ג

והנה התוס' ד' י"ט סע"ב ד"ה צריכי למקרי' כ' וי"ל דנהי דאסורה לינשא בדלא קרי' מ"מ אם נישאת לא תצא. א"נ התם בעיילי' לבי ידי' ע"כ. וביבמות (דצ"א ע"ב) כתבו כתירוץ השני והנה הב"י (סי' קל"ה) פי' דלתירוץ השני אם לא קראוהו אפי' אם נשאת תצא. והטור שכתב דלא תצא תופש כתירוץ הראשון. ובאמת שזהו דוחק שהרי הרא"ש הביא ב' הפירושים ועכ"ז הטור ברמזים פסק דלא תצא. משמע דס"ל דגם לתירוץ השני אם נשאת לא תצא אלא דהוצרכו לתירוץ השני כי לתירוץ הראשון צ"ל דמתניתין דכתב סופר גט לאיש כו' מיירי שנישאת שלא כדין דהא לכתחילה היתה אסורה לינשא כיון שלא קראוהו. וזהו דוחק לאוקמי בכה"ג על כן מפרש דקראוהו אלא דעיילי לבי ידי'. ולכן נישאת כדין וכן מבואר מלשון הרא"ש שם (סימן ט"ז). שזהו המכוון בתירוץ השני. אבל בעיקר הדין אם לא קראוהו כלל ס"ל להטור דגם על פי תירוץ השני אם נישאת לא תצא. והטעם י"ל כמש"ל בשם הריטב"א וכ"כ הר"ן בגיטין (די"ט) דכיון שאמר בעל ה"ז גיטך נאמן בכך דהא קי"ל בפ' י"נ (דף קל"ה) דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן מכאן ולהבא ואע"ג דמסיק התם זיל חוש לה היינו בשלא ראינו שנתן לה כלום אלא שהוא אומר שגירשה אבל כאן שנתן לה מדינא מגורשת גמורה היא עכ"ל. וז"ל המל"מ פ"ג מה' יבום ואע"ג דגבי בעל שאמר גרשתי את אשתי איכא מ"ד דאינו נאמן שאני התם דריעא טענתי' משום דגירושין קלא אית להו וכיון דליכא קלא איתרע טענתיה דקאמר גרשתי אבל באומר יש לי בנים נאמן (לפטור את אשתו מן החליצה) משום דבידו לגרשה עכ"ל. וא"כ ה"נ כשנותן לה נייר כתוב ואומר ה"ז גיטך נאמן בכך שהוא גט כיון דלא ריעא טענתי' ואע"פ שלא קראוהו מתחלה. והפ"י בגיטין שם ד"ה צריכי למקרייה כתב דלא דמי לאומר גרשתי דהיינו כדין בפני עדים משא"כ כאן הרי לפנינו שלא גירשה כיון שאין כאן עדי מסירה כיון שלא קראו הגט כו'. וע' בתורת גיטין (סי' קל"ה) מ"ש בזה ומדבריו נלמוד דלהתוס' ורשב"ם פי' י"נ דמפרשים כמ"ש המל"מ הוי גט מדאורייתא כמ"ש הטור. וכן משמע בסה"ת (ס"ס קכ"א) דמתחלה כתב שהוא פסול והא דלא חשיב לי' בהדי הנך שלושה גיטין פסולין כו' ומתרץ והרי ג' גיטין פסולים הם רק מדרבנן א"כ ה"נ דכוותי' ואח"כ נסתפק שמא אינו פסול כו'. ומ"ש הב"י ב' סמ"ג והגמי"י דתצא כיון שידוע שנמשכים עפ"ד סה"ת אפ"ל ג"כ דתצא מדרבנן א"כ לדברי הטור וסייעתו מוכח ג"כ מעובדא דזרק לה גיטא לביני דני דיש כח בהוכחה דזהו שזרק זהו שנמצא להוציא מחזקת מגורשת גמורה לחזקת א"א גמורה אף אם נאמר דמיירי בלא קראוהו לגיטא. ואף דהרמב"ן והרשב"א והר"ן חולקים ע"ז וס"ל דבלאו קראו הגט כלל ה"ז ספק מגורשת וכ"ד הרמב"ם ושו"ע מ"מ להרמב"ן והר"ן הרי עובדא דזרק גיטא י"ל מיירי אף בקראו את הגט דלולי שנמצאת מזוזה ה"ל מגורשת ודאית ואעפ"כ עי"ז ההוכחה אפי' ריח הגט אין בו:

מיהו הרשב"א פי' בהדיא דאין כח בהוכחה הנ"ל אם קראו את הגט וז"ל והשתא דאתית להכי נראה דוקא בשלא קראוהו תחלה [אבל קראוהו תחלה] ועיילי' לבי ידי' ואפקי' וזרקו לה מגורשת ודאית דהא אמרינן דלחלופי לא חיישינן אלא ודאי עכברים גררוהו ואפי' לא אשתכח אלא חדא מגורשת ואיכא למימר דאפי' כו' עכ"ל ויובא לקמן. ואף שאח"כ כתב ואיכא למימר דאפי' קראוהו נמי ספק מגורשת הויא ואי לא משתכח אלא מזוזתא חדא אפי' ריח הגט אין בו. מ"מ לבסוף מסיק דבלא קראוהו מתחילה מיירי. ודברי הרמב"ם הם ג"כ כדברי הרשב"א וכ"פ בש"ע ס"ס קל"ה דבקראוהו מתחלה אפי' לא נמצא אלא מזוזה אחת ה"ז ספק מגורשת: