ד

היתר ב' מה שהעיד ש' זלמן הנ"ל ששמע בפירוש מהנכרים שהנהרגים א' הוא שהי' מכירים אותו ונק' אצלם אברם וידוע לנו שזלמן איצע הוא אברם זה רק השני אינן מכירים וכיון שידענו שבער פינע הוא שהי' שותפו של זלמן איצע והלך אתו עמו א"כ לא חיישינן להפרדה ושנתלוה עמו אחר מטעמים [...] אע"ג דהגוי אמר כן ע"י שאלה מ"מ הכא איכא רגלים לדבר קאמר שהרי נמצא כדבריו במה שאמר איך ומה שהרגו אותם שזלמן איצע הכוהו בפאטיליצע והשני הכוהו בקרדום על קדקדו ובשעת הקבורה ראו שכן הוא ממש כדבריו כמבו' בגב"ע. וא"כ י"ל שזהו הוראה לסמוך גם על שאר דבריו במה שאמר שהנהרג הוא זלמן איצע וכמו בבכי' דפונדקית דעי"ז סמכינן על מה שאמרה אח"כ ע"י שאלה וכ"ד כמה פוסקים דהיכא דאיכא הוכחה דקושטא קאמר סמכינן עלי' אע"ג שאינו מסל"ת. עוד טעם להתיר שהעיד שהאינם יהודים שבחצר לוג אמרו לו שהיהודים הנהרגים המה ממחניכם נעוויל הא' נק' אברם והשני אין מכירים אותו הרי העידו ששניהם מנעויל וגם שהאחד הוא אברם דהיינו זלמן איצע. וא"כ הרי בנעויל לא נפקדו ולא נחסר שום איש מבלעדי שני אלו אלא שזהו הגדה ע"י שאלה מ"מ יש לצרף לזה מה שהגיע נייר ממקום משפט דנאוואראז לנעוויל לשאול אם השני יהודים הנהרגים הם מייעשצאניש שלכם או לא כו'. מזה מוכרח שבמקום משפט הנ"ל ג"כ מחזקים שהנהרגים הם נעווליר וגם פרטו בהנייר שמם ושם אביהם ושם יחוסם זלמן יצחק בן חיים מוויצאוו והב' פנחס בן שלמה. וזהו בודאי ע"י הודאת הרוצחים שנחקרו ונדרשו במקום המשפט הנ"ל והודאתם חשוב כמו מסל"ת כמבו' בשו"ת מהרי"ק ש' קכ"א. ושא"פ וכ"ד הב"י כנז' הק"ע סעי' קצ"ו קצ"ז וכ"ד מהרמ"ל בתשו' סי' ק"ו והמ"ב סי' ס"ח ובתשו' צ"צ סי' מ"ב ובתשו' א"ש סי' ט' אף שמהריב"ל בתשו' ח"א סי' נ"ז חלק על מהרי"ק הובא בק"ע סעי' מ"ג הובאה בב"ש סי' י"ז ס"ק מ"ט ומבואר שם ממהרי"ק דערכאות נאמנים אפילו להוציא ממון כמ"ש בגמ' פ"ק דגיטין גבי כל השטרות העולים בעש"ג כו' ומבואר בב"י בח"מ סי' ס"ח מחודש א' דמגבי בי' אפילו ממשעבדי לא שנא חתום עליו חד כו' דסמכינן אחזקה דלא מרעי נפשייהו כו' ע"ש וצ"ל דחזקה זו היא מהחזקות דסמכינן עלייהו להוציא ממון וכמ"ש מהרי"ק שורש ע"ב ידוע כי כמה חזקות יש בתלמוד אשר מחמתם מוציאין ממון כו' הכא שהחזקה באה מחמת טעם כו' יעו"ש ובתה"ד סי' ר"ז כ"א חזקות כאלו חזקה שאינה פוסקת כו' שאפילו בדיני נפשות סמכינן אחזקה כה"ג כו' ע"ש וא"כ כ"ש דסמכינן ע"ז בעדות אשה דבסופה אקילו בה רבנן יותר הרבה מבדיני ממונות ואצ"ל מבדיני נפשות כמו בענין משאל"ס דלא תנשא מה שאפילו בד"נ הוה דנין אותו כמת כמ"ש בתה"ד סי' ר"מ בשם תשו' מיימון זהו בתחלות העדות דהיינו בעצם המיתה אבל בסופה דהיינו בהמעידין אקילו בה טובא יותר גם מבדיני ממונות להאמין לעד מפי עד כו' ומבואר בב"י סי' ס"ח מחודש ב' ספר הערכי כשטר הערכי כו' וא"כ כ"ש וק"ו דסמכינן ע"ז בעדות אשה להאמין לספר ונייר הבא מגארעד נאווארעז למקום משפט דנעוויל שהנהרגים הם זלמן יצחק בן חיים ופנחס בן שלמה מנעויל והנה הרי"ף שם כ' ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא והרא"ש חלק ע"ז משום דלעדות שקר לא מרעי נפשייהו והביאו רמ"א בח"מ סי' ס"ח סעי' א' בהג"ה ובנד"ז אף להרי"ף אין שייך זה דהנשים רחוקים מהן הרבה ומי יתן להם שוחד שיכתבו כן וכה"ג כ' החמ"ח סי' י"ז סס"ק כ"א דבשלמא גבי ממון יש לחוש כו' אך כאן אין לחוש כו' ע"ש וככה י"ל כאן ואין להקשות ע"ז מהא דגיטין פ' כל הגט דכ"ח ע"ב מקומנטריסין כו' אל ישיאו את אשתו כו' ע"ש הלא דלא סמכינן על ערכאות אף במסל"ת וכמו שהעיר קושי' זו בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' ל"א. דבאמת כבר קדמו בסדר אלי' רבה בתשו' סי' ג' ד' כ"ד ע"ב וז"ל ואם תאמר כיון דאתה בא להתיר מכח שטר הנעשה בעש"ג א"כ נפל פיתא בבירא כו' כדתנא כו' שמע מקומנטריסין כו' אמנם הנלע"ד ברור דזה אינו ענין לנ"ד דכי אמרינן דמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו הוי דוקא כשאומרים כן בעל פה או אפילו ע"י כתב כשהוא כתב בעלמא ככתב השלוח מאיש לחבירו אבל שטר העשוי בערכאות כי הא דנ"ד ודאי לא עבידי לשקורי אדרבה בהא אמרינן דלא מרעי נפשייהו כדאמרינן בגמ' בהכשר שטרות העולים בעש"ג עכ"ל ובנד"ז נייר כנימוס הקיר"ה השלוח ממקום משפט אחד למקום משפט אחר ודאי יש לו דין שטר העולה בעש"ג:

