א

סימן שכה

אשה שהי' שלום בינה לבעלה והי' לה ד' בנים ממנו. וזה יותר משנה שעקבותי' לא נודעו. אי מותר לישא אחרת (כמדומה שהמעשה הי' שהלכה תמיד ביער ללקוט אורות. והבעל מיחה בה. ולא שמעה בקולו. ואח"כ הלכה ולא חזרה. ועקבותי' לא נודעו):

בתשו' ב"י דיני כתובה דחה ד' תשו' מהר"י מינץ סי' יו"ד והעלה כדעת הרא"ם גבי שהה ע"ש ולא ילדה אין לחוש לחר"ג ע"ש. והנה נד"ז עדיף ממצות פו"ר כי הוא שרוי בלא אשה ויש לחוש להרהור עבירה וכו' וכדמוכח מתשו' תה"ד הובאה באה"ע סי' א'. ועוד דתנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה אפי' שבת אחת יוציא ויתן כתובה וכש"כ הכא דגרע מנדרה מתשמיש כו' וכיון דבאיש יוציא הרי לא יפה כח האשה מאיש. ואע"פ שכ' התוס' ר"פ המדיר ב' ר"ח דאין כופין הרי מ"מ דומה לדין ע"ש ולא ילדה דג"כ אין כופין לר"ח ואפ"ה פ' הב"י דליכא חר"ג כנ"ל. ול"ד לתשו' צ"צ סי' ע' דהתם לא פשעה מאומה. וגם לא ידעו שמא כבר חזרה כו'. משא"כ הכא פשעה בנפשה וגם נודע שאין קול ואין קשב ממנה מכל הסביבה כו':