א

סימן שלה

[השאלה והתחלת התשובה חסרה. ונראה תוכן השאלה. יצא קול לאחר נישואין שניים. שלא נתגרשה מהראשון. ואף היא מודה לזה. וקיבלה גט מהראשון. ועדים מעידים שנתגרשה בתחלה מהראשון. אם נאסרה לאחרון] וכ"ז אם עכ"פ אח"כ באו עדים ואמרו שלא נתגרשה באותו מעמד דה"ל תרי ותרי. אבל אי ליכא רק קלא. אף שקיבלה אח"כ ג"כ גט. וברש"י סוף גיטין משמע דאם קיבלה גט ע"י קלא דבתר נישואין נאסרה לאחרון כמש"ל. נ' לחלק דשאני הכא דאיכא עדי' האומרי' שנתגרש'. וא"כ פשיטא דל"ח לקלא נגד העדי'. משא"כ התם ליכא עדי' נגד הקול. מש"ה אי הוה מצריכינן גט מחזקינן לקלא ואסורה לבועל. משא"כ בנ"ד דלא שייך לאמת הקול נגד עדי'. וה"ל כאותה שכ' במר' דקדושין פ' האומר סי' תקל"א. הובא בד"מ ובהג"ה ש"ע סי' מ"ח ס"ו ובחמ"ח סק"ג ובב"ש שם. דגט שא"צ אינו אוסר קרובותי' יעו"ש. וה"נ א"צ גט כלל בקול נגד עדי'. משא"כ ברש"י שלהי גיטין דאת"ל דחיישי' לקלא נצרך הגט מש"ה היתה אסורה לו. אבל הכא כיון דאיכא עדי' נגד הקול אין מקום לומר כלל שנצרך כו'. לכן אף אי אתרמי דקבלה אינה נאסרת על בעלה:

ולפ"ז נ' דגם אם היא מודה ג"כ לא מהני. אף שבש"ע ססי' מ"ו משמע דהודאה שלה בצירוף קול מהני. היינו דווקא בקול שיצא קודם הנישואין כמ"ש בס' המקנה. ולכן אף שג"כ קיבלה גט לא מהני. דהתם נמי שכרה לכתוב גט ואפ"ה ל"ח רק משום שיצא קול קודם. ותו דנד"ז עדיף שיש עדים נגד הקול כנ"ל. ואפילו נימא דקול עם הודאה הוי כרג"ל דמהימנא לומר טא"ל משום דשוי' אנפשה חד"א. מ"מ מבואר ברא"ש הובא בחמ"ח סי' קט"ו. היכא שיש ג"כ סברא היפך כמו אי איתא דעבדא איסורא כו' לא חיישי' ע"ש. והכא נמי העדי' לא גרעי מזה דהא מכחשי להקול. אף שבמל"מ פ"ט מה' אישות ופ"ג מה' יבום מבואר דנגד שוי' אנפש' חד"א לא מהני עדים. הכא שאני דא"א לה להפקיע א"ע מתח"י הבעל. אלא דבדאיכא קול אפשר חיישי' לאמירת' משא"כ כשיש עדים דמכחשי לה. כנלע"ד:

ואם לא באו עדי' לומר שלא נתגרשה רק בא כתב מהב"ד ששם סידרו הגט. הנה בהריב"ש סי' ש"ץ מבואר דכתב מב"ד דנין ע"פ דלא תהא שמיעה גדולה מראי' ע"ש. אבל לא דמי. דהתם כשכותבין שנתגרש' שייך לומר שזהו דין. אבל כשמעידין שלא נתגרש' בפניהם אפ"ל שאינו דין כלל רק עדות. וע' ברשב"ם ב"ב דקי"ד ענין רצו עושין דין. עכצ"ל בנד"ז שכותבין זו אשת איש. ואיך יכולין לכתוב כן. שמא אח"כ נתגרש'. וי"ל שכותבין אשה זו אז נשארה אשת איש כו' וצ"ע. וע' בח"מ סי' כ"ח מחלוקת רש"י ור"ת בעדות בכתב. ובתשו' רמ"א סי' י"ב דבעניני אישות גם ר"ת מודה. מיהו רמ"א ס"ל דזה דומ' לד"נ. וזה אינו מוכרח כלל. ע' בבד"ה בח"מ סי' ל' ובתשו' מ"ב סי' נ"א. ולכאורה הי' נ' הכרעה דכשבא כתב יש להפרישם ולחזור ולשלוח מכתב לשם שיגבו שם גבי"ע בפני ב"ד של ג' והב"ד יודיעו ואז הוי תרי ותרי. ואם שם לא ישיגו גב"ע זה אין לאוסרם. כיון דאפי' את"ל דהוי עדות אכתי תרי ותרי נינהו. וא"כ כיון שהרבה פוסקי' ס"ל דכה"ג לא הוי עדות אין לבטל עדות גמור מחמתם. וצ"ע רפ"ד דכריתות משמע אפי' בס"ס מייתי אשם תלוי. מיהו תלוי בפלוגתא תוס' ורמב"ם ע"ש: