א

סימן של

[עוד בענין הנ"ל] הערות על הגמ' פ' הערל דף ע"ה ע"ב רש"י ד"ה ניקב למטה. כלפי קרקע. אין ר"ל בתחתונו של גיד שהזכירו התוס'. אלא הכל בעליונו של גיד והולך בשיפוע. וס"ל דלא בעינן רק מפולש עד חלל הגיד אלא כשהנקב מפולש לחלל הגיד שלמעלה מהעטרה ודאי פסול. אבל כאן אינו מפולש שם למעלה מהעטרה אפילו לחלל הגיד רק פילושו לחלל הגיד בא למטה מהעטרה. והיינו שהנקב המפולש עד חלל הגיד הוא באלכסון וצידו הא' למעלה מהעטרה וצידו השני למטה מהעטרה ויש בזה ב' אופנים אם שבהחלל הוא בצד שלמטה מהעטרה או להפך. וע"ז א' עטרה כ"ש מעכבת ופסול. וכן פי' רי"ו נכ"ג ח"ד שניקבה שפופרת מבפנים למעלה מעטרה ויצא הנקב כו'. והתוס' הקשו על שיטה זו דהא מכשרינן בסמוך כקולמוס וכמרזב. וכיון דאפילו נחתך לגמרי כשר כ"ש ניקב עכ"ל ור"ל אפי' נקב מפולש לחלל הגיד למעלה מעטרה ראוי שיהי' כשר אם אינו מפולש מעל"ע במכ"ש מכקולמוס וכמרזב דהוי ג"כ מפולש עד חלל הגיד והכל למעלה מהעטרה. ולרש"י ורי"ו צ"ל ניקב כאיב מנחתך כמ"ש פא"ט גבי טחול. ועוד דכאן בנחתך ג"כ לא כשר רק כקולמוס כמר בר רב אשי. והתוס' ס"ל צ"ל נקב מפולש משני עברים ממש ולא די לחלל הגיד רק אם צידו א' למטה מעטרה וצידו א' למעלה מהעטרה פסול ונ' בין ביושר כדציירו התוס' והוי בתחתונו כו' בין באלכסון כו'. והמרדכי סי' ע' כ' בשם תוס' דפסול עד החלל לבד והבעיא היא כשניקבו בעליונו של גיד למטה מהעטרה עד החלל ופסול משום שכנגדו הוא למעלה מהעטרה ואף שאין שם נקב כלל. וברש"י מפרשי' דס"ל דבעינן נקב משני העברים. ועיין בחידושי הריטב"א ועיין בש"ע סעיף ה' ובחמ"ח סק"ד פי' דהיינו מעל"ע. וב"ש סק"ט הביא שיטת התוס' ניקב מעל"ע. ומ"מ החמיר דניקב עד לחלל למעלה מעט' פסול. ודבריו מעורבבי' דמשמע דמדינא ס"ל כתוס' רק שחידש דבתחתית הגיד פוסל לחלל וזה חילוק חדש. והט"ז הקשה מהא דנקב שיוצא ממנו ש"ז פסול וחילק בין נקב גדול לקטן ולב"ש י"ל דמיירי בתחתית הגיד. וע' יש"ש סי' י"א מכח קושיא זו פי' נקב מצ"א עד לחלל פסול. ע' ק"נ סק"ט פי' הרא"ש ס"ל בעינן נקב מפולש. וע"ש סס"ק ל' ס"ל כהרא"ם:

החוט ל"ד להכהו קוץ. דהתם הקוץ עשה הנקב אבל כאן החוט רק גרם התפיחה ונולד שחין ואח"כ השתן עשה הנקב. וה"ל כח כחו. עיין בספ"ד דע"א בגמרא. על פני רובה וכלפי רישא. א"כ א"צ להיות רק רוב מן החוט שכנגד הגוף ומ"מ צ"ל רוב היקף של הגיד ע' רש"י והרמב"ם והה"מ כ' ע"פ כל הגיד וכ"כ הרא"ש ובהגה' הב"ח. דלפ"ז לא שייך לומר וכלפי רישא. הבין דכולו היינו כל העטרה. ובריא"ז כ' שיקיף אותו החוט את הגיד כולו. עב"ש סק"ד לרמב"ם אינו מובן וע' עצ"א סק"ו פי' דאין כאן מחלוקת דמה שזה קרא רובו קורא זה כולו. וע' ירושלמי עטרה העליונה עטרה התחתונה:

כקולמוס ע' בערוך ערך גרד מפרש כאית דאמרי שהביא רש"י סד"ה מידי דהוה וז"ל פי' עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה לחוץ. וצ"ל הא כ"ז מיירי למעלה מעטרה ומיירי שלא נכרת הגיד. וא"כ מיירי שנכרת כקולמוס מלמעלה מהעטרה עד העטרה ועטרה קיימת. וא"כ ע"כ למטה ראש הגיד כמו שהוא א"כ אין שייך ראשו קצר. וצ"ל הערוך ס"ל כפי' ראשון שכ' הרי"ו דאפי' בעטרה עצמה כקולמוס כשר רק שנשתייר רוב הקיפה וא"כ י"ל שנכרת מלמעלה מהעטרה והעטרה עד סוף הגיד כמרזב ומשכחת לה שנשתייר רוב הקיפה של עטרה כגון שנחתך מהצד כקולמוס. ועט"ז ססק"ב והך כריתה כו' אבל לא כו' לחלל. ודבריו נגד התוס'. גם מ"ש בפי' כחוט גובה כמו חוט צ"ע. די"ל הגובה בעינן כל השורה והרוחב כשערה. בירושלמי כקולמוס הפך פסול יוכל לישא בת ג'. ע' ש"ע ס"ד סכ"ג. ועיין עצ"א ס"ק ל"ז. גם בת הקראים ע' קדושין ע"ד א' במשנה וכותי ובגמ' שם שאין בקיאין בקדושין וגי'. וא"כ עכשיו כמ"כ הקראים דהא ודאי צרת ערוה:

בשבת קל"ד דילמא מידבקא גירדא ואתי לידי כרות שפכ'. קשה הא ה"ל בי"ש שהרי החוט מעצמו כורתו. אע"כ כה"ג חשיב בי"א:

י"ל נשאת לאחר וה"ל ערוה וממזר לב"ה. עיין ש"ע סס"י ד' תשו' רבי בצלאל סי' ג' ותשו' רדב"ז ח"ד סי' רי"ט ח"א סי' צ"ב:

[מהדורא בתרא מהנ"ל] רש"י ד"ה ניקב למטה. כלפי קרקע. אין ר"ל בתחתונו של גיד שהזכירו התוס'. אלא הכל בעליונו של גיד והולך בשיפוע. וס"ל דלא בעינן רק מפולש עד חלל הגיד אלא כשהנקב מפולש לחלל הגיד שלמעלה מהעטרה ודאי פסול. אבל כאן אינו מפולש שם למעלה מהעטרה אפילו לחלל הגיד רק פילושו לחלל הגיד בא למטה מהעטרה. והיינו שהנקב המפולש עד חלל הגיד הוא באלכסון וצידו הא' למעלה מהעטרה וצידו השני למטה מהעטרה ויש בזה ב' אופנים אם שבהחלל הוא בצד שלמטה מהעטרה או להפך. וע"ז א' עטרה כ"ש מעכבת ופסול. ומיהו נראה מפרש"י דהנקב מפולש ג"כ למטה מהעטרה היינו ששני ראשי הנקב הכל נראים עד לחוץ הראש האחד למטה מהעטרה והראש השני למעלה מהעטרה הכל מצד אחד. ואין זה מפולש מעבר לעבר ממש כמו שהצריכו התוספת. דהיינו משני צדדין של הגיד. דהא הכא הפילוש הכל בצד אחד. וה"ה אם אינו מפולש רק במקום אחד מצד אחד הדין כן. וכמ"ש האופן תחלה. והנה רי"ו נכ"ג ח"ד נראה עומד בשטת רש"י וז"ל ניקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מעטרה פי' שניקב למטה מעטרה בסוף הגיד כלפי הקרקע והנקב הולך מבפנים באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מהעטרה כלפי הגוף אלא שאין הנקב מפולש למעלה כלפי חוץ אלא שניקבה שפופרת מבפנים למעלה מהעטרה ויצא הנקב באלכסון לבשר שלמטה מעטרה כלפי חוץ פסול דעטרה כל שהוא מעכבת ר"ל אע"פ שאין הנקב מפולש למעלה מעטרה הרי נקב כל דהו מעכב בעטרה מלקלח ופסול עכ"ל. והנה מדברי רי"ו משמע שאין הנקב מפולש לחוץ רק למטה מהעטרה ובסוף האלכסון כשמגיע למעלה מהעטרה שם אינו מפולש אעפ"כ פסול וכמש"ל. והמרדכי פרק הערל סי' ע' הבין בפרש"י דשני ראשי הנקב מפולשין רק שהכל בצד אחד של הגיד הראש האחד למטה מהעטרה והראש השני למעלה מהעטרה. וז"ל ניקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה מה שפרש"י שניקבה באלכסון עד שיהיה הנקב בצד אחד למעלה מהעטרה וניקבה כולה אינו נראה לר"י דכשנגדו לא משמע שניקב באלכסון ועוד דכיון דניקב למעלה מן העטרה פשיטא דפסול כו' דלמה ליה למיבעי כשניקבה מעבר אל עבר מצד אחד למטה מן העטרה ומצד השני למעלה מהעטרה עכ"ל. ור"ל דהא בניקב האחד שלמעלה מן העטרה לבד סגי לפסול. ואם הי' מפרש כמ"ש רי"ו דשם למעלה מהעטרה אינו מפולש לחוץ לק"מ קושייתו על רש"י דלמה ליה למיבעי כו'. ומיהו אף לפירושו ברש"י לק"מ דהא דבניקב למעלה מן העטרה לחוד פסול זהו כשהנקב שם ביושר ומגיע פילושו לחלל הגיד למעלה מהעטרה. משא"כ הבעיא הוא כשהולך באלכסון ופילושו לחלל הגיד אינו למעלה מהעטרה כ"א למטה מהעטרה וכמש"ל. וז"ל היש"ש פרק הערל סי' י"א ניקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה ופרש"י שהנקב היה למטה לצד הארץ והולך באלכסון לצד הגוף ויוצא למעלה מהעטרה והמרדכי כתב בשם ר"י שזה פשיטא דפסול אף שראיתי שלראב"י פירש דברי רש"י לא איירי בניקב כולו עד חלל הגיד בשיפוע כו'. עכ"ל והיינו כמש"ל בשם רי"ו. והנה הק"נ פרק הערל סק"ט כתב וז"ל ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה רבינו לא הכריע בין פרש"י לפירש תוספת. דאינו נפ"מ לדינא דבין כך ובין כך פסול כיון דמפולש הנקב מעבר לעבר מה לי אם הנקבים מכוונים זה כנגד זה או באלכסון תרווייהו מקרי מפולש עכ"ל ודבריו תמו[הים] דהא לפרש"י אף כמו שהבין המרדכי דהנקב מפולש בין למ[עלה] מהעטרה בין למטה מהעטרה מ"מ הרי הכל מצד אחד בעליונו של גיד ולהתוספת שלפנינו (ולא כהמרדכי) בעינן דוקא מפולש בב' צדדי הגיד מעבר לעבר. וא"כ לפ"ז דינו דרש"י דפוסל הוא כשר לדבריהם. דהא כיון שהפילוש רק קצה אחד אין זה נקב מפולש כלל לשיטתם. רק להמרדכי דלא בעי מפולש רק עד חלל הגיד פשיטא דפסול וכיון שהק"נ שם העלה בעצמו דהרא"ש ס"ל כהתוספת ולא כהמרדכי בענין נקב מפולש. א"כ תמוה מ"ש דאין חילוק לדינא בין פרש"י לפי' התוספת. וצ"ל דמפרש דברי רש"י ג"כ שהוא מפולש למעלה מהעטרה בצד שכנגדו והוא מפולש מעבר לעבר לגמרי רק שהוא באלכסון ולא משמע כן כלל ממ"ש רש"י למעלה מהעטרה כלפי הגוף. ולפירושו אינו כלפי הגוף כ"א כלפי הכיס:

[עוד בענין הנ"ל] העצ"א ס"ק ל"ז וס"ק ז' הביא ראי' לפרש"י ביבמות דנ"ז סע"א דאל"כ אמאי לא מייתי מברייתא דגר מותר בממזרת. גם הביא ראי' מהש"ס דקדושין דע"ד ב' גר שנשא בת ישראל משמע דבנו מותר בממזרת ע"ש. ועיין בית מאיר סי' ד' סכ"ג האריך בזה. ועיין ריטב"א ביבמות שם פסק ג"כ כרש"י ועיין שעה"מ דף ק"ד סע"ג תירץ ראייתו. וע"ש פט"ו דהא"ב ה"ט שהאריך בדין זה. לפ"ז י"ל לענין פ"ד אפילו עד כמה דורות כן כיון לבית אבותם. ע' חוסן ישועות פי' אחר בסוגיא הנ"ל דיבמות נ"ז. ולפירושו לר' יוסי גיורת שנשאת לפ"ד כהן אוכלת בתרומה. וא"כ ק' למה הרמב"ם פ"ז מה' תרומה הי"ג כ' רק בת גרים. ואפשר כיון חללה וזונה אינן אוכלי' בתרומה כמ"ש פ"ו ה"ז א"כ אף כשנשא' לפ"ד כהן אינו מאכילה. ול"ד לעבדו הכנעני. וצ"ע. וכן כתוב אצלי על יבמות. ע' בסהמ"ק בקדושין ספ"ג בדפים דק"ג ע"ד ודק"ד ע"ג ד"ה בגמרא ודקי"ד ע"א ד"ה והרי גר ועמוד שני ד"ה אמר ר"י מצרי. גם לריה"ו דבת גר כבת חלל ובת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם ר"ל אפילו כמה דורות א"כ גם בבת גר כן. וצ"ע דלימודו לפי שבא מטפה פסו' לא שייך בדורות כו':