ה

אך בנדון זה כיון שידוע ע"י הכרת הבגדים בט"ע בצירוף אומדנות והוכחות טובות שזה הנטבע בנהר הוא בעלה של זו. ואף שלא שהו עליו עד שתצא נפשו מ"מ לכ"ע יצתה מחזקת ודאי אשת איש לדין ספק אשת איש דהא אפי' ספינה שטבעה ה"ל רובן לאבד בפ"ט דב"ב (דקנ"ז ע"ב). וגם כיון שיש דעות כמה פוסקים ראשונים דבכה"ג שראו שטבע טביעה גמורה ולא עלה אף שלא שהו עליו כשיעור ה"ל בדין משאל"ס כמ"ש בספר מרה"צ סעיף ל"ד ס"ק קל"ד באריכות. לכן בהצטרף לזה ההוכחה דזהו שנמצא זהו שנטבע י"ל דלכ"ע ה"ל רק בדין משאל"ס והיינו כיון שנמצא במקום הטביעה ממש רק רחוק ערך עשר אמות. וגם הנהר יש לו עקולי ופשורי הנק' גרעבליש באופן שא"א שיבא לשם נטבע ממקום רחוק כמבואר בהגב"ע ולכל הפחות הוא מילתא דלא שכיחא כלל. ושיהי' נטבע בכאן איש יהודי נימול ושלא יהי' ידוע כלל לשום אדם לא לישראל ולא לשום נכרי זהו ודאי ג"כ מילתא דלא שכיחא כלל. ואם כן הוי לי' ממש כמו מזוזתא בי דני לא שכיח דהכא ג"כ לא שכיח כלל שיהי' נטבע בנהר במקום ההוא איש יהודי שלא יהי' נודע טביעתו לשום אדם ושיהי' נמצא במקום שנטבע יהודי זה וליחוש שבא לכאן צף ממרחקים זהו אי אפשר מחמת הגרעבליש. וכיון שידענו שזה נטבע כאן ואם כן אם נאמר שזהו הנמצא זהו הנטבע לא נצטרך לומר שאירע שום מילתא דלא שכיחא ההוא כ"א זה שראינו בעינינו שנטבע. ונוסף ע"ז עוד הוכחה עצומה דלומר שזה אחר טביעתו עלה בחיים ואזיל לעלמא הוא מילתא דלא שכיחא יותר מגרירת עכברים את הגט. לכן סמכינן לומר שזהו שנמצא זהו שנטבע וגם בלאו הכי היתה רק ספק אשת איש ע"י הטביעה בנהר לכל הדיעות ובכה"ג אף להרמב"ם והרשב"א מהני גבי מזוזתא בי דני להחזיקה מספק לודאי כמש"ל. ומ"מ להתירה לגמרי עי"ז ודאי אין לסמוך ע"ז ללמוד מהא דמזוזתא בי דני אף דשם מבואר בפוסקים שאפי' ריח הגט אין בו. מבואר דאף להקל לענין איסור כהונה סמכו ע"ז כגון אם נתאלמנה מותרת לכהן. עכ"ז אפשר שאין ללמוד נהר מבי דני. ולא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו כי צ"ע בהא דאמרינן ה"ד משיל"ס כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו. וע"ז כ' הטור ראוהו שנפל למשאל"ס כו' א"י לראות כל ד' רוחותיו כו' ע"ש דבכה"ג ג"כ סבירא לי' בעינן הכרה גמורה ממש כשאר משאל"ס ולא סמכינן על שזהו שאבד זהו שנמצא אף דבכה"ג אין שייך כלל חשש שמא בא לכאן צף מרחוק מאחר שאין המים גדולים כלל כ"א כשיעור שא"י לראות ד' רוחותיו דהיינו ערך מיל או יותר ואפ"ה בעינן הכרה גמורה יעו"ש. אך כיון שעכ"פ ה"ל בחזקת משאל"ס שאם נשאת לא תצא. עיין לקמן אות ז'. אבל להשיאה לכתחילה י"ל שיספיק ההכרה בט"ע בפניו אף דאשתהי כמה שעות ביבשה קודם שראוהו. מ"מ כיון שראוהו תוך שלשה ימים שנטבע ביום א' ונמצא ביום ג' בבוקר י"ל לסמוך ע"ז בכה"ג באיסור משאל"ס דרבנן. דז"ל חידושי הריטב"א פב"ת דיבמות ד' קכ"א וה"מ דחזיוה בשעתיה. והלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שהי' ביבשה. אבל אם שהה במים שלושה ימים ושהה אפי' שעה א' אחר שעלה מן היבשה אין מעידין עליו עכ"ל. וכ"כ הנ"י שם. וכ"כ הריב"ש ס"ס שע"ז וז"ל אבל מי שלא עמד במים שלושה ימים אחר מותו דהיינו משעה שלישית שטבע אפשר דלא אמרינן בי' מתפח תפח אלא לעולם מעידין עליו עד שימלאו לו שלושה ימים משעת מיתתו. והרי זה בכלל מה ששנינו אין מעידין עליו לאחר שלושה ימים. הא בתוך שלושה ימים מעידין בו עכ"ל. ואף שסיים שהרמב"ן והרשב"א כתבו בפשיטות להיפוך ושלכן אין ראוי להקל וכי טצדקי למיסר א"א הרי בסוף תשובתו סיים וז"ל א"כ אין לחלק מסברא להקל בשל תורה עכ"ל. וכ"כ בסי' שע"ח ואם לא הי' באיסורא דאורייתא וכו' עד איך נחלק אנחנו להקל בשל תורה עכ"ל. וכ"מ בדבריו עוד ס"ס שע"ט וא"כ לפ"ז בנדון זה שהוא בדין משאל"ס דרבנן א"כ הו"ל בדרבנן ולכן אפשר לסמוך בשעת הדחק בעגונה ילדה ע"ד הריטב"א והנ"י וסברת הריב"ש. ואפשר להביא סמך לזה ע"פ מ"ש במ"א בפלוגתא דרבי יהודא בן בבא דאמר לא כל האדם כו'. וכ' התוס' ד' קכ"א שי"ל דפליג בין לקולא בין לחומרא. וכ"כ בפי' המשניות להרמב"ם ובפי' הרע"ו ברטנורה. וענין דפליג לחומרא היינו אם המקום חם והוא אדם שמן אין מעידין אף תוך ג"י. ולחכמים אין חילוק ולעולם מעידין תוך ג"י וסברא הוא דלא גרע היותו איזו ימים במים שמצמתין אותו ואשתהי אח"כ איזה שעות. מאשתהי תוך ג' ימים הכל במקום חם מאד. ואעפ"כ כללא הוא דתוך ג' מעידין עליו. וכן משמע ממ"ש בתשו' בהראנ"ח (סי' נ"א) הובאה בק"ע (סי' רע"ח) וז"ל עוד יש להתיר מטעם ספק ספיקא ספק לא אשתהי שעה אחת ואת"ל אשתהי שמא לא עברו שלשה ימים מיום המיתה ושמא הלכה כאותן הפוסקים דסברי באשתהי אינה אסורה רק לאחר ג' ימים עכ"ל. וכ"מ בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ט דמחשיב שמא הלכה כהנ"י והריב"ש לספק. ואף שמהראנ"ח לא הקיל רק משום ספק לא אשתהי היינו באיסורא דאורייתא אבל בנד"ז דה"ל איסורא דרבנן אפשר להקל מצד ספק זה לבד. ועוד שם סעיף רע"ז כ' ומכ"ש לדעת הסוברים דכשכל גופו שלם אף ד אשתהי הרבה מעידין וכאן הי' כל גופו שלם עכ"ל. ואף בנידון זה כן הוא. וכן מצאתי בכה"ג בהגהת ב"י אות תי"ד וז"ל וכ' בהרשד"ם ז"ל בסי' נ"א דבאיסורא דרבנן יש להקל עכ"ל. היינו לסמוך ע"ד ריב"ש והנ"י והריטב"א הנ"ל. עי' בתשו' מ"ב סי' מ"ה בתשו' המטה משה שם שצידד ג"כ להקל ע"פ סברת הריב"ש הנ"ל ודבריו עולים בקנה א' עם תשו' הראנ"ח הנ"ל. ועוד כיון שהכירוהו אנשים רבים שלא ראו הטביעה יש לצדד טפי בנדון הנ"ל עכ"פ עי' בחמ"ח (ס"ק נ"ה):