א

סימן שמו

מכתב כת"ר הגיעני וראיתי אשר העמיד דעת המ"ב סי' ס"ח לומר דדוקא האומדנות וההוכחות דבמילתא דעדות עצמה מהני להמ"ב רק שהביא סתירה מתשו' להרמב"ן סי' קל"ג ותיתי לי שכיוונתי בזה ג"כ לדעת כת"ר. ועוד ראי' מאומרת טמאה אני לך דאפי' בדאיכא רג"ל נחלקו הפוסקים. וגם להאוסרים היינו רק משום דשווית' נפשה ח"ד כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב ולא דנאמנת. ואע"ג דחשש דענ"ב רחוק קצת דהא למ"ב נאמנת דלא עבידי לבזויי נפשה כו'. אלא שבאמת בנ"ד יש לגמגם גם להמ"ב משום דקרוב הדבר שהקאמיסא' אמר ג"כ באומדנ' ולא שמע כלל מהערלי' והוכחה לזה משום שא' שיודע וישבע ע"ז. ולשון וישבע הוא כמו שרוצה להחזיק דעתו באומד הדעת. וכל המוסיף גורע וכמ"ש בק"ע סי' נ"ז בשם מהריב"ל. מיהו צ"ע אם יעמדו דעת מהריב"ל לפמ"ש הרמב"ן בחי' לדף קט"ו סע"א ב' הירושלמי. ולכאורה י"ל דלא פליגי. עוד יש לגמגם משום שאף את"ל שהקאמיסע' שמע מהערלי' כיון שרחוק הדבר שהערלים מכירים אותו י"ל שאומרי' מאומד הדעת לפי שמצאו נטבע עם מעות צרורים לו סבורים שמסתמא הוא ר"ש. וכמו ששמעתי מכת"ר ג"כ שחשש לזה. וכה"ג מצינו חשש בתה"ד סי' ר"מ. וע' מ"ב סי' פ"ב מפני שהדבר רחוק כו'. ומ"ש כת"ר מסתמא אמר להם איזה סי' אם ר"ל שהקאמיסער אמר לר"ז ז"א במשמע מהגב"ע. ואם ר"ל הערלים להקאמיסער מי יודע אם סי"מ או סי"ב כו'. עוד יש לי איזה צ"ע על מכתב כת"ר. מ"ש באבד זכרו לחוד יוצא מחשש איסור דאוריי' ע' רמב"ם [פי"ג מה"ג] וק"ע סי' רכ"א עכ"ל. וצ"ע דברמב"ם אי' תרתי שטבע ואבד זכרו. וא"כ אדרבא משמע דאבד זכרו לחוד לא מהני. וד' המבי"ט צ"ע לפע"ד דלא אמרי' זהו שאבד זהו שנמצא אלא כשידוע שבודאי זה אבד כאן ועודו כאן רק שהספק הוא שמא הנמצא הוא אחר. משא"כ בנ"ד שהספק הוא אם אבד כאן דדילמא אזיל לעלמא ואינו כאן כלל. אמנם בפסקי מהרא"י סי' קל"ט מבואר כמ"ש כת"ר אלא שהרדב"ז סי' תקכ"ו השיגו. ואני איני מבין מה שהשוה מהרא"י אומדנא דמוכחא טובא למשאל"ס ומשאל"ס הוא רובא מעלי' דאזלי' בתרי' אפי' בד"נ כמ"ש המרדכי שלהי יבמות והובא בתה"ד סי' ר"מ. משא"כ אומדנא לא מהני כלל מדאוריי' בד"נ אפי' מוכחא טובא כדמוכח מעובדא דשמעון בן שטח. ואפי' בד"מ לא אזלינן בתר אומדנ' כדאי' פ"ד דשבועות וכמ"ש מהרי"ק שרש קכ"ט באריכות. וא"כ ודאי ה"ה בעדות אשה לא מהני מדאוריי' דתחלת עדות הוא. וכ"מ קצת ממ"ש הרמב"ם פי"ג הכ"ז אין אומרים באומד הדעת כו'. הן אמת שבנ"ד כיון דכבר אתרעי חזקת חיים שלו בנפילתו לנהר אפשר לומר דאזלי' בתר אומדנ' דמוכחא טובא מדאוריי' בצירוף מה שנמצא נטבע א'. וגם זה צ"ע עדיין לפע"ד. מ"מ י"ל דבנ"ד ליכא שום עדות כלל שיספיק אפי' במשאל"ס. שהרי באמת מוכח בגמ' שהחמירו טובא אפי' במשאל"ס כדמוכח בעובדא דטבע בדגלת אינהו דעבד כמאן ומאי קושי' דילמא במשאל"ס מהני טב"ע אחר ג"י דעדיף מסי"ב לפמ"ש בת' פנ"י וכן בדף ק"כ ע"ב חששו לר"ש בן אלעזר שמא יכול לכוות ולחיות אפי' במשאל"ס ורבנן לא פליגי עלי' אלא משום דס"ל דא"א לכוות ולחיות. ובש"ע סל"ב החמירו ג"כ טובא במשאל"ס והאריכות בזה למותר כי הכל גלוי וידוע לפני כת"ר. ולא כתבתי זה רק להפיק רצונו. מלבד שי"ל דאומדנא שכ' כת"ר מהאגרות ל"ד לאומדנא דהמ"ב סי' ס"ח שנמצאו ביד הנכרי הסוסי' והעגלה והסחו' והמטלטלי' שלו כו' ובאומדנא דלא מוכחא כ"כ מבואר במ"ב עצמו סס"י מ"ו דלא מהני כלל אלא בעי' מסל"ת. ואפשר למצוא לה צד היתר אם הכירה החתי' מלבושי':