א

סימן שכב

הנה ז"ל הגמ"ר פרק החולץ סימן ק"ו ועל מה שרש"י ז"ל הביא ראיה לאיסור דהא אם קידש קדושיו קדושין הקשה הר"ם הא בסמ"ג כתב במצות לתת צדקה דהחליף לעבודת כוכבים להכעיס אין מצווין להחיותו כעובדא דר' אמי בהשולח גט (דמ"ז ע"א) ושרי להלוות לו ברבית דלגבי נשך כתיב אחוה. והא דאמרי' בסנהדרין אע"פ שחטא ישראל הוא היינו בדברים דלא כתיב בהו אחוה כגון גיטין וקדושין ועוד הביא ראיה מר' שמשון דאוסר להלוות לו ברבית משום לפ"ע לא תתן מכשול הא מטעם אחוה לא אסר אלמא דלאו אחיו הוא וכ"ש החליף לעבודת כוכבים דהוי מומר לכל התורה כולה וגרע ממומר לד"א להכעיס. ומה שקדושיו קדושין זהו לחומרא בעלמא דה"נ אמרינן האומר ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו ה"נ כשקידש חיישינן שמא הרהר ההיא שעתא תשובה אבל לענין יבום אין שייך טעם זה. מכל אלה היה נראה להתיר יבמה שנפלה לפני מומר בלא חליצה כך פי' רבינו חננאל עכ"ל. ומ"ש אבל לענין יבום אין שייך טעם זה ר"ל דשם גבי קדושין חיישינן שמא בשעה שקידש הרהר תשובה בפרט שאמר ג"כ ע"מ שאני צדיק גמור. אבל לענין יבום אין שייך לומר שבשעה שמת אחיו אז הרהר תשובה דלחוש לחששא כזה הוא רחוק מאד. דאפילו בשאר ספיקות אוקמא אחזקת היתר כמו היתה לה חמות אינה חוששת מיהו יש הפרש בין ר"ש להר"ם דלהר"ש אפי' קדושין שלו אינן קדושין רק מחומרא בלבד. משא"כ להר"ם לענין קדושין וגיטין הרי הוא כישראל רק לענין יבום אין זוקק ליבום דלענין יבום כתיב כי ישבו אחים ומומר לעבודת כוכבים אינו אחיו כלל. ומצאתי בבעה"ת שער מ"ו חלק א' סי' ה' דבאמת רש"י דסובר דזוקק ליבום ס"ל דגם לענין רבית נק' אחיך וז"ל ואפילו לישראל מומר אין מלווין ברבית של תורה ולא ברבית של דבריהם וכן השיב ר"ש (היינו רש"י כמש"ש אח"כ ויש מי שדן כד' רש"י וכן המרדכי פ' איזהו נשך רס"י של"ה הביא כלשון זה וכראיה זו בשם רש"י) ז"ל וז"ל תשובתו נ' בעיני שאסור דלא נפיק מכלל אחיך שאע"פ שחטא ישראל הוא כו'. והר"ר אלחנן התיר להלוותן ברבית וכן השיב ר"ת וכן הביא הרמב"ן ז"ל ראיה דכיון דהוא מן המורידין כו' אין נק' אחיך מדאמרינן פ' א"מ (דף כ"ו ע"ב) אני שונה כל אבידת אחיך לרבות את המומר לע' כוכבים ואת אמרת מורידין כו' אלמא כל מי שמורידין לאו אחיך הוא כלל וה"נ כתיב אחיך. וכיון שבב"י בי"ד סי' קנ"ט פסק דלא חיישינן לדעת רש"י שם נגד כל הני רבוותא המתירים היה מקום לומר דכמ"כ לענין יבום אינו נקרא אחיך וכן משמע בהדיא ג"כ ד' הסמ"ג במ"ע סי' קס"ב שכ' וז"ל והא דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ד ע"א) אע"פ שחטא ישראל הוא. היינו דוקא