ב

וההיתר השני שכ' כ"ת ע"פ תשו' ח"צ סי' קל"ד דבלא הוחזקו עוד שני אנשים שהלכו בדרך זה וגם דלא שכיחי שיירתא סמכינן על סימן אמצעי. דמדמה הח"צ סי' אמצעי לשם יוסף בן שמעון כו' יש ע"ז שני תשובות. הא' דלא דמי כלל סימן בינוני לענין יוסף בן שמעון דהא כתבו התוס' ספ"ק דב"מ ד' כ' ע"ב ועוי"ל דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז כו' עכ"ל. ודבריהם נראה מוכרח דהא החששא דשני יב"ש פירש"י שם שבשוירי זו ידוע לנו שאין בה שני יב"ש כ"א לחוש שמא יש שוירי אחרת כו' וע"ז ודאי י"ל מדאוריי' לא חיישינן לזה כלל ואף אם מיירי לחוש לשני יב"ש בשוירי זו כיון שעכ"פ יש כאן שמו ושם אביו ושם עירו כמ"ש בשוירי מתא דעל רכיס נהרא כו' וגם אין לנו שיש שם יב"ש שני רק לחוש שמא יש יב"ש שני בעיר שאינו ידועה ממנו י"ל ה"ל רק חששא דרבנן לבד וראי' ברורה דהא בענין שטרי ממון לא חיישינן לזה כלל כדמוכח בטוש"ע ח"מ סי' ס"ה סעי' י"ב שפסקו הדין דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר משמע ודאי אפילו בשיירות מצויות וכ"ד כל הפוסקים שם ואף שהוזכר שם גם שטרי חליצה ומיאונין צ"ל כמ"ש הפנ"י ספ"ק דב"מ דבשטרי חליצה דהיא איסור לאו לא החמירו יותר מבשטרי ממון כו' ע"ש שכן פי' דעת רב עמרם וכ"מ בשט"מ שם די"ח ע"א דבשטרי ממון ודאי לא חיישינן אפילו לזמן מרובה. א"כ מוכח דמדאורייתא היא ומה ענין זה לסימן בינוני לבד הא אנן קיי"ל דסי"ב אין כאן עדות כלל ולא מהני גם בממון רק באבדה ולא בפיקדון כמ"ש בח"מ סי' רצ"ז ואבידת שטרות ג"כ לא סגי בסימן בינוני כדמוכח בסוגי' פ"ב דב"מ ד' כ"ח סע"ב. וגבי תכריך של שטרות פי' בקצה"ח סי' ס"ה סעי' יו"ד ס"ק י"א דהיינו משום שיש צירוף שני סימנים בינונים סימן הכריכה וסימן מנין ועוד דהא בשמו ושם אביו ושם עירו מתירין אפילו לכתחילה בעיגונא. א"כ אף בגט שחששו לזה עכצ"ל כמ"ש התוס' דהיינו משום לעז לבד וא"כ אין ללמוד כלל להתיר בסי"ב אף היכא דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא מהא דיוסף בן שמעון. וגם הח"צ לא אמרה רק לסניף בעלמא ולא ע"ז סמך כלל יעו"ש. הב' דבלא"ה י"ל שאין לדמות כלל אבידת איש שהוא רק מה שנעלם מן העין לאבידת גט עפמ"ש התוס' פ"ק דב"מ די"ח ע"ב סד"ה נפק דק וידעינן שאבד גט כו'. ור"ל דאז שייך לומר זהו שנמצא דאל"כ נצטרך לומר שזה שאבד מצאו אחר כו' משא"כ גבי איש שנעלם מן העין י"ל דאזיל לעלמא אף שבמרה"צ ריש סעי' י"ח ס"ל גבי איש ג"כ כשידוע שהלך בדרך זה דמי לאבידת גט אאזמ"ו הגאון ז"ל בתשו' לא ס"ל כן ודבריו נכונים בטעם וסברה. ואף שהתוס' דיבמות דקט"ו סע"ב מדמים עובדא דיצחק ר"ג לאבידת גט י"ל שהם ס"ל כשינויא קמא בתוס' דב"מ סד"ה נפק. ולשינוייא קמא י"ל דלא מיירי שידענו שהשליח אבד הגט כאן ואז דומה ממש לעובדא דיצחק ר"ג משא"כ לשינויא בתרא. א"כ אין ללמוד קולא כלל לנד"ז משם מתרי טעמי לשינויא בתרא דתוס' הנ"ל ואף לשינוייא קמא. ולפ"ד התוס' דיבמות קט"ו סע"ב אין ללמוד קולא לנד"ז מטעם הראשון דלא דמי כלל סי"ב לשם ולא ליצחק ר"ג כו' דג"כ יש שמו ושם אביו ושם עירו לפ"ד רש"י ותוס' שם: