א

סימן שלו

[לסי' יג]. שאלה. על אשה אחת הנעצבת בזה שהיא גרושה וקודם הגירושין היתה מינקת אצל א' ואת בתה נתנה למינקת אחרת להניקה וככלות להניק את הילד הנ"ל חזרה ולקחה את בתה להניקה ונתגרשה מבעלה ועודה מניקה את הילד. וכעת גמלתהו ע"פ פקודת רופא מומחה לא לתקנת הילד רק מאפס בריאותה ועניותה. לזאת יורינו רבינו אם יש להתיר אותה להנשא:

תשובה. ז"ל תשו' רמ"א רסי' קכ"א ע"ד הגרושה שגמלה בנה שלשה חדשים קודם גרושין שכתבת שיש שרצו לאוסרה להנשא תוך כ"ד חדש דחיישינן לערומי משא"כ גבי גמלה אותו קודם מיתה. אע"פ שיש סברא להחמיר. מ"מ לענין הלכה נ"ל דלא חלקו חכמים בתקנתם כו' עכ"ל. ועיין בב"ש סי' י"ג סעי' י"א. ומ"מ בנד"ז כיון שהחזירה להניק אותו אח"כ י"ל דחזר עליה דין מינקת חבירו ומ"מ כיון בגרושה מינקת בלא"ה דעת ר"ש הזקן להקל. משום דאיכא אב ואפילו אם מכירה כמ"ש בתשו' ושב הכהן סי' פ"ב. וע"ש רסי' פ"ג דס"ל דאע"ג דרבים פליגי עליה מ"מ לא אתמר הלכתא בפי' לא כוותי'. וזה צ"ע דכיון דבש"ע סעי' י"א כ' בהדיא בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה כו' נקרא זה אצלינו דאתמר הלכתא כוותייהו דהחולקים עליו. וצ"ל דקאי על אם אינו מכירה שבזה הובא בסעי' י"ד שני דעות. ועיין בש"ג פ' החולץ בשם ריא"ז דמז"ה ס"ל כהר"ש בגרושה כשאין מכירה וריא"ז עצמו ס"ל אפילו מכירה. ובנד"ז אע"פ שמכירה י"ל דלא דמי לדין מכירה דהתם היינו כשיונקת אותו מלידתו עד שמכירה משא"כ בנ"ד שלא התחילתו להניקו פעם ב' רק אחר שהי' ערך שנה וכה"ג א"כ אז לא הי' מכירה בעת שהי' בר הכרה א"כ אף שהכירה אח"כ ע"י ההנקה לא דמי ממש לדין מכירה שבגמ' דמיירי מתחלה עד סוף כו' דהתם יש סכנה משא"כ הכא כמו שהתחיל לינק ממנה אף שלא ינק ממנה זמן רב כן י"ל יוכל לינק ג"כ מאחרת מאחר שאנו רואים שאינו מקפיד על שינוי המינקת. ואף שיש לדחות דאמו שאני מ"מ אינו מוכרח. ועוד מטעם שכ' מע"ל דמה שקבלה להניקו פ"ב אין זה מצד שיעבודה לבעלה ע"ד אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו' ומניקה את בנה. שהיא הנקראת מינקת חבירו. וע"ז גזרו חכמים. משא"כ הכא הרי לא היתה מינקת את בנו כלל א"כ עברה על השיעבוד ואפשר הי' זה ברצון בעלה ומה שהתחילו להניק פ"ב זהו לטובתה כמ"ש מע"ל. וא"כ כמו במינקת מזנה י"א דאינה צריכה להמתין כמ"ש בהגמ"ר ר"פ החולץ סי' ק"ו מי יכוף כו'. וה"נ אין שייך שהאב יכוף אותה שהרי מתחלה לא הניקתו זמן רב ולמה לא הכריחה אז להניק כו'. וא"כ י"ל הוה עכ"פ כדין הנז' בסעיף י"ד דלא אתמר ביה הלכתא להפך. וכיון דאיכא נמי שהרופא מזהירה לגומלו מצד סכנה שלה. וכבר גמלתו על פיו. א"כ אין כאן תועלת להולד בהמתנה. רק משום קנסא אסור. א"כ לאחר ט"ו חדש שצירף הפנ"י בקו"א דכתובות דף סמ"ך סעיף ק"ן להתיר. ע"פ סברת ר' יהודה ובית הלל כו' בגמ' אע"ג דאיפסיקא הלכתא בגמ' לא כר'י הודה א"כ ה"נ יש לצדד בנד"ז גבי גרושה מהני טעמי דלעיל וכמ"ש בתשו' ושב הכהן שם דזה עדיף מנדון דהפנ"י. והיינו דוקא בעת הדחק הגדול כשהיא ענייה והמשודך אינו רוצה להמתין אזי אם יקבל עליו טובת הילד למסמסו בחלב וביצים ובשאר מאכלים רכים וטובים אזי יש לצדד להקל אחר ט"ו חדש: