א

סימן שמ

[בענין הנ"ל] והנה הב"ש סס"ק ס"ט כ' וכ"ז איירי כשנמצא בבגדיו אשר לבוש כו' אבל אם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני. כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם עכ"ל. וכן השיב הב"ש בתשו' נדפסה בתשו' חינוך בית יהודה סי' קל"א. ובתשו' בית אפרים חאה"ע סס"י מ"ם הביא תשו' שאגת ארי' וקול שחל שנטה להקל בזה. וכן בתשו' גבעת שאול סס"י י"ד פליג על הב"ש. וכן בקצה"ח סס"י רס"ב. אבל בנתיבות משפט שם סס"י רס"ב השיב על הקצה"ח והכריע כהב"ש מתרי טעמי. וטעם האחרון עיקרי לפע"ד. ואף מדאוריי' י"ל שאין ללמוד כלל עדות אשה מממונא. דבאבידה י"ל שזהו תקנת חכמים לבד אבל מדאוריי' אין הוכחה זו מספקת כלל. וכמו שכ' התוס' כה"ג ספ"ק דב"מ סד"ה מצאו בחפיסה כו' על חששא דשאלה עצמה תקינו חכמים כו'. וכך י"ל שגם בכלי' דלא מושלי כשנמצא בסמוך ולא עליו ממש דהחשש שמא הארנקי מונח מאז ומקדם. אע"ג שהוא רחוק. מ"מ לא גרע מחששא דשאלה כשמלובש בהן דבממון תקינו חכמים שלא לחוש לשאלה. ובעדות אשה למ"ד דחיישינן לשאלה היינו ודאי מדאורייתא ממש. וה"נ גבי כלי' דלא מושלי כשנמצא רק בסמוך ולא עליו ממש י"ל ג"כ דאין כאן עדות מדאורייתא כלל ואעפי"כ בממון תקינו חכמים שלא לחוש כו' ובפרט בצירוף הטעם הראשון דהנתי"מ והוא מתבאר ג"כ בפנ"י גיטין כ"ח שדעתו ג"כ כדעת הב"ש:

גם במרה"צ ס"ק צ"ב החמיר בזה כהב"ש וגם מכל התשו' שהביא במרה"צ שנטו להקל אין מהם ראי' באמת כי הם כ' זה רק לסניף בעלמא ולא על סמך זה הקילו כלל יעו"ש. זולת בתשו' צ"צ סס"י ק"ו. אך באמת המעיין בשאילת הצ"צ שם הנה גם שם היו טעמי' רבים ועצומים להקל בלאו הכי. אך כ"ז כנדון דהב"ש שהארנקי נמצא סמוך לו. וכן בתשו' חב"י הי' כל הבגדים רק סמוכים לו וגוף ההרוג הי' ערום. אבל אם נמצא ההרוג מלובש בכמה בגדים שידענו שהי' לבוש בהן בעל אשה זו אע"פ שעוד כמה בגדים שהי' לבוש בהן בעל אשה זו אינן עליו דההרוג ממש רק שהן סמוכים לו עד שמ"מ נראה וניכר שממנו נשמטו והופשטו. ע"ז ודאי הסברא לומר דהבגדים שהן על ההרוג הן הן עדים מוכיחים על הסמוכים ג"כ שהן מגוף זה מתרי ותלתא טעמי. חדא שייכות הבגדים זה לזה כמו שכללות בגדים אלו יחד הן לבושי' שלבוש בהן אדם א' תמיד כתונת ומכנסיים אניצעש שהם דוגמת פזמקאות וכובע ארבע כנפות זופיצע וחגורה. הרי כשמקצת לבושי' אלו הם על הגוף ההרוג ומקצתן סמוכים לו. שייכותם זה לזה מורה שממנו נפלו. הב' מפני שידוע שכולם הם בגדים שהיו לבוש בהם בעלה של זו שהלך בדרך זה ונעלם וכיון שנמצא ההרוג בדרך זה בכל הבגדים אע"פ שמקצתן רק סמוכין כיון דעבידי דמשתמטי ומקצת בגדים עליו הרי יש להחזיק שגם הסמוכים לו הם מגוף זה שלבוש הקצת בגדים. כיון שידענו שכל בגדים אלו היו יחד מלובשים על אדם א' שהלך בדרך זה. והרי נמצא הגוף וכל הבגדים. ועדיף טובא מדין פירות שמקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע. אף שבמרה"צ ס"ק צ"ב נסתפק לומר דפירות שמקצתן בכלי עדיף. לפע"ד י"ל דזה עדיף. כי מ"ש המרה"צ שיש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דלא דמי לפירות שמקצתן בכלי ומקצתן עג"ק שכולן דבר אחד הם משא"כ בבגדים שכל אחד משונה מחבירו כו'. הרי יש להשיב טובא ע"ז. דמה שאנו יודעי' בבירור שהלבושי' אלו היו כולן מלובש בהם אדם א' שהלך בדרך זה וגם זולת זה הלבושי' שייכים זל"ז כ"ז עדיף טובא מפירות שאף שכולן מין פירות א' מ"מ י"ל שפירות אלו שע"ג קרקע מעולם לא היו שייכי' כלל להפירות שבכלי ואדם אחר איבדן כאן דטובא פירות כיוצא באלו יש בעולם. משא"כ הכא בהכרח הלבושי' היו על אדם א' ושייכי זל"ז. הג' כיון דכמה גדולי אחרוני' ס"ל דהסמיכות לבד הוי כנמצאו עליו ממש כדלעיל. לכן י"ל כן עכ"פ בנדון שמקצת לבושים הן עליו ממש ומקצתן סמוכים לו. לדון בכה"ג דה"ל כמו כולן עליו ממש. די"ל שגם הב"ש לא הי' חולק בזה כלל. וכ"מ בתשו' בית אפרים סי' מ' הנ"ל:

אך מ"מ כיון שעצם ההיתר שלא לחוש לשאילת כל בגדיו רבים חולקים ע"ז אף שעשינו סמוכות להקל מצד האומדנות וההוכחות. מ"מ י"ל הבו דלא להוסיף כו' ודוקא כשנמצאו עליו ממש ולא במקצתן סמוכים. וכן במרה"צ הניח בצ"ע ולא העלה להקל בכה"ג ע"ש. אך מ"מ הואיל דבנד"ז הבגדים שנמצא ההרוג מלובש בהן הן רוב ועיקר הבגדים של בעל אשה זו שהי' לבוש בהן כשיצא מביתו שכשתאמר שהשאילן ה"ל ממש כנשאר ערטילאי. כי בקצת הבגדים הסמוכים א"א לשום אדם לילך בהן לבדן. כי הקאפאטע דהיינו הזופיצע והכתונת והמכנסיים נמצא ההרוג לבוש בהן ממש והוכרו בטב"ע וסימנים. וגם השני אניצעש שנמצאו בארץ סמוכים לרגליו ממש. י"ל דה"ל כנמצאו עליו ממש. כיון דמשמע שהם סמוכים לרגליו ממש בלי שום הפסק בינתיים. ומה שאינן על רגליו ממש היינו משום שהשטיוועל לא מצאו עליו ומסתמא הפשיטום גנבים ולקחום ועי"ז נפשטו ג"כ האניצעש מעל רגליו. וכיון שעדיין סמוכים ממש לרגליו י"ל לכ"ע מצטרפי לבגדים שמלובש בהן שידוע שהן כולן של בעל אשה זו. וכדלקמן. וזכר לדבר מרפ"ט דנדה דבנמצא על שפת הספל ה"ל כנמצא תוך מ"ר לפ"ד הרשב"א בר' יוסי. משא"כ בבדיקת עד אף סמוך למ"ר תומ"י לא מהני כו'. וגם הקפלעש שהי' סמוך לו כיון שהי' מלוכלך בדם זהו ראי' גמורה שהוא מההרוג נוסף על הסמיכות. ועיין מרה"צ סס"ק צ"ב ותשו' בית אפרים סי' מ' בדבר הכתונת שנמצא בצד ההרוג ובארביל אחת של הכתונת היה בו קצת עצם מן היד דס"ל דלכ"ע אמרינן שהכתונת היא מן ההרוג שבצידו כו'. ע"ש. ונד"ז שנמצא הקאפלעש מלוכלך בדם לא גרע מנדון הנ"ל. והנה שם משמע דאפילו לא נמצא רק הכתונת דינא הכי. וכ"ש וק"ו בכאן שהקאפטען והמכנסיים נמצאו עליו ממש שכולם הם והקאפלוש ושאר הבגדים הסמוכין הי' לבוש בהם אדם א' הוא בעל אשה זו דלכ"ע שדינן עכ"פ הקאפלוש המלוכלך בדם אבתרייהו. וכך י"ל האי טעמא ג"כ על האניצעש הסמוכים לרגליו ממש. דכיון שהן סמוכים ממש לכ"ע שדינן להו בתר הבגדים שמלובש בהן ההרוג כיון שכולם הם לבושי' הידועים בטב"ע והכרה מעליא שהן היו של אדם אחד לא נשאר מבגדים הסמוכים שי"ל דאינן כמו נמצאו עליו רק הקרייקא והארבע כנפות. ולכן אף את"ל דחיישינן בהו לאבידה. יש מקום לומר דהזופיצע והכתונת והמכנסיים והקאפלוש והאניצעש ה"ל שאילת כל בגדיו. מאחר שידוע שלא היו לו שום בגד עליון יותר רק מספר בגדים אלו לבד והשטיוועל שלא נמצאו כלל. א"כ אם ישאיל בגדיו הנ"ל לא ישאר לו רק הארבע כנפות והקרייקע והשטי וועל בלי שום כתונת ומכנסיים ובגד עליון. נמצא נשאר ערום ממש. מה גם בתשו' בית אפרים שם הביא תשו' נ"ב מה"ת סי' סמ"ך וז"ל וע"ד הכתונת אם פרידתו של זה מביתו ומציאתו של ההרוג היו הכל תוך שבת א' כגון שהלך מביתו בא' בשבת וההרוג נמצא מלובש בחלוק של זה באותו שבוע נראה דבמדינת פולין זהו עדיף מכיס וארנקי. שאין דרך במדינות פולין ללבוש חלוק אחר אפילו לעשירי עם. אבל אם עבר עליו יום השבת חיישינן אפילו לא לקח מביתו רק אותו חלוק שהי' לבוש בו. אולי אירע לו לקנות חלוק וקנאו ולבשו לכבוד שבת. וזה שהי' לבוש מביתו השאילו לאחר. עכ"ל. וכ"כ במרה"צ ס"ק צ"ב. והיינו בידוע שלא הי' עמו רק חלוק א'. ובנדון זה ידוע ג"כ שלא הי' עמו רק חלוק א' ויצא מביתו בשני בשבת וההרוג נמצא בשבוע ההוא ביום ערב שבת אשר ניכר שנהרג מקודם איזו ימים. ונמצא להנ"ב ודעימי' יש מקום לומר דהכתונת ה"ל מכלים דלא מושלי. ועוד צידד בתשו' בית אפרים סס"י י"ד לומר דגם במכנסיים לא חיישינן לשאלה כשלא לקח עמו אחרים. ושהסכים בזה לדיעה א' עם הגאון מו"ה מאיר ז"ל אב"ד דק' בראד. ואף שבודאי אין לבנות יסוד על כ"ז. שגם המה לא אמרו רק שי"ל כן ולא למעשה. וגם אין לסמוך להקל דרוב הבגדים הוי ככל בגדים. מ"מ כל הנך סברות חזי לאצטרופי לסברא העיקרית דהוי שאילת כל בגדיו. דהיינו שגם הא"כ והקרייקע באמת חזו לאצטרופי. דיגיד עליהן ריעו הן הבגדי' שנמצא מלובש בהן וכמשנ"ת למעלה. וגם הקאפלוש הוא עד יותר ע"ז כי גם הוא נמצא רק סמוך ואעפ"כ הוא ודאי מההרוג מחמת שמלוכלך ג"כ בדם ולכן הוה עד מוכיח גם על הקרייקע והא"כ. ולכן אף שעל הכתונת י"ל דליכא רק סי"ב אין לחלק כ"כ כיון ששאר כל הבגדים כולן הוכרו בטביעת עין ונוסף על הטב"ע סימני' ועי' יש"ש פב"ת דיבמות סי' ו'. ולכן בצירוף מה שהכירוהו בתמונת גופו ובצירוף עוד אומדנות והוכחו' וכמבואר למעלה ד' הוכחות שיש בנדון זה (ההוכחות חסרו כאן מהתשובה והיו מבוארים בהשאלה). דחזו לאצטרופי להתר דשאילת כל בגדיו יש לצדד להקל להתירה מכבלי העיגון ויש עמוד לסמוך עליו הב"ח בתשו' סי' ה"ו שהורה להקל כה"ג למעשה כמובא לעיל: