א

סימן שכ

נידון שיש עד אחד שבעלה של זו התחיל להניח תפילין בכמו שלשה חדשים אחר שנפרד הזוג זמ"ז ויש עדים שלא נתחברו עוד ומת הבעל אח"כ אם יש סברא להתירה לשוק עי"ז בלא חליצה כי היבם קטן בן שלשה שנים:

הנה בתחלה י"ל במ"ש בסה"ת סי' קל"ג שמחזיקין אותו לגדול בשנים ע"י שהוחזק ע"י השכנים שהגיע לכלל שנים וכגון שהוא במקום לידתו וראייתו מהוחזקה נדה בשכנותיה דבעלה לוקה עליה משום נדה דלכאורה יש קושיא עצומה ע"ז מהא דפ"ב דכתובות (דכ"ד כ"ה) דאין מעלין מתרומה ליוחסין אע"ג דתרומה עון מיתה ולא מחילוק גרנות ולא מנשיאת כפים ומקריאת התורה. ואע"ג דהתם לא שייך החששא שמא העלהו לתרומה ע"י אביו. דאף לרבי דס"ל התם דהאב נאמן להאכילו בתרומה היינו משום מיגו ופי' הרמב"ן דמיירי בשאינו ידוע שהוא אביו. משא"כ בידוע שהוא אביו. וגם ע"ז פליג ר' חייא וס"ל דאינו נאמן וכן ס"ל לריש לקיש ולפ"ד ריב"ם גם סתם משנה דקדושין (דע"ט) פליג ארבי. ואין מעלין לתרומה אלא ע"י עד א' כשר. ואעפ"כ אין מעלין מתרומה ליוחסין מאחר דליוחסין בעינן שני עדים א"כ אין מעלין מתרומה דיש לחוש שהעלוהו לתרומה ע"פ עד אחד. ואין מעלין מתרומה ליוחסין רק לר' יהודה דס"ל שאין מעלין לתרומה ע"פ עד אחד וכמ"ש התוס' שם (דכ"ד ע"ב) סד"ה ואיבעית אימא רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מיפלגי. וכ"כ הר"ן שם. וכ"כ המגיד רפ"ך מהא"ב דלמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ודאי בעינן תרי כו'. הרי מבואר שאין מעלין ליוחסין דבעינן שני עדים אלא מדבר שאין מעלין לו רק ע"פ שני עדים. משא"כ מתרומה דסגי ע"פ עד א' אין מעלין ממנה ליוחסין משום ספיקא דשמא העלוהו לתרומה רק ע"פ עד א' אף שאפשר שהיו שני עדים. ואף מתרומה דאורייתא אין מעלין ליוחסין לפ"ד הר"ן והתוס' והיש מפרשי' שהביא המגיד שם. והרמב"ם דס"ל דמעלין ממנה היינו משום דס"ל שאין מעלין לתרומה דאורייתא ע"פ עד אחד כ"א ע"פ שני עדים. כללו של דבר שהסכמת כל הפוסקים שם דליוחסין כין דבעינן ע"ז שני עדים אין מעלין אליה משום דבר שהוחזק לכהן שיש לחוש שהוחזק שם לזה שלא ע"פ שני עדים. וכ"כ בשט"מ שם. ומעתה מה שהוחזק ע"י השכנים שהגיע לכלל שנים. הרי אין ע"ז שני עדים ממש כ"א הוה כחזקות הנ"ל דתרומה וחילוק גרנות וקריאת התורה שגם כן הוחזק בכל העיר לכהן ואפ"ה אין מעלין מזה ליוחסין. דאין לומר דהתם דוקא מיירי בעיר שלא נולד בה דזה אינו במשמע. דהא אפילו הוחזק שהוא בנו של כהן צריך עדים שאינו בן חללה ועתו"ס (כ"ד א') ד"ה אבל ובהר"ן ד"ה גרסינן עלה בגמרא. וע' רמב"ם פ"ך הט"ו מי שבא כו' אבל אם כו' והיינו לתרומה דרבנן אבל לתרומה דאורייתא כ' הלכה ב' שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן. הרי דלא סגי בבן פלוני הכהן לבד אלא שגם הוא כהן והיינו שאינו בן חללה וכיון שכן אפילו הוחזק בעיר לידתו שהוא פב"פ הכהן ודאי דאין מעלין עי"ז ליוחסין. דאף את"ל שהוא כשני עדים על שהוא בן פלוני הכהן אכתי אין זה שני עדים שאינו בן חללה ועוד דגם על אביו אין זה רק חזקה שהוחזק כהן. וא"כ אפילו בעיר לידתו אין מעלין ליוחסין ע"י חזקה דתרומה וחילוק גרנות כו' מאחר שאין כאן שני עדים ממש שהוא ודאי כהן וליוחסין בעינן שני עדים. ועיין ב"ש סי' ג' סק"ח גבי מיהו נראה לשטת הרמב"ם וכו' דלהרמב"ם ודאי הדין כמו שנת'. ואף לפמש"ש בשם הרשב"א י"ל ג"כ כשעדים כותבין שאני דעדיף מחזקה. וכ"מ בהר"ן לשטתם. שהרי כ' דלהרמב"ם טעמא דמילתא משום שאפשר כו' כמו שהם מוחזקים. מכלל דהרא"ה לא חייש לזה אלא ס"ל דאין עדים כותבי' אא"כ יודעים ודאי שהוא כהן. וכ"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ט ס"ק ט"ו דליוחסין לא סמכינן אחזקה ואע"ג דבקדושין (ד"פ ע"א) אמר רבי יוחנן דסמכינן על חזקה גם ליוחסין כבר כ' בסה"ת סי' קל"ג דחזקה דכרוכין אחר האם שאני וכמבואר במהרי"ק שרש פ"ז דהיא חזקה שסומכין עליה גם לדיני נפשות משום דהיא חזקה עצומה שיש עמה מעשה גמור הנראה לעין שכן הוא. והנה כ"ז אפילו בשטר שהוא לשון העדים. וכ"ש חזקת השכנים לבד גרע טובא ולא עדיף מהוחזק לתרומה ואין מקום לידתו כאן. דהא ה"נ י"ל חזקת השכיני' ע"פ עד א' ונשים וכה"ג. וא"כ קשיא על הסה"ת. ומה שהביא ראיה מהא דהוחזקה נדה בשכנותי' בקדושין (ד"פ). יש להשיב ע"ז מכמה טעמים. האחד דהא הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דין ה' כ' אין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד אחד מוחזק כו' והוא מפורש בירושלמי פ"ו דסוטה ה"ב. וא"כ הא דהוחזקה נדה בשכנותיה אף דלא הוה כלל כשני עדים רק כעד אחד עכ"ז בעלה לוקה עליה. וכן כ' מהרי"ק שרש פ"ז דהא דהוחזקה נדה בשכנותי' הוה חזקה כל שהוא ולא דמי לחזקה דכרוכין אחריה ע"ש באריכות. ועוד דשאני לענין נדה שהתורה האמינתה כדכתי' וספרה לה. וכיון שלבשה בגדי נדות והחזיקה א"ע לנדה הרי יש כאן חזקה גמורה מה"ת ג"כ. והשכינות נאמנות ע"ז כנ"ל בשם הרמב"ם. ואיך יש ראי' מזה להקל ע"י חזקת השכינות לענין חליצה דבעינן שני עדים. וכדמשמע בפרק יוצא דופן דאין סומכין אפילו על בדיקת נשים לענין חליצה הגם שהיא מלתא דעבידא לאגלויא. וגם חזקת השכנים בענין השנים י"ל ע"פ נשים או עד א' שאינו נאמן כאן ול"ד לנדה שהיא נאמנת מן התורה. ולכן צ"ל דסה"ת סמך אאידך טעמא שכתב שם וז"ל ועוד כי רוב פעמים שערות אינן באות לפני הגעת שנים אי נמי ברייתא דאין האב נאמן מיירי דאין כאן שערות והאב מעיד שהגיעו לכלל שנים והביאו שערות ונשרו לכך אינו נאמן מיהו יקשה על זה דמשמע שהאב אינו בא להעיד על השערות כ"א על השנים עכ"ל. וכיון דאיכא כאן רובא דמסייע לחזקה דשכינים ע"כ פסק דסגי אף לחליצה וכדאמרינן ספ"ב דכתובות (דכ"ח ע"א) כיון דרוב נשים בתולות נישאות גילויא מילתא בעלמא הוא והיינו דא"צ שני עדים גמורים יעו"ש וה"נ דכוותה. ואעפ"כ האב אינו נאמן וכמו דשם בכתובות לא סגי בעד א' יעו"ש. ולפי האי נמי שבסה"ת י"ל גם האב נאמן ואף שהקשה ע"ז י"ל כיון דחליצה הוי ספק דבר שבערוה ומספק בעי שני עדים ע"כ יש לצדד להקל בכה"ג. ותדע דהא ריא"ז בש"ג ס"פ עשרה יוחסין בד"ה וכן נאמן האב פליג על סה"ת וס"ל דהאב נאמן לחליצה. ע"כ י"ל דגם לסה"ת לא ברירא מילתא להחמיר כשיש שערות שלא לסמוך על האב ולכן בחזקה שע"י השכנים היקל והתיר. אע"ג דלא דמי חזקה זו לשני עדים ממש. ועוי"ל בישוב דברי הסה"ת דהנה כל מה שכתבנו שהסכמת הפוסקים דלכ"ע ליוחסין כיון דבעינן ע"ז שני עדים ע"כ לא מהני שום חזקה מתרומה וכה"ג מה שמעלין לזה ע"י עד אחד זהו יצא להם מן האיבעית אימא ר' יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מיפלגי. אכן לפי שינוייא קמא שבגמרא דריה"ו ורבנן בחששא דגומלין קא מיפלגי אבל בלא חששא דגומלין נאמן עד אחד. ואעפ"כ ס"ל לר' יהודה דמעלין מתרומה ליוחסין כיון דתרומה עון מיתה ור"ל דא"כ איכא ראיה וחזקה מצד אכילתו התרומה נוסף על העד אחד דאם זר הוא לא הי' אוכל תרומה שהיא עון מיתה. כ"כ הפני יהושע שם על התוס' ד"ה ואיבעית אימא. וכ' עוד דסוגיא דשמעתין מהו להעלות מנשיאת כפים ליוחסין כו' ה"מ תרומה דעון מיתה כו' מוכחא הכי ואזלא כשינוייא קמא עיין עליו. ולפ"ז צ"ל אע"ג דלתרומה מעלין ע"י עד א' וליוחסין בעינן שני עדים אעפ"כ זו החזקה דתרומה כיון דעון מיתה לא הי' אוכל בהצטרף אל העד א' שהעלהו לתרומה הוי חזקה גמורה ומהני כמו שני עדים ועיין קרוב לזה בפרש"י (דכ"ו ע"ב) גבי ואוקמינן אחזקה קמייתא דאסקיניה ע"פ עד א' ע"ש הגם שאין ראי' משם זכר לדבר. ולכאורה יש ראי' לזה ממ"ש בגמרא שם סוף הפרק (דכ"ח ע"ב) בקשו להעלות עבד לכהונה על פי חזא באתריה דר' יוסי ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה והרי ר' אליעזר בר' יוסי הי' עד אחד ואעפ"כ רצו להעלות לכהונה על פיו במקומו של ר' יהודה עם שהיו מעלין שם מתרומה ליוחסין כמש"ש בגמרא. ועכצ"ל ע"י שהעלהו לתרומה על פיו ממילא היו מעלין אותו אח"כ ליוחסין. ולפי הסכמת הפוסקים הנ"ל דאין מעלין ליוחסין מתרומה היכא דמעלין לה ע"פ עד אחד נצטרך לדחוק ולומר דר"א בר"י סהדא אחרינא הוה בהדיה. דוגמת דאמרינן כה"ג פ"ב דר"ה (דכ"ב ע"ב). אבל זהו דוחק דבשלמא התם אמרינן והא דלא חשיב ליה משום כבודו דרבי נהוראי ופרש"י שהרי לא הוזכר ר' נהוראי אלא ללמוד ממנו כו' ואין כבודו כו' ע"ש. אבל הכא לכאורה לא שייך לומר הכי. ועוד דלשון על פי משמע קצת שהיה הוא יחידי. ועיין בספר הפלאה סוף פרקין שפי' דחד אחרינא הוה בהדיה. מעתה י"ל דס"ל לסה"ת דכמ"כ חזקה שהוחזק לגדול ע"י השכנים מסייע לעדותם אע"ג דלא שייך כאן כיון דעון מיתה הא גם לענין נשיאת כפים אע"ג דליכא עון מיתה אמרינן כיון דמפרסמא מילתא לא הוה מחציף נפשיה. ואע"ג דהסכמת כל הפוסקים כשינוייא דאיבעית אימא עכ"ז י"ל דהסה"ת צירף זה ג"כ לטעמים דלעיל דבלא"ה רוב פעמים שערות אינן באים לפני השנים ושאר סניפים כנז"ל. ולפ"ז בנדון שלפנינו להחזיקו בלא הגיע לשנים ע"י שלא הניח תפילין עדיין אף את"ל שהוחזק כן גם ע"פ השכנים אף בעיר שנולד בה. י"ל דלא הוי חזקה לכ"ע. דכאן אינו רק מניעת דבר שאינו מניח תפילין ולא שייך כאן לומר שהוחזק כן ע"פ השכנים שלא ע"פ האב דבשלמא בהפך לענין שהגיע לכלל שנים שפיר י"ל שהשכנים מחזיקים אותו לגדול שאומרים לצרפו לעשרה להתפלל או לברך בהמ"ז או לקרות בתורה וכה"ג וא"כ נעשה מעשה על פיהם. משא"כ הכא מה שאינן מוחים בידו על שאינו מניח תפילין אין זה שום מעשה כ"א מניעת דבור ויש לומר דלא ידעי כל כך מזה או יתלו שהוא חולי מעיים ופטור מן התפילין כדאיתא פרק כל הבשר. וכה"ג כמה אמתלאות. לכן אין כאן שום חזקה מהם על שלא הגיע לכלל שנים: