ט

עוד על הנ"ל בענין הכשר הולד. שאין לחוש שמא נד"ז נקרא פרוצה ביותר. מחמת שיש עדים שראו דברי כיעור ג' ארבעה פעמים ומסתמא נשתהה משך זמן. וכיון שהאיש הנחשד היה מתאכסן בביתה. א"כ יש לחוש שאין ר"ב מהבעל. והנה בתשו' מהריב"ל דסוף ח"א נשאל וז"ל על אשה אחת נשואה לכהן ובהיותה תחתיו יצא עליה קול זמן רב שהיתה מזנה עם פלוני קרובה אח"כ יצא עליה קול שהיתה מזנה עם פועל אחד שהיה עושה מלאכת הצמר בביתה וגם זה נמשך זמן רב. אח"כ יצא עליה קול כי בהיותה בכפר בא עליה רועה נכרי אחד לאונסה עכ"ל. וע"ז כתב בתשובה שם ואם לחשך אדם ולומר דזאת האשה היתה חשודה פעם ופעמיים ושלש ודמי לההיא דכתבינן מפרק ארוסה דאם היתה פרוצה ביותר חוששין אף לבניה עכ"ל. נ' מלשונו דהיינו משום שנחשדה עם תלתא גברי. דא"א לומר דנחשדה רק על ג' ביאות. דהא כ' שהיתה מזנה. משמע שעם זה הנחשד היה החשד שזינתה עמו משך זמן. וכן עם השני. וא"כ לכאורה למה תלה במה שנחשדה עם תרי ותלתא גברי אשר ע"כ אפשר לומר כיון שזהו רק חשד בלבד ואין שום עידי טומאה ע"כ מחמת החשד שיוצא עם אדם א' לא מחזקינן לה בפרוצה ביותר. אלא ע"י תרי ותלתא גברי כיון על כרחך ראו ממנה דברי כיעור עם אנשי' הנ"ל להכי הוחזקה לפרוצה ביותר אבל ודאי אם היו עידי טומאה ממש על שנים ושלשה פעמי' אף עם איש אחד חשובה פרוצה ביותר. ובתשו' מהרמ"פ סי' ל"ג לכאורה לא משמע כן שכ' גם אינו נראה שנדון זה יקרא פרוצה ביותר אף אם אמת הוא שנראתה נופלת עמו במטה פעם אחת כו'. ומה שהיתה מזנה עמו בעודה פנויה אינה כדי לחושבה פרוצה כשהיתה מקודשת עכ"ל. מבואר הא אם ראו כמה פעמים דברי כיעור עמו ה"ל פרוצה ביותר. י"ל שאני התם שידוע שבעודה פנויה היתה מזנה ממש עמו ע"כ בכה"ג ע"י איזו פעמי' דברי כיעור בהיותה מקודשת ה"ל פרוצה ביותר כו'. ואעפ"כ משום פעם א' ואף שהוא כיעור גדול אין חשובה פרוצה ביותר. ולכאורה מסוגיית הגמ' היה מקום לומר דבעיא דהיתה פרוצה ביותר מיירי שידוע שהיתה זונה ממש. דאז שייך הבעיא שמא אין רוב אחר הבעל. דאם אין שום עידי טומאה כ"א רק רינון כיון שעיקר הזנות הוא ספק עדיין וביאת הבעל ודאי. מהכ"ת נימא שהספק מוציא כ"כ מידי ודאי עד שנאמר שמא ג"כ רוב בעילות מהזנות. אלא משמע שהזנות אין בו שום ספק. רק הספק על הרוב. ואין לסתור זה דהא בעיא זו קאי על דומה. אלא שהיא פרוצה ביותר משאר דומה. ודומה היינו רינון שמדברים עליה. זה אינו דאשכחן לשון דומה שקאי ג"כ על ביאה ודאית ס"פ אלמנה לכה"ג (דף עיין תחלת ע"א). אבל דיימא מיניה וכ' התוס' שבא עליה בודאי כו' ושכ"כ הרשב"א ושא"פ. וכן משמע בהירושלמי פ"ק דסוטה ה"ו שמואל אמר פורשין מן המזנה ואין פורשין מבתה ואתיא כיי דמר ר' יוחנן אשת איש שזנתה הולדות לבעל מפני שרוב בעילות אחר הבעל עכ"ל. הא קמן דרבי יוחנן מיירי אף בידוע שזנתה ואהא בעיא היתה פרוצה ביותר. ולכאורה י"ל דפרוצה ביותר היינו כי הך ששנינו רפ"ו דסוטה ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אך ז"א דהתם מיירי אחר קינוי עכ"פ ובגמ' (דף ו' סע"ב) מיירי אחר קינוי וסתירה ועוד דהתוספות (דכ"ז ע"א) כתבו דדומה היינו כשישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה א"כ פרוצה ביותר היא יותר מזה ועיין בסוגיא רפ"ח דפסחים שהכל גומרים בה כו' ומשם ראיה לכאורה לדעת בה"ג שפסק בעיא דסוטה (דף כ"ז) לקולא שהרי אמר יש לי בנים ממנה. מיהו לפ"ד מהרמ"פ דלעיל דס"ל דממה שהיתה זונה כשהיתה פנויה אין כדאי לחושבה פרוצה כשהיתה מקודשת אין ראיה משם וכ"כ במנחה בלולה בהושע שם שכשנשאה התנהגה בצניעות. אך א"כ לא יתיישב מש"ש ומה אתה שאשתך זונה כו' שהרי בעודו תחתיו לא זנתה וי"ל כיון שמ"מ מתחלה היתה זונה שייך לומר כן. והנה אף שהתרגום יונתן תרגם הפסוק בענין אחר דאומרו קח לך אשת זנונים היינו שיתנבא על יתבי קרתי טעותא וגם הראב"ע כ' חלילה חלילה שיצוה הש"י לקחת אשת זנונים כו' ע"ש. עכ"ז מה שיש לשמוע לדינא מהסוגיא רפ"ח דפסחים י"ל יש לסמוך ע"ז. אף אם הענין כדברי הת"י במעשה דהושע כיון שבגמ' נאמר סוגיא כזו עכ"פ. אך מ"מ משום עידי כיעור לבד אף שראו ממנה איזו פעמים דברי כיעור ולא פעם אחד. עכ"ז אינו שייך שתקרא פרוצה ביותר שהרי בגמ' פ"ב דיבמות (כ"ד ב') אמרינן דמהבעל אין מוציאין אלא בעידי טומאה ולא בעידי כיעור. ולא חילקו אם ראו דברי כיעור פעם א' או ג' פעמים. וכיון דאין מוציאין מהבעל בכה"ג לא מסתבר שיחושו לבניו. ועוד דהא אדרבה אפילו מהנטען דמוציאין ע"י עידי כיעור וקדל"פ עכ"ז ביש לה בנים מהבעל לא תצא מהנטען משום לעז הבנים כדפרש"י א"כ כיון שחוששין שלא יצא לעז עליהם כ"ש שעכ"פ אין שום חשש עליהם. וסתמא אמרו אפילו ראו ג' פעמים דברי כיעור כנ"ל. ועיין בתשו' מהר"ם מלובלין סי' פ':