שאר פוסקים אין הכרח לדין זה ממשנה הנ"ל וגם בעיקר טעמו של עה"ג שהוא כיון שט"ע אחר ג"י (ביבשה וה"ה בנ"ד להב"ח) מהני מדאורייתא כו' יש לפקפק טובא משום דבריב"ש סי' שע"ט מבואר להדיא דס"ל דבאשתהי אין כאן עדות מדאורייתא והבא עלי' בחטאת קאי כו' מיהו בחי' הרשב"א שלהי יבמות משמע דמדרבנן הוא והן הן שני הדעות שבש"ע סעי' כ"ז וא"כ דין זה תליא באשלי רברבי ואין כאן מקום להאריך מ"מ נ"ד עדיף טפי דאיכא סי"ב בכל הבגדי' שלו ויש כאן חמשה סי"ב בכליו ויותר והרי רבו האומרי' דסי"ב מצטרפין וגם דעת הב"ח עצמו כן כמ"ש הב"ש בסי' קל"ב סק"ז וא"כ הרי דלהב"ח עצמו יש היתר מצד אחר וגם אפשר דכ"ע מודי בהא דהרבה סי"ב מצטרפים עם ט"ע גרוע אלא שבבגדיו יש לחוש לשאלה ובנ"ד ליכא למיחוש לשאלה כמבואר בק"ע סי' שפ"ב ב' מהרי"ט ואף שי"ח ע"ז מ"מ בנ"ד איכא עוד טעמא לענין שלא לחוש לשאלה עפ"י מ"ש הח"ץ בתשו' סי' קל"ד ושאר אחרוני' דלשאלה דיחיד לא חיישי' והיינו שישאל זה ה' יונה בגדיו לאיש אחר שנדמה לו בטב"ע כו' ועוד דהב"ח עצמו מסיק בתשו' סי' ע"ה דליכא למיחוש לשאלה שהרי כאשר יצא לדרך בריסק קודם שבא לתוך העיר נטבע ומצאהו כך כמו שהלך מביתו פשיטא דלא חיישינן לשאלה וכאשר בארתי בס"ד בפסק א' ארוך בראיות ברורות עכ"ל ובנ"ד נמי הוא כמ"כ שנסע מקריוועהראי על הספינה ומיד נטבע וא"כ אין כאן רק מהלך קצר וכ"ש אם ראוהו כשנטבע בבגדים אלו דאין לחוש לשאלה ואע"ג דבב"ש ס"ק צ"ח חשש גם בזה לשאלה מ"מ מסתברא שלא לחוש לחשש רחוק מאד כזה ובפרט כיון שעיקר החששא במשאל"ס הוא לומר דסליק מרחוק ונצטרך לומר דהשאיל שם בגדיו לאיש א' ואותו האיש חזר ובא לכאן להטבע במקום שנטבע המשאיל וכולי האי ודאי לא חיישי' וגם בנ"ד הי' הב"ש מודה ג"כ וכדמשמע בתוספת דגיטין דכ"ח א' ד"ה מצאו. א"נ ביודע שבחפיסה או בדלוסקמא אבדו ופי' בפנ"י דכיון שי ודע שבתוכה אבדו חששא רחוקה היא לומר שמצאו אחר ונטל זה הגט מתוכו והניח גט אחר בתוכו ששמו כשם יב"ש ואבדו דכולי האי לא חיישינן אלא עיקר החששא שמא הגט הראשון לא הי' מונח כלל בכיס וארנקי כו' ע"ש והיינו משום דחששא רחוקה היא לומר דאתרמי דבחפיסא זו נאבד גט כזה שני פעמים זה אחר שנמצא זה וה"נ י"ל כן דרחוק הוא שבבגדים אלו יטבעו שני אנשים שוים קצת בטב"ע זה אחר שעלה זה ומ"מ אף אם לא ראהו בשעת הטביעה שנטבע בבגדים אלו יש לסמוך להקל שלא לחוש לשאלה בנ"ד ע"ד עה"ג בצירוף טעמו של הח"ץ וע"ד מהרי"ט ולכל זה הוצרכנו לדעת הב"ח דלעיל דאלו להלח"מ והחמ"ח וסיעתם יש להקל מצד הטב"ע לבד בפניו הלכך נלע"ד מסקנא דמילתא דאשת הר' יונה הנ"ל הותרה מכבלי העגון ומותרת להנשא לכל גבר דיתצביין ולראי' באנו עה"ח יום וי"ו עש"ק ב"ך אלול תקפ"ג לפ"ק פה ליבאוויטש:

נאום יהודא ליב בא"א מו"ה ברוך זללה"ה ונאום מנחם מענדל באאמ"ו מו"ה שכנא זללה"ה