לענין דברים דלא כתיב בהו אחוה כגון לענין קדושין וגיטין עכ"ל. מיהו אפשר לחלק דמד' התוס' פרק אין מעמידין שם נראה דההיתר משום דברבית כתיב וחי אחיך עמך וכיון דאין אתה מצווה להחיותו אינך מצווה להלוותו בלא רבית דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך עכ"ל. א"כ י"ל דלעולם נקרא אחיך אלא כיון שאינך מצווה להחיותו כו' וכן משמע בת' מיי' דשייכי לה' הלוואה רס"י ל"ו וז"ל אמנם היתר גמור הוא להלוותם ברבית כדאמרי' וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי עמך כו' עכ"ל מזה משמע די"ל דאין ההיתר משום שאין נק' אחיך אלא רק משום שאין מצווים להחיותו רק בסוף תשובה הנ"ל הביא ד' הסמ"ג דלעיל שאין נקרא אחיך וכ"כ בנ"י פ' איזהו נשך בשם הרמב"ן וז"ל ודעת הרמב"ן ז"ל נמי להתיר דהא בפ' אין מעמידין קיי"ל לא מקרי אחיך וברבית כתיב אחיך עכ"ל ובמר' פ' איזהו נשך סי' של"ה כ' לא קרינן בי' אחיך לענין כו' עיי"ש ולא קרינן ביה וחי אחיך עמך. משמע ג"כ דלא לכל מילי לא נקרא אחיך כלל. ושוב אתי לידי שו"ת מים עמוקים להרא"ם וראיתי שם סי' ל"ב נדפס תשובה להרב ר' שמעון נכד הרשב"ץ וכתב וז"ל ואפילו לר"ת שסובר שמותר להלוות לו ברבית היינו מטעם כו' ואי אתה מצווה להחיותו אבל לא מטעם שאינו אחיך דכתיב ולאחיך לא תשיך אלא מטעם דוחי אחיך עמך וזה אי אתה מצווה להחיותו אע"פ שהוא אחינו כן מתברר מלשון הרמב"ן ז"ל בפ' איזהו נשך וכ"כ א"ז ה"ר יונה ריד"ו משטרי ז"ל ואא"ז הר' שמעון ז"ל בתשובותיהם עכ"ל הנה כ' בשם הרמב"ן ג"כ כמ"ש בשם התוס' אבל מלשון בעה"ת בשם הרמב"ן ומהנ"י לא משמע כן וע' בשט"מ פא"נ בסוף דע"א כ' בשם הר"ש די וידאש כמ"ש בס' מים עמוקים. אכן בשם ס' החכמה לר"ב סי' קנ"א כ' אבל לענין שאר דברים אינו בכלל אחיך ובת' הרשב"א ח"א סי' קצ"ד כ' והא לאו אחינו הוא כו'. אבל לגבי טומאה כו' ובכלל בנים הוא כד' ר' מאיר בשלהי פ"ק דקדושין (דל"ו ע"א) וכ"כ שם עוד בסי' רמ"ב וכ"כ עוד במיוחסות להרמב"ן סי' רכ"ד בשם הרמב"ן והאי לאו אחיך הוא כו' קדושיו קדושין וגטו גט עכ"ל וחליצה לא הזכיר כלל. וע' בריא"ז בש"ג פ' אין מעמידין וע' ברי"ו במשרים נ"ח ח"א משמע מדבריו כד' תשו' מים עמוקים. ואזמו"ר נ"ע שם סוף ה' רבית סעיף ע"ז כ' שאף המומר לעבודת כוכבים אינו נחשב אצלינו אח אנו נחשבים אצלו אחים ומוזהר הוא שלא ליקח ממנו נשך עכ"ל. א"כ אף לפ"ז י"ל לענין יבום אינו זוקק דלגבי יבום בעינן ודאי שגם הוא יהי' נחשב אח אצל המת ותדע דהא בגמ' רפ"ב (די"ז ע"ב) אמרינן כתב רחמנא יחדו המיוחדי' בנחלה ואי כ' רחמנא יחדו ה"א דמיוחדי' באבא ואימא צריכא עכ"ל. אלמא דהוי סברא לומר שצריכים שיהיה אחים מכל צד ונהי דבאמת די כשהוא אחיו מן האב היינו משום דילפי' אחים אחים מבני יעקב משא"כ כשזה אינו נחשב להמת אח כלל ודאי אין זוקק ליבום וגדולה מזו אמרו בירוש' פב"ת דיבמות כי ישבו אחים בודאי ולא בספק הן אמת שלד' הרמב"ם פ"ו מה' נחלות דין י"ב דס"ל שיורש את קרובי' הישראלים כשהי' מוכרח דגם אצל המת נקרא אח ונק' ג"כ אחים יחדו המיוחדים בנחלה. אכן לד' הרמב"ן והסמ"ג דלעיל בשם הרא"ם דאינו נקרא אח כלל י"ל שאין יורש אחיו מדינא ואין כאן אחים יחדו המיוחדי' בנחלה. והנה בתשו' רא"ש כלל י"ז סי' יו"ד כ' שר' יהודה הכהן כ' תשובה לר' משולם בן רבינו קלונימוס שאין יורש אביו מדכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ כו' בפ' לך לך. י"ז ח'. והאי אין זרעו מיוחס אחריו. והרא"ש כ' ונ"ל דאסמכתא בעלמא הוא וקרא מיירי בדין כהונה כו' עכ"ל ואפ"ל טעם ר' משולם ע"ד מ"ש ברבות אמור (פכ"ח קצ"ח ב') ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור. מיהו ז"א דברבות נשא (פ"ט ד' רכ"ח ד') אמרו ולזרעך אחריך כו' לאותו זרע שיהיה מיוחס אחריך לו אתן את ארץ כו'. אבל ממזרים שאינן מיוחסין אחריך שאין נכרים אבות שלהן כו' ולא אתן לו חלק בארץ כו' עכ"ל והרי קיי"ל דממזר יורש אחיו וכ"ש בן ממזר יורש אחיו כדאמרינן במתניתן פרק כיצד ואחיו לכל דבר כו' ובנו לכל דבר כו' ואמרינן דהיינו ממזר ופירש לכ"ד היינו ליורשו וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' נחלות דין ז' וגם ממזר זוקק ליבום ופוטר מן היבום וגם לענין ירושת הארץ אי' במשנה סוף מס' מעשר שני מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ משמע הא ממזרים יש להם חלק בארץ. אך המרדכי פ"ק דקדושין סי' תצ"ב כתב פסק מר רב צדק גאון דמומר לעבודת כוכבים אין יורש אביו והא דפריך הכא בגמרא (י"ח ע"א) לר' יוחנן ודלמא ישראל מומר שאני הכי פי' דלמא ישראל מומר מוריש לבניו כו' וכ"פ ר"ח ולראב"י נ' כמו שמוריש את בניו ה"נ יורש את אביו עכ"ל. ואפשר דאף את"ל שיורש את אביו אבל אחיו אין יורש למ"ד שאין נקרא אח (ואפשר אף גם אביו אין יורש מה"ט שהרי נקרא בן נכר כמ"ש לקמן. ועוד דיעקב קרא לבניו אחיו ס"פ ויצא וכיון דאינו נקרא אח אינו נקרא בן). ובהכי א"ש מה שיש להקשות על הגאונים דס"ל שאח מומר אינו זוקק ליבום דיש להקשות דהא ודאי לענין לפטור מן היבום אם הניח בן אף שהוא מומר להכעיס בשעת מיתת האב ודאי דפוטר מן היבום וא"כ יהיה ג"כ זוקק ליבום מדאמרינן בגמרא (דכ"ב סע"א) לענין ממזר כיון דלענין מיפטר נפטר מיזקק נמי זקיק דלענין מומר לעבודת כוכבים יש לחלק דלענין מיפטר פוטר משום דמ"מ נקרא בן אבל מ"מ אין זוקק דלא נקרא אח. ועב"י בח"מ סי' רפ"ג שבתשובת רשב"א הובא ג"כ ד' ר' משולם בשם ר' האי. ועוד כי הנה סריס אין זוקק ליבום וחליצה כדתנן במשנה פ' הערל (דע"ט ע"ב) הסריס לא חולץ ולא מייבם וכמ"ש רמב"ם רפ"ו ה"ב ואלו הן שאין להן זיקה כלל. כגון סריס חמה ואנדרוגינוס כו'. ובתשובת בית אפרים סי' קל"ג כ' וז"ל ומ"מ דבר ברור הוא דבן סריס פוטר הרי אע"ג דמפטר פטיר מ"מ אין זוקק ליבום וע"כ צריך לחלק בינו לממזר א"כ אפשר גם לגבי מומר לעבודת כוכבים י"ל כן ועלח"מ פ"א מה' יבום סוף דין ו' דוד מספקא ליה כו' וצ"ע עכ"ל ולמ"ש אין זה קושיא כ"כ. ועוד יש לתרץ בטוב למש"ל בשם ת' רשב"א ח"א סימן קצ"ד וסי' רמ"ב שכתב והאי לאו אחינו הוא כו' ומ"מ ס"ל בכלל בנים הוא אף דקאי על בנים אתם להוי' אלקיכם י"ל כמ"כ נקראו בנים לגבי האב דהא ג' שותפין באדם כו' אמטו להכי פוטר אשתו מן היבום משא"כ לענין זיקה דבאחוה תלינהו רחמנא כי ישבו אחים כו' וכיון דלאו אחינו הוא אינו זוקק ליבום וחליצה. ועוד אפשר להביא קצת ראיה מהא דכתיב גבי פסח וכל בן נכר לא יאכל בו. שמות י"ב מ"ג. ואיתא בגמרא פסחים (צ"ו א') ויבמות (ד"ע סע"ב) דהיינו מומר לעבודת כוכבים הרי שנקרא בן נכר. ואף שהוא מותר לאכול תרומה ומעשר מ"מ כיון שנקרא בן נכר. א"כ הכא לענין יבום דתליא בענין אחוה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו י"ל דאינו נקרא אחים. וע"ע בפ"ט דשבת (פ"ז א') ויבמות (ס"א א') שיליף מזה ק"ו. וברבות כי תשא אי' הק"ו ומה פסח שהוא קדשים קלים כו' ואפשר ה"נ י"ל דה"נ יש ק"ו דהא אשת אח הוא בכרת ואיהי ג"כ מוזהרת אלא דכאן התירה התורה להקים לאחיו שם וכיון דזה בן נכר הוא נשאר עליה איסור כרת להתייבם לו כו' מיהו זה אינו כלום כ"א ממה שנקרא בן נכר כנ"ל. ועוד דהא דגרים א"צ חליצה הוא משום שלא נקרא אחיו ואף שהוא אחיו מהאם ערש"י יבמות (צ"ז סע"ב) ד"ה דאף על גב דתרווייהו. וכ"ש הכא שנקרא בן נכר לגמרי:

קיצור. (ר"ש הביא מרבית. וא"כ י"ל רש"י לשטתו אזיל שם כמ"ש בשמו בעה"ת שמ"ו ח"א רס"י ה' והמרדכי פא"נ רס"י של"ה ובב"י י"ד סי' קנ"ט ובש"ע שם פסק דלא כרש"י ויש מגדולי הפוסקים שם הרמב"ן ור' שמעון דהטעם שכיון שעובד אלילים ומזלות אינו נקרא אחיך ויש ראיה לדבריהם שהרי התורה קראתו בן נכר פרשה בא י"ב מ"ג. וכ"מ בסמ"ג במ"ע סי' קס"ב דאין נקרא אחיך לענין חליצה. ועוד דבעינן יחדו היינו המיוחדים לנחלה. ויש גדולי הראשונים שאינו יורש אף אביו. ועכ"פ י"ל שאינו יורש אחיו. ומ"מ נ' דפוטר מן היבום ואע"פ שאינו זוקק ולא כסברת הלח"מ פ"א ה"ו):