[קיצור מהנ"ל] ר' זלמן הכיר הסינעל של א' מהנהרגים. (הפאה של זלמן איצע ארוך און שמאל). ידוע שהלכו באותו דרך השני יהודים ביום הנ"ל שאח"כ איזה ימים נשמע שנהרגו ב' יהודים שם. גם אח"כ סיפר נכרי א' שהא' הי' אברם (הוא זלמן איצע). רק שזהו ע"י שאלה. גם יש קצת הכרה שהכיר (שניאור זלמן אותם בעת הקבורה. גם אמרו שב' יהודים היו מנעויל ג"ז ע"י שאלה. עמ"ש בתשו' חי"ד דקצ"א ב' וקצב א' שהחמ"ח ס"ק ל"ח פי' הרא"ש התיר מחמת רק שאשתו ידעה שיצא ע"ד לילך לפאס כו' וחשיב כה"ג לא הוחזקו אבל מהרי"ט חאה"ע סי' למ"ד וכ"כ במרה"צ ססע"י י"ח שידוע שבעלה של זו היה בפאס כו' ונ"ד מבואר מתוך גב"ע שידעו היהודי' שהיו שם אותם השנים. ושנים אחרים שנעלמו לא הוחזקו שם דאל"כ היו מבארים שעוד שני יהודים עברו כו' וא"ל דלא ראינו אינה ראיה דבמחוז שכולו גוים ויש שם איזה יהודי דר אם הי' עוברי' יהודים רחוק שהי' נעלם מהם כו'):

עוד בג"ע סוף עמוד ב' אברם כו' בפאטיליצע כו' ואח"כ ראה ממש שכן הוא א"כ אף שהשיבו ע"י שאלה כיון שאנו רואים שדבריהם אמת מאמינים להם כעין שאמרו דלאו עלייהו סמכינן כ"א על סימנים. וי"ל הפי' שעי"ז סמכינן עליהם גם בהטב"ע כו' ויש לעיין בתשו' הינדא שבכייה דפונדקית ג"כ רק הוראה כו' וגם יש פוסקי' אע"ג שאינו מסל"ת כשיש הוכחה דקושטא קאמר מהימן וה"נ כן. ונרויח מזה שידוע שא' מהנהרגי' הוא זלמן איצע א"כ להפרדה י"ל שאין לחוש כו' במקום שאין הש"מ ולא הוחזקו כו'. ועוד שיש בו ג"כ קצת סימן שלא נפרד שהוא נער ולא הי' בו חתימת זקן כו'. וגם הכירו הסינעל שלו בגב"ע דף א':