א

סימן שכא

הנה אפילו היו שני עדים על התחלת הנחת תפלין הנ"ל אינו כלום. די"ל שרק ע"פ אביו לא הניח תפלין מקודם והרי אביו אינו נאמן לענין חליצה דהוי דבר שבערוה כמ"ש בסה"ת סי' קל"ג וז"ל ואפילו ראינו שעמד והתפלל והשלים לעשרה בבית הכנסת אין בכך כלום דשמא ע"פ האב עשו כן שנאמנים לנדרים ולהקדישות עכ"ל וכ"פ רמ"א בש"ע סי' קס"ט סי"א בהג"ה ולא עוד אלא שאפילו לדברי ריא"ז בש"ב ס"פ עשרה יוחסין בד"ה וכן נאמן האב דפליג על סה"ת וס"ל שהאב נאמן לחליצה ג"כ. י"ל דהכא שכבר נשאת והיא בחזקת א"א אינו נאמן לכ"ע והוי כמו למכות ועונשין וצ"ע. וגם מהש"ס פ"ב דכתובות (דכ"ה סע"ב) ואינו נאמן להשיאו אשה מוכח כדברי סה"ת דלא כריא"ז. אך אפילו הי' האב נאמן היינו כשהיה אומר כן בפירוש אבל בנד"ז שרק ע"י החזקה שלא הניח תפלין מקודם באנו לעשותו קטן י"ל דלא עדיף מהא דאמרינן פ"ב דכתובות דאין מעלין מתרומה ומנשיאת כפים ליוחסין. אע"ג דתרומה עון מיתה ונשיאות כפים ג"כ אם זר הוא עובר אעשה בידים אפ"ה לא מחזיקין מזה ליוחסין כ"ש הכא מה שלא הניח תפלין מקודם זהו ביטול מ"ע בשוא"ת שאין מחזיקין מזה לגבי דבר שבערוה דבעינן עדים. גם על ענין שלא חזרה אליו יש כמה זמנים שאין עליהם רק עד אחד. וע' בפרק חז"ה (דכ"ט סע"א) ואי טעין וכו' עכ"פ ע"א ודאי אינו נאמן. בכתובות (כ"ד) מהו להעלות כו' עתו"ס סד"ה ואיבעית אימא וא"ת וכו' ולפע"ד קשה ע"ז ממש"ש סוף העמוד ואס"ד מעלין וכו' והתם ליכא ב' עדים אלא י"ל כמ"ש הרמב"ם פט"ז מה"ס האיסור עצמו בע"א יוחזק כמ"כ עד"ז כאן. ועוד צ"ל כן לסה"ת סי' קל"ג דס"ל לחליצה בעינן ב' עדים והאב אינו נאמן ואעפ"כ ע"י חזקה דקריאת התורה שלא ע"פ האב מהני וקשה מ"ש הכא דאם הוחזק בכהן לאכילת תרומה ולנ"כ לא מהני ליוחסין אא"כ במקום שידוע שאין מעלין לתרומה ע"פ ע"א כמ"ש התוס' והר"ן והמגיד ובשט"מ בשם הרמב"ן. ועכצ"ל דסה"ת לא ס"ל כן אלא דחזקה גופא שהוחזק לאכול תרומה מצד עצמה מהני ועדיף מע"א לבד וכה"ג פרש"י (דכ"ו ע"ב) דגם חזקה שע"פ עד א' נק' חזקה. וצריך ישוב לסה"ת האיבעית אימא דריה"ו ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמיפלגי שמשם הוכיחו התוס' והמגיד כנ"ל. וי"ל סה"ת לא ס"ל כהך שינוייא כ"א כשינוייא קמא. וצ"ע שמא יש לומר דיש לחלק בין חזקה לכהן דהוא נגד הרוב דרובא ישראלים נינהו ובין חזקה לשנים דהא ליכא רובא לנגד ואדרבה כ"א עומד שיבוא לשנים. אך דוחק הוא דא"כ אמאי בעי סה"ת עדים על השנים וכיון דבעי' עדים א"כ חזקה שאינה ע"פ עדים לא מהני לתוס' והר"ן הנ"ל. מיהו אינו דוחק דטעמא דסה"ת משום דעל הרוב אין רגילין לבוא סימני' קודם השנים. וגם י"ל חליצה ה"ל ספק דבר שבערוה. אעכצ"ל הטעם משום דעל הרוב כו' וכנ"ל אבל הכא להקל באיסור א"א ממש דבעינן שני עדים ממש ודאי אין להקל. ועוד הכא מיירי שבאו לכאן ממקום אחר. וא"כ גם לסה"ת ליכא חזקת שכינים רק ע"פ האב לבד וא"כ לכ"ע לא הוי חזקה: