ו

אך כ"ז אם לא הועד שנתפח אבל בנ"ד שנתפח בפניו אף שהכירוהו אח"כ יש להחמיר טפי. והן אמת כי בענין תוך ג"י דיבשה או חזיוהו בשעתה א' דאפילו נתפח מעידין עליו וכמ"ש הלח"מ פי"ב מהל' גירושין דין כ"ב וכ"מ קצת מלשון החמ"ח סעיף כ"ו ס"ק מ"ח. ועי' בתשו' מהר"ם אלשיך (סי' קי"ט) שנזכר בהשאלה שהיו מתחילין להתפח וגם הי' ספק אשתהי ג"י ואעפ"כ התיר. ובכה"ג בהגהת הטור (סי' שמ"ו) כ' וז"ל אם ראוהו לאלתר ונתפח יש להסתפק מה דינו אם מעידין עליו או אין מעידין עליו והסברא נוטה שאין מעידין כו' וכן מצאתי למהרח"ש ז"ל בקונטרס עכ"ל הביאו ג"כ הבאר היטב (ס"ק פ"ד). ובהגהת הב"י (סעיף תמ"ט) כ' והוי יודע שהי' מעשה בגמל"ת שהעיד שראה לפלוני מת נפוח בשפת הים והתירוהו כמה רבנים והוא נחלק עליהם והביא תשו' מהר"ם אלשיך וכ' דהתחיל להנפח שאני דלא הוי כנתפח עכ"ל. ובבית מאיר (סי' י"ז סכ"ו) הביא דברי מוהרח"ש הנ"ל עכ"פ יש פוסקים שמתירים אף בנתפח בדחזיוה בשעתיה. וא"כ להריטב"א והנ"י ודעימי' שנד"ז כיון שהוא תוך ג"י מעידין עליו יש להקל לדבריהם אף שנתפח כיון שאעפ"כ הכירוהו רבים. אך בחידושי הרשב"א והריטב"א סוף יבמות משמע דאם נתפח אין סומכין על ההכרה [אפילו] תוך ג"י כמש"ש [ברשב"א] ד' קכ"א ד"ה הא דאמרינן שאע"פ שנדמה להם זה חיישינן דילמא מתפח תפח ונשתנית צורתו כו' ואיכא למימר דכיון שמכירין אותו ואין אנו יודעים אם נתפח אם לא ואם נשתנית צורתו או לא מסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בטביעת העין חזקה זה הוא אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנית צורתו כו' עכ"ל. משמע כשודאי נתפח אין סומכין על ההכרה אף דקאי על ספק לאחר שלשה. מ"מ נראה מלשונו כנ"ל ובחידושי הריטב"א דף ק"כ בד"ה משנה אין מעידין גבי כיון דחששא דשינוי כו' ע"ש ואפשר לדמות ענין תוך ג"י ונתפח ומ"מ הכירוהו בטב"ע לדין סימנים אמצעים או לדין חששא דשאלה דלמ"ד חוששין לשאלה הוא חששא דאורייתא כמ"ש במ"א והנה חששא זו שמחמת שנתפח חיישינן דילמא נדמה להם שהוא זה ובאמת אינו זה כנ"ל בשם הריטב"א. ואף יש קצת אחרונים המקילים במשאל"ס ע"י סימנים אמצעיים כמ"ש בתשו' פמ"א ה"ג ס"י. אך באמת לא משמע כן בש"ע ועוד שאף לדבריהם קשה מאד לגבב תרתי קולי יחד אף במשאל"ס לסמוך ע"ד הנ"י והריב"ש נגד ש"פ האוסרים ולהקל אף בנתפח: