א

סימן שכט

[עוד בענין הנ"ל] ... ולפ"ז בנד"ז שיש ב' שאילות הא' מצד החוט שכרך על הגיד ומכח זה נתפח והגיע החולי ונעשה השחין והנקב. הב' מצד שאח"ז כשהבריא וחזר ונחלה פ"ב הוכרח הרופא לכרות הגיד. וע"כ מצד החוט נ' לכאורה דהוי תחלתו בי"א וסופו בי"ש ופסול מצד הנקב. ע' שבת קל"ד א' דילמא מידבק גירדא ואתי לידי כרות שפכה. אבל מצד הכריתה נ' דכשר כיון שמחמת החולי הוכרח לכרות וכבר הבריא בנתיים א"כ הוה תחלתו בי"ש וכשר כבריי' דמכשיר. ואפי' לפי' הפ"מ הלכה כרי"ש. אך גם מצד החוט יש לצדד שמא הי' הנקב רק בעבר א' [ולא] מעל"ע ויש מכשירי' בזה או שמא נסתם הנקב אח"כ בצ"א. גם בתשו' שבו"י הובא בתשו' בית אפרים הקיל בחוט וצ"ע:

אבל אין להתיר מצד נחתך כקולמוס. דשם מיירי שנחתך רק מצ"א ולא שנחתך כל הגיד כמ"ש הרי"ו ב' הרמ"ה וכ"מ בגמ' דאי למטה מהעטרה אפילו נכרת הגיד נמי. משמע דכאן לא מיירי בנכרת הגיד. וכן מוכרח בתוס' שם גבי ניקב שמביאים דכשר באין מפולש משני צדדי' מהא דקולמוס אלמא קולמוס מיירי מצ"א. מיהו י"ל כאן הוי ג"כ מצ"א דהא הי' תלוי רק בחוה"ש א"כ חתכו רק מצ"א:

ספק פ"ד את"ל דהוי כספק ממזר א"כ י"ל גם כשיש ס"ס לחומרא שריא דעכ"פ אינו ודאי כמ"ש הפנ"י בקדושין דע"ג ד"ה אמר רבא. מה שהוכיח הנ"ב מהרמב"ם כשיש לו זקן אינו סריס י"ל זהו בס"ח שאין בו קלקול כלל בחיצוניות דכלי הזרע כ"א בפנימי' ע"כ צ"ל הסימנים הנ"ל שאם יש לו זקן מוכח שאין בו קלקול דפנימי' שהוא חולי כל הגוף. אבל לענין כשיש חסרון ממש בכלי הזרע כפ"ד וכרות יוכל להיות שיהי' לו זקן כיון שאין לו חולי דכל הגוף אין מניעה לגדול הזקן. ואעפי"כ פסול לבא בקהל מחמת פ"ד וכ"ש דקלקול אברי הזרע ועוי"ל דקיי"ל כמ"ד ממזר נק' בי"ש והא דבי"ש כשר לא ילפינן כלל מממזר כ"א מלימוד אחר כמש"ש בירוש' ובגמ' דידן: