א

הנה לשון הרב דלעכוויץ. גופא דעובדא הכי הוה איש א' הלך עם שני הנכרים מק"ק הארדישץ כו'. וירדו שלשה הנ"ל לרחוץ בתוך היאור ונטבע היהודי. ולכאורה מלשון שלשה הנ"ל משמע שידוע ברור שהן הן אותו היהודי ושני הנכרים שיצאו מהראדישץ. וא"כ הוא הי' כאן עדות גמורה שהנטבע הוא בעל אשה זו. שהרי היהודי שהלך עם שני הנכרים מק"ק הארדישץ הוא בעל אשה זו כמ"ש הרב דאיהומען בתשובתו (אות ל"ד) וז"ל. בנ"ד שכתוב בגביות עדות שהוא הלך עם ב' הנכרים להראדישץ עכ"ל. ואם כן אם שני הנכרים אמרו שהוא הנטבע יש כאן עדות גמורה. ולמה זה האריך הרב הנזכר בתשובתו להוכיח על ידי סימנים שהנטבע הוא אותו שהי' במלון שכמו פרסה קודם הטביעה. כמבואר בתשובתו (אות ל"ו ול"ז). הלא יש כאן הגדת הנכרים על עדיפא מזו ואם מפני שהן אמרו כן ע"י שאלה. ע"ז הי' אפשר לדון דנד"ד שידוע בלא"ה ראיות ע"ז ה"ל כשאלה דפונדקית דכיון דחזיתנהו בכתה. אע"כ צ"ל שמ"ש הרב דלעכוויץ שלשה הנ"ל אינו בדקדוק. כ"א כוונתו רק שידוע שאיש יהודי עם שני הנכרים שהיו מהלכין בדרך הנ"ל ירדו לרחוץ בנהר. ותולה דהן הן היהודי עם שני נכרים שיצא מהארדישץ לק"ק מיר מחמת ההוכחות ע"ד שכתב הרב דאיהומען. אך לפי מה שכתב בתוך תשובת הרב דאיהומען (אות מ"ם) שאותן שני נכרים הנ"ל ישבו בתפיסה בק"ק מיר עבור זה. א"כ הי' יכול להתברר מק"ק מיר שמסתמא הודו שם השני נכרים וסיפרו שזה היהודי הוא אותו שיצא עמהם מק"ק הארדישץ. רק שמסתמא התנצלו א"ע שאינן חייבים במה שלא הצילהו. וא"כ הי' זה צד גדול להתיר האשה יותר מכל צדדי ההיתר שיש בזה אם יבורר בהארדישץ שזה היהודי שיצא עם שני הנכרים הנזכרים הוא בעל אשה זו. דעכ"פ יהי' ידוע ברור שנטבע. ונניח הדבר כיון שלא נזכר צד היתר זה בתשובת הרב דאיהומען על כן לא נדון ע"ז כ"א רק על דרך שיש אומדנות והוכחות לבד דבעל אשה זו הוא הנטבע ולא עדות ברורה רק שבצירוף הכרת הבגדים של הנטבע שעל שפת הנהר שהוכרו בט"ע שהן של בעל אשה זו. היינו הכרת הכובע שהכיר העד ושאר בגדים שהוכרו בבית אביו. הנה כיון שבהרבה כלים י"א דלא חיישינן לשאלה. וכיון שבלאו הכרת הבגדים יש הוכחות רבות שבעל אשה זו הוא הנטבע כמו שהאריך הרב דאיהומען שמוכח טובא שהנטבע הוא ההראדישצער שהי' עם שני הנכרים במלון שקודם מקום הטביעה כמו פרסה כו' ע"י סימן מנין כי נכרי אחד ראה איך שנכנס יהודי עם שני הנכרים בנהר. כמבואר במותב תלתא כו' ונטבע היהודי. וגם ע"י סימן ששאל במלון שקודם מקום הטביעה באיזה מקום יכול לרחוץ השיבו לו שבדרך הילוכו יש נהר. א"כ כיון שהי' דעתו לרחוץ בנהר הנ"ל מסתמא יש לתלות שכן עשה. עי' תשובת הר"ן (סי' ל"ג). שסמך על מה שאמר שישנה שמו לומר דשינוי השם ה"ל סימן העשוי להשתנות כו'. ואע"ג דאמרינן (בשבועות פרק ז' דף מ"ו סו' ע"א). עביד אינש דגזים ולא עביד. הנה פי' רש"י דגזים דבר גוזמא ושגעון ע"כ אמרינן דלא עביד. אבל דבר זה שאינו גוזמא כלל שפיר י"ל דעביד מה שאמר וה"ל כמו שני סימנים. שהנטבע הוא היהודי ההראדישצער שהלך מהראדישץ לק"ק מיר. היינו סימן דמנין יהודי עם שני נכרים שהלכו בדרך הנ"ל ההולך מהמלון לק"ק מיר. וסימן שידוע שהי' דעתו לרחוץ בנהר הנ"ל. וכיון שכבר חפשו בהראדישץ הסמוך למיר אם נאבד אחר חוץ מבעלה של זו ולא נשמע. א"כ יש לדון שבעלה הוא ההראדישצער שהי' במלון הנ"ל. וגם מסתמא יכול להתברר בהראדישץ שבעלה של זו הלך עם שני הנכרים משם לק"ק מיר כאשר תופס בפשיטות הרב דאיהומען בתשובתו. ועוד שאמר במלון הנ"ל שהוא אינו עם אשתו זה ששה שנים כמ"ש במכתב הרב דלעכוויץ והרב הנ"ל בתשובתו (אות ל"ג) כ' דסימן זה טוב מאד. א"כ מסתמא ידוע שהוא כן בבעל אשה זו. ואף שיש עוד עיירות הנקראים הראדישץ כמ"ש הרב הנ"ל שאצל קרימינצוק יש עיר אחת הנקראת כן. וכמו כן סמוך לקהילתינו לובאוויץ יש עיר הנקראת הראדישץ עכ"ז כאן מוכח ודאי כשקראו הראדישצער שנתכוין על הראדישץ הידוע להם וכמ"ש כה"ג בתשוב' מהרי"ט חלק אה"ע סי' כ"ג הובא בק"ע סעיף ש"ע.ועי' בגמרא דכתובות פרק הכותב (דפ"ה ע"ב). גבי נכסי לטוביה כו' שודא דדייני כו'. ובודאי כאן הדעת נותן לכל שלא נתכוונו להראדישץ הרחוק מאתם מאד ואינו ידוע ומפורסם שם כלל. ומה גם דיש סימנים דהוא הראדישץ הנ"ל כמ"ש הרב כיון שידוע שיצא מהראדישץ עם שני נכרים זהו שאינו עם אשתו זה ששה שנים. ומ"מ לא נעמיד יסוד על כל זה להחשיב כאלו ידוע שזהו בעלה של זו רק יש להחשיב זה להוכחה לבד. כדי לצרף זה עכ"פ לענין שלא נחוש לשאלה על הכובע והבגדים שהוכרו בטב"ע. דבדאיכא הוכחות טובות שלא השאיל ומה גם שהשאילה היא שאילת כמה בגדים יש לסמוך שאין לחוש לשאלה דומיא דכלים דלא מושלי כיס ארנקי וטבעת: