ג

ומ"מ מצד שלפי הגב"ע נראים הדברים אמת שהנהרגים הם השני יהודים האלו ומצד תקנות עגונות דקדקתי בזה ומצאתי בגב"ע עוד דברים מועילים מה שבמחכ"ת עבר עליהם ולא צירף אותם כלל מצד שהי' נראה לו שיש להתירם ע"פ סימן מנין ומקום הליכה. מה שזה אינו כלל. והוא זה כי בעדות ר' שניאור זלמן במ' דובער יעקב שמע מהגוים במסל"ת כל המעשה שנהרגו שני היהודים בסיבת שתבעו החוב מהאדונית דחצר קלימאווע וסיפרו לו כל המעשה באריכות וא"כ זהו עצמו עוד סימן חשוב שהרי ידוע ע"י עדות ר' ליב שמעריל איך כי ר' זלמן איצע ור' בער פינע הם היו אצלו ואמרו שהולכים לחצר קלימאווע לגבות החוב המגיע להם מהאדונית. וכיון שידוע ששני היהודים שנהרגו הן אותן שתבעו החוב מהאדונית הנ"ל ובזמן ההוא ממש א"כ אם באנו לומר ששנים אחרים הם א"כ לבד סימן המנין ומקום הליכה נצטרך לומר שהן הי' להם ג"כ חוב בחצר הנ"ל אצל האדונית א"כ ה"ל דאתרמי סימנים טובא. וגם שיש עוד איזה סימנים בגופם כמו בענין הפיאה של זלמן איצע היינו מה שהעידו ר' משה במ' אליעזר מנוראזי ור' ניסין שנסעו למקום שנהרגו ומצאו שהפיאה של זלמן איצא ארוך און שמאל (ומסתמא ידוע להם שכן הי' הפאה של זלמן איצא בהיותו בחיים וכן משמע מעדות ר' שניאור זלמן כדלקמן שאומר בפירוש שהכירו ע"י הפיאה) והזילעטקי איז בקנעפלעך קטנים וגם הכיר ר' משה הנ"ל הסינעל של בער פינע ושהי' מלוכלך בדם והסינעל לקחוהו בעלי המשפט מהרוצח והראו מהמשפט לר' משה את הסינעל להכירו גם ר' שניאור זלמן הנ"ל שהכיר את זלמן איצא הנ"ל בפיאה הימנית שלו שהיתה משוכה גלייך אין רודע. א"כ יש כאן הכרה בלבושו של בער פינע ואיזה סימן בפיאה דזלמן איצא. והנה עי"ז נתחזק ג"כ הסימן דמנין שני אנשים להיות סימן בינוני עכ"פ ולא לחוש למ"ש הט"ז אולי נחלף א' מהן וכ"כ בק"ע סי' רע"ג בשם תשו' מהרנ"ח דהכא שאני שהרי ע"פ עדות הנ"ל מבואר שנהרגו בסיבת תביעת החוב א"כ אם באנו לחוש להחלפה צ"ל שנחלף על איש אחר שהי' לו ג"כ חוב וג"כ נצטרך לומר דהשאיל לו הסינעל שלו (דעל זלמן איצע בלא"ה אין לחוש להחלפה כ"א על בער פינע כדלקמן). וגם מהגדת הרוצחים שאמרו שהגדול הנק' אברם כו' משמע שהשני הוא נער. וגם שבין פגיעתם שפגעו אנשים את שניהם בדרך להריגתם לא היו רק ימים אחדים ובזמן מועט דעת הב"ח בתשו' סי'... דלא חיישינן אפילו לשאלת בגד מכ"ש לחלוף איש באיש. שהלכו ונשתתפו שניהם יחד מנעוויל והלכו כן י"א יום בצוותא חדא דרחוק יותר ההחלפה. וכ"כ בסדר אלי' רבה ד' ומצאתי בק"ע דהמכמ"א סי' ה' סעי' נ"ז בשם תשו' מהר"ם אלשיך ססי' מ"ב וז"ל כיון שאמר הגוי יהודי שהי' שמו ברזילי שהי' בכפרים גובה נכסי' מת ואנו יודעים כי זה ביחוד הוא שהי' לו נכסים בכפרים ההם בהקפה ודאי לא חיישינן לברזילי אחר מעלמא עכ"ל. ושכ"כ הר"ש יונה סי' נ"ו וה"נ כיון שאמרו ששני היהודים שבקשו החוב בחצר קלימעווע נהרגו ואנו ידענו דשני יהודים זלמן איצא ובער פינע הלכו באותן ימים לקלימאווע לגבות החוב לא חיישינן לשנים אחרים שלא הוחזקו לנו כלל ולא שכיחי שיירתא ועי' חמ"ח ס"ק ל"ח ומהרי"ט חאה"ע סי' למ"ד החמיר יותר דמיירי שידוע שמחלוף בעלה של זו הי' בפאס כו' וכ"כ במרה"צ ססע"י י"ח ובנד"ז מבו' שידעו שזלמן איצא ובער פינע הוחזקו שם בזמן ההוא ממש ושנים אחרים שנעלמו לא הוחזקו שם דאל"כ היו מבארים שעוד שני יהודים עברו כו' ואין לומר דלא ראינו אינו ראי' דבמחוז שכולו גוים ויש שם איזה יהודי דר אם הי' עוברים יהודים רחוק שהי' נעלם מהם ועכ"פ חשוב לא הוחזקו אחרים וכיון שחשוב לא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא וגם צירוף כמה סימנים ולא סימן א' בינוני לבד כנידון דהח"צ כ"א כמה סימנים שהי' להם חוב כו' וכנ"ל. א"כ ה"ל כהא דיוסף בן שמעון שכ' הח"צ סי' קל"ד. וגם שיש לומר דלא גרע עכ"פ מדין צירוף כמה סימנים בינונים דמצטרפין לסימן מובהק. וגם יש לדמותו לנקב בצד אות פלונית ולכן אע"ג בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' י"ח הובאה בק"ע סעי' ע"ז לא סמך ע"ז שהי' קונה שוורים כו' היינו משום דשם הי' רק הסימן זה לבד אבל בנד"ז שיש עוד סימן מנין ועוד צירוף שאר קצת סימנים היינו דתביעת החוב ואיזה קצת סימנים בפיאה וסינעל שאני: