ב

והנה הגאונים הראשונים דס"ל שאינו זוקק ליבום כהובא במרדכי ובתה"ד סי' רכ"ג ובתשובת מהר"י מינץ סי' י"ב העתיק לשונם מא"ז גדול באורך יותר. נראה דלאו מה"ט לבד אתו עלה. ותדע מדהקשו הגאונים האחרונים על דברי הישיבה דמתא מחסיא ותירצו וז"ל וכ"ת לא יבא עליה ולא תפטר בלא חליצה כי היכי דאמרינן בהדיא בפרק החולץ (דף מ"ז ע"ב) דאי הדר גר לסורו ישראל מומר לעכומ"ז קרינן ביה ואי קידש קדושיו קדושין אלמא כישראל חשיבא ליה ל"ד דהתם בידים הוא דקעביד מומר לעבודת כוכבים מעשה ואיסור כרת הוא אבל הכא ממילא הוא ואיסור לאו ואיכא למיחש לעיגון עכ"ל ואי איתא מאי קושיא הא החילוק פשוט יותר עדש"כ הסמ"ג דלענין גיטין וקדושין לא כתיב אחוה לכן אמרינן אע"פ שחטא ישראל הוא. משא"כ לענין יבום וחליצה דבאחים תליא מילתא אינו נקרא אחיו כנ"ל אעכצ"ל דס"ל דאפי' לבד טעם זה יש לחלק וזה נוטה עדש"כ ר' שמשון ומה שקדושיו קדושין זהו לחומרא בעלמא כו' ע"כ ס"ל לחלק בזה בין איסור כרת לאיסור לאו דאין לחלק בכה"ג היכי שיש ספק דאורייתא ממש כדאיתא ביבמות (דקי"ט סע"א). וע"ז יש להקשות ממ"ש ספ"ק דיבמות (די"ו סע"ב) חוששין לקדושין שמא מעשרת השבטים כו' בדוכתי דקביעי כו' כיון שאף אם הוא ודאי מהם אין כאן רק חומרא דרבנן אין לחוש כ"כ בספק דקבוע ובס' ג"פ סי' קכ"ג סק"ו הביא ד' הרמב"ם בפ"ד מה"א הט"ו ושמהרשד"ם חאה"ע סי' יו"ד פי' דס"ל דקדושי מומר לעבודת ככבים הם קדושי ספק ודייק לה מלשון וצריכה גט שכתב הרמב"ם והוא ג"כ לשון רש"י פ"ד דיבמות (דמ"ז סע"ב) ובחי' הריטב"א שם כתב ושמעינן מינה דישראל מומר לעבודת ככבים כישראל נדון וקדושיו קדושין גמורים וה"ה דגטו אפי' לקדושין שקידש בגיותו עכ"ל (מלת בגיותו נ' שהוא ט"ס וצ"ל ביהדותו). מבואר דס"ל דקדושיו קדושי ודאי ומ"ש רש"י וצריכה גט היינו לומר שאסורה להבעל לו והקדושין הם רק להצריכה גט ואעפ"כ הם קדושין ודאים וכמו חייבי לאוין ועי' בקדושין (דנ"א ע"א) דקיי"ל כאביי דאפי' קדושין שאין מסורים לביאה מספק אחות אשה הוו קדושין ועי' בטור סי' מ"ד שהביא י"א שאין קדושיו קדושין וכתב עליהם ולא נהירא ועב"י שם בשם העיטור ועבה"ט סי' מ"ד סק"ז שממ"ש הג"פ בשם רשד"ם משמע לא כמ"ש הוא ז"ל בשמו:

והנה ממ"ש האז"ג בשם ת' הגאונים ואמר רב נחשון גאון דאם בשעה שקידש את האשה היה אחיו מומר א"צ חליצה מהמומר אבל אם האח לא היה מומר בשעה שקידש כ"א לאחר שניסת לו אית עלה זיקה דאורייתא משום דנשואים הראשונים מפילים וכתב האו"ז ולפר"ח שפסק מיתה מפלת אפילו היה יהודי בשעת נשואי אחיו אם היה מומר בשעת מיתת אחיו אין חולץ ולא מייבם שהרי מיתה מפלת ובשעת מיתה לא היה יהודי עכ"ל. וכן פירש בתה"ד סי' רכ"ג וז"ל מה שחלק מה דהוה מומר לעבודת כוכבים בשעת קדושי אחיו כתב הטעם ע"ז דסברי הנך גאונים נשואין הראשונים מפילים כו' עכ"ל. לפע"ד כוונו בזה עוד טוב טעם והוא מ"ש בתשובת הגאונים שאחריהם וז"ל כיון דבשעת קדושין הו"ל ישראל אמרי' דזקוקה ליה דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם ח"ו מתרמי מילתא תתקיים מצוה כדכתיבא ולהכי אמרי נשואין הראשונים מפילים אבל אם בשעת קדושין אותו יבם מומר לעבודת כוכבים היה מי איכא למימר אדעתא דרבנן מקדש וקיימי רבנן ומתקני מלתא דאתי ביה לידי תקלה כו' עכ"ל. נ' לומר שנתכוונו לצרף הטעם דכל המקדש כו' וכיון שבשעת קדושין היה האח עובד כוכבים ודאי דעתייהו דרבנן היה שאם אתרמי מילתא שתהא זקוקה לו לא תהא הזיקה כלום והיינו ע"י שיעקרו הקדושין למפרע דל"ד ליש מותרת לבעליהן ואסורות ליבמיהן דזקוקות להן דהתם אף אם היבם ממזר מדוע יעקרו הקדושין הלא יתן לה חליצה. משא"כ הכא שקרוב שתהא עגונה מחמת האח ע"כ ודאי דבר הגון הוא בכה"ג לעקור הקדושין למפרע דהכי אמרינן בהשולח (דל"ג א') שמפני תק"ע אמרו בטלו אין מבוטל משום כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. אבל אם בשעה שקידש ה"ל ישראל אין עולה כלל על לב ב"ד לומר ולהתנות שאם תהיה זקוקה למומר לא יהיה הקדושין קדושין וכדאמרינן כה"ג במי שאחזו (דע"ג א') גבי אכלו ארי אין לנו דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וכ"כ התוספות בהדיא ג"כ לענין כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו כו'. דמה"ט אמר רבא רפ"ק דכתובות בל"ק דאין אונס בגיטין משום צנועות כו' דמיעגנא וישבה כו' ומשום פרוצות כו' ועכ"ז העלו התוס' שם (ד"ג ע"א) סד"ה איכא דאמרי דאונס דל"ש כלל אפילו לל"ק דהכא יש אונס כו' דלא שייך התם לתקן משום צנועות כו' ע"ש אלמא בדבר דלא שכיח כלל ל"ש לתקן. אף דשם כתבו הטעם משום דלא סברי צנועות כו' מ"מ י"ל עיקר הענין משום דאמלתא דלא שכיח לא שייך לתקן. אלא שהרשב"א בתשובה סי' אלף קפ"ה כתב שלא בכ"מ אמרו אפקעינהו כו' אלא היכא שאמרו אמרו והיכא דלא אמרו מנפשין לא אמרינן. מיהו אין זה מוסכם דגבי מאיס עלי שתקנו רבנן סבוראי דכופין אותן פירש הטעם בתשובת הרא"ש כלל משום שהפקיעו הקדושין דלא כתה"ד שכתב טעם אחר שא"א להעמידו כמ"ש במק"א. והנה התם מפקיעים הקדושין משום טעם שמתחדש אח"כ א"כ גבי כשהאח המיר אח"כ. ג"כ י"ל כן לדבריהם. ואף ששם חלקו עליהם דאין כופין אותו מ"מ התם איסור א"א והכא איסור לאו. ועוד דעכ"פ טעם וסניף מיהו הוי להצטרף אל טעם דאין נקרא אחיו לענין הקמת זרע ולמ"ש הריטב"א בפרק כיצד די"ל שלענין זה עשאום כעובד כוכבים כו':

קיצור. (שהגאונים ס"ל אפי' ענין קדושין הוא חומרא וע"ז יש קושיא מיהו נראה שצירפו עוד משום כל דמקדש כו' ואפקעינהו כו'. משא"כ אם כשקידש לא היה עובד כוכבים לא אמרי' כן. ומ"מ דין דאפקעינהו צ"ע ממ"ש הרשב"א סי' א' קפ"ה):